Category Archives: דברים שאפשר לעשות

צייר לי אישה

אוקר מאמין שפני האישה הם השער אל הנפש שלה, ומהציורים שלו מסתמנת נפש סוערת ///Ole Aakjaer, Natsværmer, 2016 /// photo: courtesy of the artist

האלמנט המוביל בציורים של אולה אוקר (Ole Aakjaer) הוא לא מקורי, לכאורה: נשים צעירות ויפות. אבל בציורים שלו יש כוח ועדינות ותשוקה, הכול מתערבב ביחד, וכל אחד יכול לבחור מה הוא לוקח מהם. זה מתחיל עם כתם צבע ענק שתופס אותך, כחול או ירוק או כתום, ואז הנשים עצמן, עם מבט שחודר היישר לתוך עיני המתבונן.

אוקר מאמין שפני האישה הם השער אל הנפש שלה, ומהציורים שלו מסתמנת נפש סוערת – פורצת מהם אנרגיה חזקה, אבל לא בטוח שהצופה מצליח לפענח את סודה של האישה המוצבת מולו. לכל היותר הוא יכול לנסות לפענח את הסימנים על פניהן וצווארן של הנשים – טקסטים, מפות, שורשים ומנדלות.

מקור ההשראה הוא לארה קרופט מהסרט "טומב ריידר" /// Ole Aakjaer, Blue eyes and flowers, 2015 //// Photo: courtesy of the artist

השראה מצייר הקומיקס ואנקי בילאל, שמצייר דמויות ריאליסטיות ועם זאת בעלות ממד של פנטזיה /// Ole Aakjaer, Europe- egally blond, 2016 /// Photo: courtesy of the artist

על פי האתר שלו, מקור ההשראה הוא לארה קרופט מהסרט "טומב ריידר" – מורכבת, חסרת פחד ופוטוגנית (בקיצור, אנג'לינה ג'ולי). אמנם יש בזה משהו, כלומר אפשר לאבחן את ההשראה על הנייר, אבל לי נדמה שעדיף היה להשאיר מקום לדמיון, ושכל אחד יחשוב על מודל האישה החזקה שלו.

אוקר נולד בדנמרק ב-1962, מתגורר בעיר ויילה ומצייר מגיל צעיר. אם היה ישראלי, היו מכנים אותו "האיש שנולד עם מכחול ביד". במקור, החלום שלו היה ליצור דמויות מצוירות, והוא שאב השראה מציירי קומיקס כמו האיטלקי מילו מנרה, שמרבה לצייר נשים, ואנקי בילאל הסרבי, שמצייר דמויות ריאליסטיות ועם זאת בעלות ממד של פנטזיה. החלום התגשם כבר בגיל 18: ב-1980 הוא פרסם ספר קומיקס באחת ההוצאות הנחשבות ביותר בדנמרק באותה תקופה. חלום נוסף התגשם ב-1992, כשפתח את הסטודיו שלו.

בימים אלה תוכלו לראות את העבודות של אוקר בגלריה רמפיורד באוסלו /// Ole Aakjaer, Ingenting sagde jeg til nogen, 2016 /// Photo: courtesy of the artist

הוא מצייר את רוב העבודות שלו בפורמט גדול, בדיו ובצבעי מים על נייר. היו גם ניסיונות לצייר ציורי אקריליק, אך התוצאה הבהירה לו היכן הפורטה שלו, ושם הוא מתמקד. העבודות שלו נמכרות תמורת 5,000-7,000 דולר. בימים אלה הוא מציג תערוכה בגלריה רמפיורד באוסלו, ובגלריה לה-רוייר במונטריאול. בדצמבר יפתח תערוכה כמעט ביתית – כלומר בקופנהגן, בגלריה אוקסהולם. הקו ברור, ככל הנראה לא יהיו הפתעות, אבל בכל זאת, אם אתם בסקנדינביה או בקנדה, שווה להרוויח חוויה.

הצופים מוזמנים לפענח את הסימנים על פניהן וצווארן של הנשים – טקסטים, מפות, שורשים ומנדלות /// Ole Aakjaer, No money no honey, 2016 /// Photo: courtesy of the artist

מועדון ארוחת הבוקר

למה להיכנע לתכתיבים, כשאפשר לברוא ארוחת בוקר משלכם?

ארוחת בוקר זוגית היא חלק מרשימת ה-must של כל בית קפה שמכבד את עצמו, אבל אם אתם מכבדים את עצמכם, אולי עדיף שתדלגו עליה ותכינו אחת משלכם, לבד, בבית. במקום לשלם על תמהיל שמישהו אחר יצר, ושלא בהכרח תואם את העדפותיכם, למה שלא תיצרו את החוויה הזוגית הפרטית שלכם? אולי לא כל יום, וגם לא חובה כל שבוע, אבל פעם בכמה זמן שווה להשקיע וליהנות הן משלבי ההכנה והן מהאוכל עצמו כמובן.

אז איך עושים את זה בלי להתעצבן אחד על השני, ועם מקסימום הצלחה? ישבנו וחשבנו מה עובד אצלנו, וגם מה שפחות, והרי המסקנות:

זה הזמן לברר, איזה גבינות אתם באמת אוהבים

אפשר להוסיף מאפים אישיים שאפיתם בעצמכם (ואפשר גם לקנות, כמובן)

  1. מה אוכלים

חשוב לתכנן מראש – כלומר לחשוב מה אתם אוהבים כבר באמצע השבוע, ביום של הקניות. איזה לחם מיוחד תרצו לאכול, ואולי עדיף לקנות אותו בבוקר במאפייה? איזה גבינות אתם מעדיפים – גבינת עזים ביין, רוקפור, קממבר או גאודה פסטו? סלט ירקות או גם סלט כרוב? האם יהיו עוד מאפים קטנים מלבד הלחם, באפייה ביתית או קנויים? חביתה או ביצים קשות, זיתים, אבוקדו, נקניקים, ריבה, דבש, חמאה, יוגורטים, אספרסו, עוגייה קטנה לסוף או פיצוחים. הכול הולך. זו הארוחה שלכם.

ועכשיו, הסתייגות: אמנם אמרנו שזו ההזדמנות של כל אחד לבחור מה שהוא אוהב, אבל כדאי לבחור כמה שיותר מרכיבים בארוחה ששניכם אוהבים, כדי להגביר את תחושת השותפות. אם אחד אוהב שקשוקה והשני ממש לא, אולי כדאי במקרה הזה לוותר.

  1. מי אחראי על מה

אנחנו מכינים ארוחת בוקר משותפת כמעט כל שישי ושבת, כך שהמיומנויות כבר קיימות וגם החלוקה בין הצדדים, מי אחראי על מה, ברורה לנו. זה משהו שמתגבש אחרי פעם-פעמיים, ותלוי בהעדפות האישיות. אני, למשל, מעדיפה הרבה פעמים בשישי לוותר על הבכורה במטבח, ולהפוך לסו-שף. מכינה לבנזוג את הביצים והקערה, קוצצת את בצלצלי השאלוט, והוא, מכין את החביתה, מחליט האם היא תהפוך למקושקשת, ומוסיף לה ככל העולה על רוחו. אני עורכת את השולחן, הוא מכין את צלחת הגבינות. את הסלט אני מכינה, ונו, כבר הבנתם. העיקר שכל אחד יודע את תפקידו, ולא שוכחים כלום (ואם שוכחים, לא נורא. אז מה. תמיד אפשר לתקן).

לבחור כלי הגשה ייחודיים, למשל כאלה שקניתם ביחד

  1. כלי הגשה

אמנם לא צריך לעשות רושם על אף אחד, אבל כלים נאים גורמים להנאה, ואת זה אמרו הרבה הרבה לפניי. אז חשוב לשים מפיות לסכו"ם, ולבחור בצלחות שונות מהרגיל. כדאי לבחור כלי הגשה מעניין ללחם, משטח מעניין לגבינות (זכוכית או עץ), וצלוחיות קטנות כמו בבית קפה (אנחנו קנינו צלוחיות דרווישים באיסטנבול) שאותן תמלאו בדברים שאתם באמת אוהבים, ולא במה שהחליטו במטבח של מישהו אחר.

  1. אווירה

אפשר לשים מוזיקה ברקע, אבל כדאי שתהיה בעוצמה נמוכה: אתם כאן בשביל לדבר וליהנות אחד משני. נרות זה קצת מיותר בבוקר, אבל אפשר למצוא מקום לאגרטל הפרחים של שבת, זה מוסיף צבע וגם רומנטיקה.

במטבח, בפינת האוכל או במרפסת – כדאי להחליט מראש לפי הצרכים ומזג האוויר

  1. כללים ברורים

האם מותר לדבר בטלפון בזמן הארוחה? כדאי להחליט מראש, כדי לא להתבאס אחר כך. האם אוכלים במטבח, בפינת האוכל או במרפסת? האם זה מצריך הכנה מיוחדת כלשהי? לאכול במרפסת זה נחמד, אבל מצריך די הרבה הלוך-חזור, משהו שכדאי לקחת בחשבון. תתפלאו לדעת כמה דברים יש לערוך בשביל שולחן ארוחת בוקר אחד. לכן, כדאי לקבל החלטה לפי הצרכים וגם לפי מזג האוויר.

להוסיף הנאות קטנות לצד האספרסו

  1. טאץ' אישי

בסוף, עם האספרסו, כדאי שחוץ ממשהו מתוק יהיה גם משהו קטן שאתם נהנים לעשות ביחד. אנחנו, למשל, נוהגים לפתור חידוני טריוויה או תשבצי היגיון. "מה אמר הרמב"ם על ארוחת הבוקר?", "מי כיכב בסרט 'מועדון ארוחת הבוקר'?", וגם: מילה אחת, חמש אותיות – נציגנו לאירוויזיון מינוס הו' שותה משקה של חולים ואוכל אותה. בתיאבון!

היוגורט שהוא אוהב

 

הניצחון של בורז'ואה

למה שלא יציבו את הפסל הזה בכניסה למוזיאון תל אביב, כמו שעשו עם "היפוך העולם" של אניש קאפור במוזיאון ישראל? לואיז בורז׳ואה, זוג עכבישי, 2003, פלדה, אוסף נאמנות לואיז בורז׳ואה

בכניסה לתערוכה המקיפה של לואיז בורז'ואה במוזיאון תל אביב יש אזהרה: התערוכה כוללת אלמנטים מיניים. לא צריך לחדור עמוק פנימה כדי לראות אותם: הם ניצבים כבר בחדר הראשון, שממנו מתחיל המסע לתוך יצירתה של האמנות הצרפתייה-אמריקאית.

השאלות החשובות, לכאורה, שעולות מתוך האזהרה הזו הן האם למבוגרים נורמטיביים צריכה להיות תחושת חוסר נוחות מול ייצוגים של איברי מין ויחסי מין, האם רק אנשים דתיים יחושו מוטרדים מכך, והאם יש אמנות שאינה ראויה להיות מוצגת בחללים המרכזיים של מוזיאון חשוב, וצריכה להידחק לקומה התחתונה ביותר, עמוק עמוק באדמה? כי זה בדיוק מה שקרה לבורז'ואה (שחיה בשנים 1911-2010) והתערוכה "שניים".

להקיף יצירה 360 מעלות, ועדיין לחפש לה עוד זווית. לואיז בורז׳ואה, הזוג, 2003, אלומיניום (עבודה תלויה), אוסף קרן איסטון

למעשה, הדבר שרציתי לדבר עליו כאן נוגע בכלל לעניין אחר, שהטריד את הבן זוג ואותי בזמן שהתבוננו ביצירות של בורז'ואה, שנחשבת אמנית פורצת דרך: האם צריך לקרוא את כל ההסברים והפרשנויות ליצירות שלה (או של כל אמן שהוא) כדי ליהנות מהן? האם עצם ידיעת שם היצירה והכוונה של היוצר/ת, כלומר קריאת ההסברים התלויים בדרך כלל על הקיר, חיוניים להבנת היצירה, האם הם מוסיפים להבנה או רק תוחמים לנו את התודעה, ומכריחים אותנו לחשוב בתוך תבנית ידועה מראש?

אי אפשר היה להתעלם מהשאלות האלה לאורך כל הביקור שלנו בתערוכה, פשוט מפני ששלושה צעדים מאחורינו נעה כל הזמן קבוצה עם מדריכה ברוסית, שהודיעה להם על מה צריך להסתכל עכשיו, איפה האמנית התכוונה לבוא חשבון עם הוריה ומתי היא חשבה על אחותה. להסתובב בתערוכה עם הדרכה זו כמובן לא תופעה יוצאת דופן, בין אם מדובר במדריך בשר ודם או עם 'טלפון' אודיו. רבים חושבים שזה מעשיר אותם מאוד, אבל פה זה הרגיש קצת מוגזם. כמעט התחשק לנו לומר לה: כדאי שתשתקי, ותתני להם קצת לחשוב", אבל אנחנו לא יודעים רוסית. וגם קצת לא רוצים להתערב.

האם הסברים תורמים להבנת היצירה או רק תוחמים לנו את התודעה, ומכריחים אותנו לחשוב בתוך תבנית ידועה מראש? לואיז בורז׳ואה, תא X (דיוקן), 2000, פלדה, זכוכית, עץ ואריג, נאמנות לואיז בורז׳ואה

"האמנות היא ערובה לשפיות". לואיז בורז׳ואה, קלון מס' 2, 1998, פלדה צבועה, עץ, זכוכית עופרת ומראה, אוסף קרן איסטון

בניגוד לבנזוג, אני מאמינה בקריאת ההסברים על הקיר גם כשמדובר באמנות (ולא רק בארכיאולוגיה נניח), כי אני מרגישה שלעתים הם מאירים לי זוויות שלא חשבתי עליהן כלל, אבל אנסה לסכם כאן את הרשמים מהתערוכה תוך כדי התעלמות מהם: זו תערוכה מקיפה, אבל לא אחידה ברמת העניין שהיא יוצרת. מבחינה טכנית לא הצליחו, או לא רצו (אבל אז זו בחירה תמוהה), ליצור מסלול אחד של הליכה לאורך התערוכה – כך שלפחות בתחום הזה יש מקום לפרשנות אישית ולהחלטות פרסונליות.

יש מקרים שבהם בורז'ואה גורמת לך להקיף יצירה 360 מעלות, ועדיין לחפש לה עוד זווית. יש עבודות מהסוג שאתה אומר "זה יותר מדי אקספרסיבי", ויש עבודות שאתה אומר "זה גאוני". יש עבודות שגורמות לך לרצות לקפוץ באוויר, או לעמוד על קצות האצבעות, כמו שאני עשיתי. להכניס למקום מכובד רוח שטות זה גאוני. ועוד יותר אני אוהבת את האמירה שלה, "האמנות היא ערובה לשפיות".

להכניס למקום מכובד רוח שטות זה גאוני. לואיז בורז׳ואה, יחד, 2005, אריג ופלדת אל חלד, נאמנות לואיז בורז׳ואה

האמנית המשוכללת הזו עבדה עם מגוון רחב של חומרים, מברזל דרך אלומיניום ועץ, ועד בד ותאורה. יש לה עבודות ענקיות, ויש עבודות קטנטנות. יש עבודות שמזכירות בובות סמרטוטים, ויש צמד עכבישי ענק שאתה מייחל שיציבו בכניסה למוזיאון, כמו שעשו עם "היפוך העולם" של אניש קאפור במוזיאון ישראל. לעתים אתה מרגיש שהדמיון עבד אצל בורז'ואה שעות נוספות, ולעתים שהיה לה פאנץ' והיא הייתה חייבת לתת לו ביטוי ויזואלי.

אבל הכי הכי חשוב: אי אפשר להישאר אדישים.

וזה, ללא ספק, הניצחון הגדול של בורז'ואה על כל מה שעוללו לה החיים, ועל כל מי שהתעלם ממנה בזירה הפרטית שלה.

מזעזע או גאוני. לואיז בורז׳ואה, אל תעזבני, 1999, אריג ורוד וחוט, אוסף פרטי, באדיבות האוזר את וירת

%d בלוגרים אהבו את זה: