הזכות לצלם

מדריד עדיין תקועה מאחור ביחס לערים אחרות באירופה, ובמקומות רבים בעיר לא ניתן לצלם כלל / קתדרלת אלמודנה, מדריד, צילום: גלית חתן

לקראת נסיעתנו למדריד, שהתרחשה ממש לא מזמן, בדקנו באלו אטרקציות בעיר מותר לצלם ובאלו לא. התברר שמדריד עדיין תקועה מאחור ביחס לערים אחרות באירופה, ובמקומות רבים בעיר לא ניתן לצלם כלל – מוזיאון פראדו וארמון המלוכה הם שתי דוגמאות בולטות, ואילו במוזיאון ריינה סופיה אי אפשר לצלם באגף המיוחד ביותר, שכולל גם את הגרניקה המפורסמת של פיקאסו.

כאשר ביררתי את הנושא בפורום של אתר התיירות הפופולרי טריפ אדוייזר, ותהיתי כיצד זה ייתכן שב-2017 (זה היה קצת לפני ש2018 התרגשה עלינו) עדיין אסור לצלם במקומות תיירותיים, קיבלתי מגוון רחב של תשובות שיצרו דיון על זכות חשובה בימינו, ובכלל: הזכות לצלם. מה שנראתה לי כמו זכות טבעית כמעט בעידן הדיגיטלי, שבו יש טלפון סלולרי חכם לכל פועל, התבררה כסוגיה שניתן להסתכל עליה מכמה וכמה זוויות.

לעיתים איסור הצילום נועד למנוע גניבות – יש גנבים שמצטלמים כאילו הם תיירים, לתעד את סידורי האבטחה של המבנה או את היעדרם / קתדרלת אלמודנה, צילום: גלית חתן

הראשון להגיב שאל למה זה נראה לי מוזר ב-2017, "או בכל שנה אחרת. איסור צילום בכנסיות נועד להגן על הפרטיות של המאמינים או למנוע את האפשרות שיפריעו להם, כמו גם להגן על עבודות האמנות שם – יש אנשים שאי אפשר לסמוך עליהם שיכבו את הפלש. במקומות אחרים, האיסור נועד להרתיע ולמנוע גניבות – יש גנבים שמצטלמים כאילו הם תיירים כדי לתעד את סידורי האבטחה של המבנה, או את היעדרם. סיבה שלישית היא מסחרית – מפעילי המקום רוצים שתקנה מהם גלויות, ותכניס להם כסף. בכל מקרה, לצלם תמונות בכל מקום שאתה רוצה זה לא חלק מזכויות האדם, במיוחד לא במקום ששייך לאחרים".

נו, את המתפללים אין לי שום עניין לצלם, אם נימוק האבטחה היה נכון אז לא היינו יכולים לצלם בשום מקום כמעט, ואם מישהו רוצה לעשות עליי סיבוב כספי, מובן שזה ירגיז אותי (בריינה סופיה לא רכשתי שום תיעוד של 'האגף האסור', אלא סימניה של ציור שאהבתי וכן היה מותר לצלם). בקיצור, לא השתכנעתי.

מישהו אחר העלה סיבה רביעית: "הפלש עלול לפגוע פיזית בציורים או במסמכים עתיקים, או כך לפחות חושבים מנהלי המקום שאוסר על הצילום". אחר ענה לו: "רוב הפלשים ברוב המצלמות הרגילות היום הם חסרי תועלת. וזה בכלל לא עניין של פלש אחד, אלא האפקט המצטבר הוא מה שקובע". מכיוון שאין לי בעיה לצלם בלי פלש, לא רואה פה שום בעיה.

מגיב אחר קונן על התרופפות המשמעת הכללית: "היום, כשאתה משתתף בחתונה, לוויה או מיסה, כולם מדברים, טלפונים מצלצלים וצריך להשתיק אותם, ילדים בוכים וצריך להוציא אותם החוצה. אנשים גם לא מקפידים יותר על הלבוש בחתונות ובמיסות, אפילו בלוויות לא כולם לובשים שחור ולא כל הגברים מגיעים עם עניבה". אותו מגיב גם צירף לינקים לתמונות שצולמו בקתדרלת אלמודנה, והראה איך בכל צילום 'עברו עבירה' כלשהי. לדעתו, האיסור היחיד שבאמת אוכפים שם הוא איסור העישון, ורק כי זה החוק בכל רחבי המדינה.

האנק מבוסטון ניסה לעקוץ: "אני מסכים שנימוסים כמו לא לעשות רעש עם המצלמה, לא לעשות סלפי ולהפריע לאנשים אחרים לראות את האטרקציה או לא להפעיל פלש זה מוזר ב-2017, אבל למרבה המזל כמה מקומות תקועים בעבר ביחס שלהם לזה". בעיניי זו תשובה מטומטמת, כי היא מניחה מראש שכל מי שמצלם גורם לבעיות לאחרים.

כאשר אנחנו מצלמים מקום, אנחנו מייצרים לעצמנו זיכרון ויזואלי שמבוסס על זווית המבט הפרטית שלנו / קתדרלת אלמודנה, צילום: גלית חתן

צילום שמופץ ברשתות החברתיות מגדיל את פוטנציאל ההכנסות של המקום המצולם – זה אמור להיות אינטרס שלו. אז למה יש מקומות שפועלים נגד האינטרס? / קתדרלת אלמודנה, צילום: גלית חתן

בעיניי כאשר אנחנו מצלמים מקום, מתעדים אותו, אנחנו קודם כל זוכרים אותו טוב יותר. גם אחרי שנשוב הביתה, יהיה לנו זיכרון ויזואלי שמבוסס על זווית המבט הפרטית שלנו על המקום, ולא על זווית המבט של מישהו אחר. כבעלת זיכרון חלש וקצר, עבורי לצילום יש משמעות קריטית ממש – הוא מסייע לי לא לשכוח (ואין דבר שנוא עליי מהמשפט "אם זה היה חשוב היית זוכרת"). התמונות עוזרות לחוויה לא ללכת לאיבוד, כשאני מתבוננת בהן, הרבה צף למעלה. לכן הזכות לצלם כה חשובה לי.

במקרים שאנחנו גם משתפים אחד או יותר מהצילומים שלנו, שמעו של המקום יגיע למרחוק – למעט אנשים אם זה דרך הווטסאפ, ולאנשים רבים אם זה דרך הרשתות החברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם. כך שלמעשה, לכל מקום כמעט שגובה תשלום אמור להיות אינטרס שנגדיל לו את ההכנסות, לפחות פוטנציאלית.

עם זאת, חייבים להסכים עם הטיעון של המדרידאית שכתבה לי "לפעמים אנשים כל כך עסוקים בלהסתכל על מקומות דרך עדשת המצלמה, שהם לא חווים את החוויה עצמה באותו רגע, דרך העיניים". זה בהחלט נכון: יש אנשים שמרוב רצון להנציח את עצמם או לתעד את המקום שלא יברח, שוכחים קודם כל לחוות את הדבר עצמו. אני לא חושבת שאני במקום הזה, אבל שמחתי ששאלה אחת קטנה הפכה לדיון מעורר מחשבה. הייתי ממשיכה לפתח את הטיעונים שלי אבל תסלחו לי רגע, אני חייבת ללכת לצלם משהו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 11 בינואר 2018 בשעה 7:11

    במדריד ביקרתי כמה פעמים. הפעם הראשונה הייתה לפני 30 שנה. את הגרניקה צילמתי (בלי פלאש). באותם ימים אפשר היה לצלם בסרט צילום עם ASA 400 בכל מקום. כלומר, הסיבה לאיסור צילום הייתה הפלאש. אותו דין לגבי צילומים בפירנציה. צילמתי את הונוס של טיציאן באותה מצלמה ובאותה תקופה עם סרט צילום ASA400. כיום אין אפשרות כזאת. אז הנה לך אחד ה"יתרונות" של צילום על סרט צילום. אגב, הגדלתי את הונוס של טיציאן והתמונה מוסגרה עבורי.

    • galithatan  ביום 11 בינואר 2018 בשעה 9:21

      הייתי בפראדו לפני 12 שנה, וכבר אז היה אסור לצלם את הגרניקה.
      מתברר שלפעמים דברים משתנים לרעה…
      ונוס של טיציאן – ציור נהדר 🙂 שווה את ההגדלה.

  • כמו מניפה  ביום 11 בינואר 2018 בשעה 13:06

    אני אהיה פרקליטתו של השטן, ואזכיר את האמונה האולי לא כל כך טפלה שכל צילום גונב לך חלק מן הנשמה. ראי את הנשמות של האנשים שחיים באינסטה ובפייס, ושכל מעשה שלהם נעשה על מנת להראות יפה בתמונה הבאה שיעלו.
    אולי דווקא טוב שבמקומות כאלה צריך להתנהג כמו פעם, להסתובב עם חמשת החושים האמיתיים, ולא לגנוב חלק מנשמתו.

    • galithatan  ביום 11 בינואר 2018 בשעה 18:42

      את מדברת על אלה שעסוקים בסלפי או בלהצטלם בכל מקום, ואני מדברת על צילום לטובת הזיכרון – בין אם כדי לזכור את החוויה, בין אם לתעד את היופי ולשאוב ממנו השראה או כל סיבה אחרת. אגב, גם להצטלם במקום שמוצא חן בעיניך זה לא פשע. זה כן פשע כלפי עצמך אם אתה לא נותן לעצמך זמן ליהנות מהדבר עצמו.
      כך שלא ממש מסכימה עם האמירה של גניבת הנשמה…

  • עדה ק  ביום 12 בינואר 2018 בשעה 10:22

    אני מאמינה לך שאת לא משתמשת לרעה באישור שניתן לך לצלם – אבל האיסור מן הסתם נקבע דווקא בשל החשש מפני מי שכן משתמש לרעה (מפריע לפרטיות, או גורם רעש, או כל דבר אחר). זה טבע האיסורים: הם מוחלים על הכלל בשל החשש מפרטים מסוימים.

    לי אישית זה לא מפריע, כי אני לא מצלמת. אם חשוב לי לזכור, אני כותבת על זה מיד אחרי. ומי שיודע לצייר, יכול לשבת בקרן זווית ולצייר (איזה כיף לו!) נדמה לי שכך עושים גם היום בבתי משפט שבהם אסור לצלם.

    • galithatan  ביום 14 בינואר 2018 בשעה 11:24

      מהו שימוש לרעה? כל אחד ישים את הגבולות במקום אחר (ברור שהגבול הראשון הוא הרס הקיים. אבל מה אחר כך?).
      אפרופו ציורים, גם במוזיאונים יש הרבה פעמים אנשים שיושבים ומציירים עבודות מסוימות לבחירתם. אבל זו כבר חוויה אחרת לגמרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: