"לצייר ציור זו חוויה רוחנית של צלילה למעמקים" / ראיון מיוחד לבלוג עם עינת מיזהר

"אני יכולה להתרגש באותה מידה, לעיתים עד דמעות, מצורה של עץ ומיצירה גאונית של אמן". מבט מגשר האמנויות על הגשר העתיק של פריז / עינת מיזהר

היא ציירת ומורה לציור, למרות שמעולם לא למדה ציור. למעשה, ההשכלה האמנותית הרשמית שלה היא לימודי עיצוב קרמי במרכז לאמנות חזותית בבאר שבע. "הסיפור שלי הוא סיפור על אדם שרוצה ללמוד ציור בכל נפשו ומאודו, ואז אומרים לו: אתה יכול, אבל אין מקום במחלקת הציור והאמנות, יש מקום רק במחלקת עיצוב קרמי, ושם תשתתף בשיעורי רישום, כך שתהיה לך למידה של ציור", אומרת עינת מיזהר בראיון ל'גט א לייף. סטייל'. "אני הסכמתי, כי בנסיבות שנוצרו זה היה להיות או לחדול".

אי אפשר שלא להתרשם מהעבודות של מיזהר. במיוחד התחברתי לרישומים של פריז אהובתי, שמתברר שהיא גם אהובתה. הרישומים האלה שימחו אותי מייד כשראיתי אותם, למרות שיש בהם קדרות מסוימת. "כבר בתיכון הבנתי את החשיבות הגדולה של צרפת, ופריז בפרט, לתולדות האמנות", היא מספרת. "זה גרם לי לתשוקה גדולה להגיע לעיר, להכיר אותה, לסייר במוזיאונים שלה ולראות את המקום שאסף אליו את מיטב הציירים בהיסטוריה.

"כאדם בוגר מימשתי את החלום ונסעתי לפריז, אך זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. זו הייתה אהבה ממבט שני ואפילו שלישי, ואת זה אני חייבת לעמיתי הצלם והעיתונאי, יואל תמנליס, שהוא פרנקופיל מושבע. יואל מתעד את פריז מעל ל-20 שנה במצלמתו, ומפעם לפעם אף עושה תערוכות צילום. בעקבות הביקורים שלי בתערוכות הצילום שלו, הבנתי שפריז זה לא רק מה שתייר ממוצע רואה בארבעה-חמישה ימים של ביקור חפוז, אלא הרבה יותר מזה".

*מה המקום שאת הכי אוהבת לצייר בפריז?

"אני חושבת שאם באים לפריז בשביל לצייר, צריך שהנושא של הציור יהיה משהו שקיים רק שם, וזו האדריכלות של העיר: נהר הסיין, מגדל האייפל, בתי הקפה, הגגות והצריחים. עם זאת, אין מצב שאגיע לפריז ולא אצייר באחד מהפארקים או היערות, כמו פארק בוט שימון או יער ונסן. מה צרפתי בפארקים האלה? האדריכלות. מה צרפתי ביערות האלה? האדריכלות. הפנסים, השבילים, הגשרים".

* בכל המקומות הפריזאיים שעשית רישומים שלהם, היית במציאות?

"ב-90% מהמקרים. מדי פעם אני חורגת ממנהגי, כשאני מקבלת הזמנה לציור של מקום בפריז שמישהו אחר התרגש ממנו, ואז אני מציירת ויודעת שבנסיעה הבאה שלי אגיע למקום הזה, ותהיה לנו פגישה מרגשת כמו של שני חברים לעט, שמתכתבים זמן רב וסוף סוף נפגשים פנים אל פנים".

הנסיעות של מיזהר לפריז הפכו גם לעבודה, כשהחלה לערוך שם סדנאות ציור. "הסדנאות האלה נמשכות ארבעה ימים, ובכל יום מציירים נוף במשך ארבע שעות. בכל פעם שאני עושה סדנה כזו, אני מתאהבת בפריז יותר ויותר" (פרטים על הסדנה הבאה שתתקיים – בסוף הטקסט).

"האידיאלי מבחינתי זה לשבת בחוץ מול הנוף ולצייר, אין נפלא מזה". פארק בוט שמון / עינת מיזהר

אחד הדברים שתמיד מעניינים אותי אצל אמנים הוא איך נראה תהליך היצירה, שממנו נובע אמנות שמצליחה לרגש ולגעת. כמה זמן עובדים על ציור, האם זה קורה בבית על כל המשמעויות של הדבר, או לבד בסטודיו, והאם בדממה ולבד או עם מוזיקה, שהיא היצירה של מישהו אחר. "האידיאלי מבחינתי זה לשבת בחוץ מול הנוף ולצייר, אין נפלא מזה", אומרת מיזהר, ומייד מוסיפה: "יש הרבה מאוד מגבלות הקשורות לציור בטבע, כמו מזג האוויר, הקושי לסחוב בדי קנבס רטובים כשטסים וכן הלאה, ואז אני מתפשרת ועובדת בסטודיו שלי.

"כשאני מציירת ציור גדול בצבעי שמן עוברים מספר חודשים עד שאני מסיימת אותו, וכשאני רושמת בעפרונות רגילים או צבעוניים על דף בגודל4A  זה לוקח לי מספר שעות , שיכולות להתחלק על ימים או אפילו שבוע. לרוב אני מקשיבה למוזיקה קלאסית, לעיתים לשאנסונים בצרפתית ולעיתים מתרפקת על שירי ארץ ישראל היפים והטובים. הכול תלוי במצב הרוח שיש לי באותו יום".

*את מאפשרת לחברים לבוא לבקר אותך תוך כדי שאת מציירת?

"זה נחמד לפעמים לשבת ליד ציירים נוספים ולצייר, עם הפסקות ושיחות, אך לרוב אני אוהבת לצייר בסטודיו כשאני לבד. יש שם סוג של שקט שאני מאוד זקוקה לו לשלווה וריכוז בציור ובעצמי. הכי פחות אני אוהבת שאנשים מפריעים בשאלות בזמן שאני מציירת – זה דבר שקורה הרבה כשמציירים בטבע, בעיקר בארץ. אני מנומסת, סבלנית וחייכנית, אבל בתוכי ממתינה שיעזבו ויתנו לי להמשיך לצייר".

*אם היית צריכה לבחור דימוי לחווית הציור שלך, מה היה הדימוי?

"צלילה למעמקים. השקט של הצלילה, המראה המרהיב שמתגלה כשצוללים, העושר של העולם שמתגלה שם. כשהייתי פעם באיי סיישל קיבלתי סימניה כמזכרת במלון, והיה כתוב עליה Look deep into nature, and then you will understand everything better. זה מזכיר מאוד את החוויה הרוחנית של הציור".

*מי או מה מעורר בך השראה?

"ההשראה הגדולה ביותר שלי היא היצירה של העולם: הטבע והאדם, הצבעוניות של הטבע, הצורות של העצים, הסלעים, ההרים, השמיים, גוף האדם ופניו על שלל הבעותיו, והסיפורים שהפנים מספרות לי. אני יכולה להתרגש באותה מידה, לעיתים עד דמעות, מצורה של עץ ומיצירה גאונית של אמן.

"אם לדבר על אמנים ספציפיים שמעוררים בי השראה, זאת רשימה שלא נגמרת והיא מתפתחת מיום ליום, כשאני מכירה עוד אמן גאון ומרגש. הבייסיק של ההשראה שלי הוא מיכלאנג'לו. אמנים הולנדים: ורמיר, רמברנדט, רובנס, ז'אן-פרנסואה מילה, ואן גוך. אחרים: ז'אק לואיס דויד, פיטר בורגל, סזאן, דגה, מונה, קלימט, קורבה, טרנר. פסלים: רודן. ישראלים: אנה טיכו, קדישמן ועוד רבים".

"לרוב אני אוהבת לצייר בסטודיו כשאני לבד. יש שם סוג של שקט שאני מאוד זקוקה לו לשלווה וריכוז בציור ובעצמי". מגדל אייפל, תצפית מארמון שאיו / עינת מיזהר

"הרישום הוא הצד החזק שלי, ושם אני גם מרגישה הכי משוחררת, אבל התשוקה לצייר בצבע לא חדלה מעולם". Rue de l abreuvoir, Dalida place / עינת מיזהר

מיזהר מלמדת ציור בסטודיו שלה במודיעין, משתתפת בתערוכות וגם בתערוכות מכירה, "ומדי פעם אני מוכרת ציור או שניים". אחרי שנים של התמקדות בסגנונות קבועים, פצחה לפני כשלוש שנים ברומן עם הצבע בכלל, וצבעי השמן בפרט.

"הרישום הוא הצד החזק שלי, ושם אני גם מרגישה הכי משוחררת, אבל התשוקה לצייר בצבע לא חדלה מעולם. אחרי שסיימתי את לימודיי האקדמיים נכנסתי למערכת החינוך כמורה לאמנות. התחתנתי, נולדו לי ילדיי, הרחבתי את תחומי ההתמחות שלי לתנ"ך ומחשבת ישראל, ולא היה לי מתי לממש את החלום, להשלים באופן מסודר את לימודי הציור, ולקחת קורסים בציור בצבעי שמן ובאקריליק – עד 2015.

"באותה שנה בתי הצעירה סיימה תיכון ויצאה לשנת שירות, ואני פרשתי כנפיים, לקחתי כל קורס שיכולתי עם מגוון אמנים ובתי ספר, והשלמתי את החסר. מאז אני משלבת רישום וציור, עפרונות צבעוניים בצבעי שמן, וחוגגת את מכלול השילובים".

הסדנה הקרובה של עינת מיזהר בפריז תתקיים בין ה3.4.2017-6.4.2017 . מי שמתעניין יכול ליצור איתה קשר בהודעה אישית בדף הפייסבוק שלה.