ארכיון קטגוריה: אדריכלות ועיצוב פנים

10 שדות התעופה הטובים בעולם

בשדות תעופה, השירות ללקוח חשוב לא פחות מעמידה בלוחות הזמנים / Photo: Pixabay

טיסות לחו"ל הן עניין שכולל בתוכו לא מעט ריגושים, שמתחילים כבר בשדה התעופה, בתנאי שהכול הולך כמו שצריך, כמובן. זו צריכה להיות מכונה משומנת היטב שמפעילה הרבה זרועות בו-זמנית, וכוללת הנדסה מתוחכמת. אולי בגלל זה תמיד ריתק אותי התחום של תכנון שדות תעופה. בראיון שערכתי עבור 'ליידי גלובס' עם מעצב העל רון ארד, ניסיתי לבדוק איתו מה הטעות הגדולה ביותר שנעשית בתחום הזה. "כל העניין הזה של גבולות ופספורטים וביטחון, זה מאוד לא מוצלח, ויש מקומות שזה יותר מציק", הוא השיב, אבל לא פירט. עם זאת, הוסיף, "הייתי רוצה לתכנן שדה תעופה. מכירה מישהו שמחפש? אני אתן לך את הכרטיס שלי שתעבירי לו".

נראה ששדה התעופה החדש בדרום מדינת ישראל כבר תוכנן, אבל אולי בקצה אחר בעולם יש למישהו שאיפות לאחד חדש. בינתיים אני רוצה להתמקד בדירוג שדות התעופה הטובים בעולם, שערכה חברת Y Combinator האמריקאית. מדובר בחברה שהדירוג שלה מתחרה בזה של חברת Skytrax, הנחשבת למובילה בתחום, ולכן לגבי כל אחד משדות התעופה יוצגו שני הדירוגים. עם זאת, ויי קומבינטור באים עם אג'נדה שגורמת לי להקשיב להם יותר.

החברה לקחה על עצמה להקל על צרות הטיסה של כולנו (ומי לא חווה צרות כאלה), ובין היתר גם לדאוג לנוסעים שטיסתם התאחרה, נדחתה או שהייתה באובר בוקינג. לדבריהם, הם מעוניינים להפוך את כל תהליך ההתנהלות מול חברות תעופה לפשוט וקל יותר, וחלק מהעניין הוא שקיפות: מידע זמין, בהיר ונהיר לכולם. במצב הקיים, הם טוענים, יותר מדי נוסעים לא מכירים את הזכויות שלהם, וסכום מצטבר של 5 מיליארד אירו פיצויים (!) נשאר בחשבונות הבנקים של חברות התעופה.

בסך הכול דורגו 141 שדות תעופה. המדדים שלפיהם נקבע הציון הסופי הם עמידה בלוחות זמנים, איכות השירות והסנטימנט לנוסע. אף אחד לא הגיע לציון 10 הנכסף, ואפילו לא 9, כך שלכולם יש במה להשתפר. ובכל זאת מעניין לגלות שהעולם הערבי והמזרח הרחוק עוקפים את העולם המערבי בהליכה. כלומר בטיסה.

הנה לפניכם העשירייה הפותחת:

שדה התעופה של דוחא / HIA Arrivals and Departures Facade
שדה התעופה של דוחא / HIA Seating Area And Oryx
  1. שדה התעופה Hamad בדוחא, קטאר. נפתח באפריל 2014, ועוברים בו למעלה מ-260 אלף מטוסים בשנה. דורג בעקביות על ידי חברת Skytrax כ"נמל התעופה הטוב ביותר במזרח התיכון". מקום 5 בדירוג Skytrax העולמי.

2. שדה התעופה Athens באתונה, יוון. נחנך במרץ 2001, ועוברים בו קרוב ל-22 מיליון נוסעים בשנה. באופן מפתיע ביותר, נמצא רק במקום 39 בדירוג Skytrax העולמי.

שדה התעופה Haneda בטוקיו / Photo: Haneda Airport

3. שדה התעופה Haneda בטוקיו, יפן. נמל התעופה הגדול במדינה, ועל כן לא פלא שב-2017 עברו פה כ-85 מיליון נוסעים (!) – מקום רביעי בעולם בדירוג כמויות הנוסעים. מקום 3 גם בדירוג Skytrax העולמי. נבחר לנקי ביותר בעולם.

4. שדה התעופה Cologne Bonn בבון, גרמניה (מקום ראשון בעמידה בזמנים. גרמנים או לא?!?). שדה התעופה עצמו מעריך שבסיכום שנתי, ב-2018 יעברו בו 13 מיליון נוסעים, 5% יותר מהשנה הקודמת. מצד שני, על מחזור הכנסות שנתי של 330 מיליון אירו, יש להם רווח נקי של מיליון אירו בלבד. "זו תוצאה נמוכה מדי", הם מודים. מה שמעלה את השאלה, עד כמה שווה להיות מקום 4, אם זה המצב שלך בסוף. באופן מפתיע, רק מקום 31 בדירוג Skytrax העולמי.

שדה התעופה בסינגפור / Photo: Singapore Changi Instagram
אזור בטרמינל הנוסעים של Singapore Changi / צילום: Pixabay

5. שדה התעופה Singapore Changi בסינגפור (מקום ראשון מבחינת השירות ללקוח). הוא הגדול ביותר מבין שלושה במדינה, וב-2017 עברו בו מעל 62 מיליון נוסעים. בדירוג של Skytrax מופיע שש שנים ברציפות במקום הראשון.

6. שדה התעופה Chubu Centrair בנגויה, יפן. ב-2017 עברו כאן 11.5 מיליון נוסעים, בכ-101 אלף טיסות. נבחר על ידי Skyrax לשדה התעופה האזורי הטוב ביותר בעולם. מקום 7 בדירוג Skytrax העולמי.

7. שדה התעופה Viracopos בקמפינה, ברזיל. שטח השדה הוא 17 מיליון מ"ר, מתוך זה 30 אלף מ"ר מוקדשים לטרמינל הנוסעים. על פי הצהרת שדה התעופה, עוברים כאן כ-6.8 מיליון תיירים בשנה.

 שדה התעופה בעמאן, כ-8 מיליון נוסעים בשנה / Photo: Amman Queen Alia

8. שדה התעופה Amman Queen Alia בעמאן, ירדן. ב-2017 עברו כאן 7.9 מיליון נוסעים. ממוקם 16 ק"מ דרומית לעמאן. אתר שדה התעופה כולל צילום אוויר שלו מגוגל ארת'. אם תרצו לדעת היכן נמצא בית המרקחת שם – זה אפשרי.

שדה התעופה ברסיף, ברזיל / Photo: Recife/Guararapes–Gilberto Freyre

9. שדה התעופה Recife/Guararapes–Gilberto Freyre ברסיף, ברזיל. שטח השדה הוא 4.2 מיליון מ"ר, מתוך זה 52 אלף מ"ר לטרמינל הנוסעים, ועוברים כאן כ-11 מיליון נוסעים בשנה בממוצע.

10. שדה התעופה Mariscal Sucre בקוויטו, אקוודור. נפתח כבר ב-1935, אבל את השיפוץ הגדול והמאסיבי עבר בשנות האלפיים, עד לפתיחת השדה החדש ב-2012. ב-2018 קיבל את פרס שדה התעופה הטוב ביותר של דרום אמריקה ב-World Travel Awards. למעשה זכה בהמון פרסים לאורך השנים, ומשוויץ בכולם באתר הבית שלו.

>>>>>>>> כמה הערות:

*נתב"ג בכלל לא על המפה, ולא ברור למה. עד כדי כך רע פה, או שיש הסבר פוליטי?!? שדה התעופה ה'מוצלח' שארה"ב הצליחה להכניס לדירוג נמצא בסיאטל (מקום 33)

*שדה התעופה היחיד שמצטיין יותר מכולם בפרמטר מסוים, ובכל זאת לא נכנס לעשירייה המובילה הוא Nairobi Jomo Kenyatta  שבניירובי, קניה – מקום ראשון בסנטימנט ללקוח.

*כאן הדירוג המלא. ואת הדירוג של Skytrax תמצאו כאן. שוב אין זכר לישראל.

 

מה קשור?!? – על שבוע העיצוב בירושלים

יום יום אני תולש מהלוח דף מעוצב

שבוע העיצוב בירושלים הוא בלגן אחד גדול. זה לא בהכרח רע. מצד אחד מציעים לך לשחק בלגו ולתלוש דפים, מצד שני מלבישים אותך בוריאציות על מעילים של חיילים אמריקאים ממלחמת וייטנאם. לפעמים אתה מרגיש שימושי, לפעמים מנותק, לעתים עולה במוחך השאלה WTF, ואז אתה מחייך כי מבקשים ממך "נא לגעת" או ממליצים "לצלם עם פלש" (מה שבדרך כלל אסור בהרבה מקומות). על כל דבר כמעט שם אפשר להגיד: תלוי איך מסתכלים על זה.

האירוע התרבותי הזה, שנפתח ביום חמישי האחרון, מתפרש על פני ששה מוקדים, והרבה יותר תחומים. אי אפשר לראות הכול ביום אחד גם אם רוצים, ואפילו ביומיים מדובר קודם כל בטיול ירושלמי ורק אחר כך בהתרשמות מרהיטים, מוצרים, ציורים, בגדים, תוצרי הדפסת תלת ממד, משחקים ומשחקי תאורה. כמעט קניתי הדפס של בן גוריון ההיפסטר, אבל זה בכלל לא חדש, סתם עמד שם למכירה לצד הרצל הקולי ואיינשטיין המקועקע. הכול בערבוביה.

להרכיב לגו על בית ענק, לא רק לילדים

שטיח העפרונות בחצר המרכזית של בית הנסן

ההתרחשות העיקרית היא בבית הנסן – מבנה שהוקם בסוף המאה ה-19 כבית חולים למצורעים, ואילו בשנים האחרונות משמש כבית חם לאמנות, גם פוליטית. למשל: בחלק התחתון של המבנה יש מיצג שמחבר בין סוכה פולנית מצוירת לפחונים של בדואים נטולי אזרחות מאזור מישור אדומים. לא ברור מה זה קשור לשבוע העיצוב. הגישה היא משהו בסגנון: אם אנשים כבר באים אז אולי כדאי להציע להם קצת נקודות למחשבה, ואיזה בקבוק בירה.

אתה הולך שם – היינו בבית הנסן ובבית בזק – והכול מתערבל לתוך המוח, לא ברור מה מתוך זה נקלט. אין רגע וואו שבו אתה אומר אאוריקה. מצלמים את מה שמוצא חן, מקשיבים מה חושבים האחרים, מדי פעם אחד היוצרים מסביר למישהו שהגיע למיצג שלו מה עמד מאחורי היצירה ("בהתחלה לא היה לי מושג מה אני עושה בכלל"), והכי הרבה שיחות עסקו בשאלה האם האמן כבר מצא עבודה או לא.

ללבוש מעילי M65 ולהרגיש כמו החיילים האמריקנים במלחמת וייטנאם

אם צריך לסמן חוויה אחת שבלטה מעל על השאר, זו חוויית המעילים – בחדר גדול פוזר חול ים על הרצפה, ועל גבי עמודי ברזל דקים נתלו מעילים חצי שקופים בגוונים שונים, המדמים את מעילי M65 שלבשו החיילים האמריקנים במלחמת וייטנאם. אותם מעילים נתרמו אחר כך לחיילי צה"ל. כאן הם בגרסה הרבה יותר קלילה ונוחה, וכל אחד יכול לבחור איזה מהם הוא רוצה למדוד. בלי רובים, ובלי תחמושת.

ביציאה מהנסן הציעו לנו להשתתף בניסוי "סוף העולם" – אם סוף העולם יגיע, איזה כישורים תוכלו לתרום לאנושות? במה תוכלו להביא תועלת? היו שש אפשרויות, ביניהן סיפור סיפורים, פיצוח קודים וציד הומני. אני בחרתי בניווט בלי ווייז, נראה לי שאני מתאימה לזה. המשתתפים קיבלו מדבקות בצבעים שונים לפי הבחירה שלהם, ובחצר שלמטה נתלו בלונים בצבעים התואמים, לפי מספר לוקחי המדבקות. לרגע נדמה שהאנושות תשרוד, כי הכישורים מתחלקים שווה בשווה, למעט אחד: ציד הומני. לא היו הרבה מתנדבים. אז כנראה שתהיה ערבות הדדית אבל לא יהיה מה לאכול.

האם שני אנשים זרים יסכימו לשבת יחד על הכורסה הזו?

במקום השלישי – הכורסה הכאילו-זוגית הרחבה, שמייצרת אינטימיות בלב חללים ציבוריים. כמה פשוט, ככה מתוחכם. השאלה היא, כמובן, האם שני אנשים זרים יסכימו לשבת עליה, ואיזו חוויה היא תייצר עבורם. הייתי שמחה לערוך תצפיות במרחב שבו יוצבו חמש כורסאות כאלה. אם אין רגעי וואו, לפחות ייצא מזה סיפור.

קוביות שנוצרו מחומרי אדמה שונים שנאספו מרחבי הארץ

 

שבוע העיצוב נמשך עד ה-15.6. האתר הרשמי.

המוזיאון הוא עירום

פסל במוזיאון דאלי בפריז. מאכזב, בוודאי בהשוואה למוזיאון בפיגרס שבספרד

פסל במוזיאון דאלי בפריז. מאכזב, בוודאי בהשוואה למוזיאון בפיגרס שבספרד

בעקבות חוויה שחוויתי לפני כמה חודשים, חשבתי לשאול כמה אנשים – מה המוזיאון הכי לא מוצדק שהייתם בו. היו כאלה שהפתיעו עם מוזיאון תל אביב, המומה והלובר ("תור ענק ולא נגמר לראות את המונה ליזה, ואתה לא מבין מה יש בה"), וכמובן שממש לא הסכמתי איתם. מאוד אוהבת את שלושת המוזיאונים האלה, שמחזיקים באוספים עשירים ומגוונים, וכמובן שביקרתי יותר מפעם אחת.

הייתה מישהי שציינה את מוזיאון ון גוך באמסטרדם ("הייתי שם שלוש פעמים ובכולן הכול התפספס לי, כמו פיל לבן של אמנות נהדרת רק שטובעת במבנה שהורס לה"). שניים ציינו את סלבדור דאלי: אחד התייחס למוזיאון של האמן הספרדי המשוגע בברלין ("לא מרשים בשום צורה, בעיקר הדפסים"), ואחרת סיפרה שמישהו טען בפניה שהאספוזה של דאלי בפריז לא שווה את הביקור, אבל לדעתה הוא דווקא היה מדהים. אני מסכימה עם אותו מישהו: היה קצת מאכזב, בוודאי בהשוואה למוזיאון בפיגרס שבספרד. הייתה גם אחת שכתבה שלא הייתה במוזיאון כבר עשור.

סרט הקפטן של פויול במשחק ב-16.5.10 שהסתיים בניצחון של בארסה 4:0 על ויאדוליד. מוזיאון קבוצת הכדורגל ברצלונה

סרט הקפטן של פויול במשחק שהתקיים ב-16.5.10, והסתיים בניצחון של בארסה 4:0 על ויאדוליד, במוזיאון קבוצת הכדורגל ברצלונה. יותר טוב מהנעליים, ועדיין

במקרה שלי אלה היו שניים. הראשון הוא מוזיאון הכדורגל של קבוצת ברצלונה, המכונה גם בארסה. בעיניי מה שהולך שם זו פשוט מסחרה אחת גדולה ומוגזמת. או כמו שהבנזוג אמר בזמן שהיינו שם: "באימא שלכם, אתם מראים לנו גרביים ונעליים? מה יהיה? אולי תנסו להציג משהו יותר משמעותי מהגביעים?". מחירי הכניסה הגבוהים לא משפרים את המצב ואת תחושת ה"עשו עלינו סיבוב".

מהפריטים הבודדים בביתן של מיס ון דר רוהה. למעריצים בלבד

מהפריטים הבודדים בביתן של מיס ון דר רוהה. למעריצים בלבד

המקום השני – ומדובר במקרה שונה לחלוטין, אולי אפילו קטגוריה אחרת – היה הביתן של מיס ון דר רוהה בברצלונה. אומרים לך שזה מקום קטנטן אבל שווה ביקור, נבנה ב-1929 לכבוד התערוכה העולמית ואפשר למצוא בו גם את הכורסה שעיצב ון דר רוהה באותה שנה. אני מניחה שרוב האנשים שמגיעים ומשלמים 5 יורו דמי כניסה יודעים לאן הם נכנסים, אבל אני לא ידעתי ולכן הייתי מאוד מאוכזבת. ממש המלך הוא עירום. אין שם כלום למעט הכורסאות, פסל אחד והמבנה עצמו. ממש הרגשתי כאילו רימו אותי.

הלכתי לחנות המזכרות הקטנה רק כדי לעשות עוד משהו במקום הזה, ומצאתי ספר שלם (!) על הביתן, ובו בין היתר שתי זוויות צילום מעניינות שלו. מייד הלכתי לבדוק אותן בעצמי. אחת הצליחה יותר, אחת פחות. תוך 10 דקות, שמתוכן 8 היו מריחת זמן, מיצינו את עצמנו ויצאנו לעבר פובלה אספניול (עוד מקום שנוי במחלוקת, אגב).

העניין הוא שכאשר מישהו מחליט לרכז אוספים בחלל אחד, ולגבות כסף תמורת הצפייה בהם, נוצרת אצלנו ציפייה לכך שהוא יספק לנו חוויה מהותית שתעשיר את חיינו, תחכים אותנו, ואולי אפילו תייצר רגש אמיתי. זו לא יכולה להיות חוויה שתסתיים ממש מהר ולא תותיר חותם אמיתי. אסור שנצא עם תחושה של בזבוז זמן. האפקט הטוב ביותר יהיה אם נרגיש שיצאנו לעולם מחדש – לא רק פיזית מהמבנה שבו שהינו, אלא גם מנטאלית ורגשית. נכון, לא קל לייצר את האפקט הזה, אבל חובה לנסות. הרי שילמנו, לא?

%d בלוגרים אהבו את זה: