"כמו להיות מנצח על תזמורת" – ראיון מיוחד לבלוג עם האמן מייקל מייפס

"לפעמים אני מרגיש כאילו אני מתעסק עם אלפי מוזיקאים ופרטיטורה מאוד מסובכת". HdP 02, 2016, Michael Mapes. באדיבות האמן

לכל אחד יש את האמנות שמרגיעה אותו, מכניסה אותו לרגעי השלווה והקסם של החיים, מרחיבה לו את הלב ומנתקת אותו מטרדות היומיום. האמנות ההולנדית של המאות ה-15, ה-16 וה-17 עושה את זה לי. בין אם אני בחלל הקטן במוזיאון ישראל בירושלים או בבית רובנס באנטוורפן, בין אם זה רמברנדט או ואן אייק, כשאני עומדת מול הציורים האלה אני תמיד מוכנה "לטבוע" בתוך ההיסטוריה שלהם, ולהצטרף אל הדמויות מאותה התקופה, לקרוא את המכתבים שלהן או לשבת איתן סביב השולחן בשעת ארוחת הצהרים (רק שלא יכריחו אותי לאכול ירך חזיר).

מי שכנראה חווה תחושות דומות אבל לקח אותן קצת יותר רחוק הוא האמן האמריקני מייקל מייפס (Michael Mapes). סדרת המאסטרים ההולנדים שלו מבוססת על דמויות מהמאות הקודמות שציירו אמנים כמו רמברנדט ו-ון דר הלסט. קשה להישאר אדישים לעבודות שהוא יוצר – מרחוק ניבטות אליך דמויות גדולות, מקרוב אתה לומד עד כמה הן עשירות בפרטים קטנים: מייפס לוקח חומרים כמו סיכות חרקים, מיכלי דגימה, קפסולות ג'ל, בקבוקוני זכוכית, בדים, גרגרי קפה, שקיות תה, דגימות חול, תבלינים, טביעות אצבעות, פריטי לבוש וחוטי כותנה, נועץ אותם בעזרת סיכות על לוח לבן חלק או הדפס בהיר, והופך אותם לתמונה הוליסטית אחת. מקרה קלאסי של השלם הגדול מכלל חלקיו.

מקרה קלאסי של השלם הגדול מכלל חלקיו.  Gilded Dutch female, 2015, Michael Mapes. באדיבות האמן

כל אחד מהפורטרטים עשוי מכל כך הרבה פרטים, ומבוסס על כל כך הרבה סבלנות, שקשה להימנע מהשאלה איך הוא מגייס אותה בעולם התזזיתי שלנו, ומה הביא אותו לסוג האמנות הזה. "אחרי שביליתי חודשים בסטודיו ובחנתי מגוון רחב של מדיומים, החלטתי להשלים עם העובדה שאני טוב בציור, בצילום וברישום, אבל לא מצטיין באף אחד מהם", אומר מייפס בראיון מיוחד לבלוג. "הרעיון לטכניקה, ולמטאפורה הקשורה אליה, נולד במקרה. היו לי בסטודיו מחורר, קופסה של סיכות תפירה וצילום של חבר. חוררתי חלק מהתמונה, שמתי סיכות בחורים שנוצרו והצבתי את התמונה מחדש. כשהתבוננתי במה שניצב מולי, זיהיתי את הפוטנציאל, ומאז אני מנסה לשכלל את השיטה".

איך הגעת דווקא למאסטרים ההולנדים?

"העבודה הקודמת שלי בסדרת Human Specimens ('דגימות אנושיות') הייתה כרוכה בפירוק של נושאים אנושיים – חיתוך של הדפסי צילום ושילובם עם אלמנטים נוספים. רציתי ליצור סדרה חדשה, וחשבתי על כמה כיוונים. הראשון, לחבר את העבודה להיסטוריה של האמנות, והשני, ליצור עבודות יותר אירוניות, בלי אובייקטים סלבריטאים שמהם אני מעדיף להימנע.

"כשאתה עובד על פורטרטים של המאסטרים ההולנדיים מהמאה ה-17, אתה יכול ללמוד מהם הרבה על בני המעמד האריסטוקרטי באותה תקופה, וגם על הציירים עצמם. דרך השילוב בין חומרי הרקע של הדמויות, אני מצליח להביא לעבודה שלי איזשהו עומק שאני קורא לו 'די.אנ.איי ביוגרפי'.

"מבחינתי זה קצת כמו לנצח על תזמורת – מנצח הוא אדם עם חושים חדים לגבי תמונת היצירה הכוללת, ויכולת להכווין את מרכיבי התזמורת השונים כך שיבינו את המוזיקה. אמנם אני לא יודע איזו צורה מדויקת תהיה לעבודה שלי לפני שאני מתחיל אותה, אבל יש לי מושג כללי לגבי הקומפוזיציה והאופן שבו יש לעצב את הטכניקה כדי ליצור את הרגש המבוקש. במובן הזה, אני עובד עם כל האלמנטים המרכיבים את היצירה כמו שמנצח מוביל את כל הנגנים לנגן יחד. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מתעסק עם אלפי מוזיקאים ופרטיטורה מאוד מסובכת".

"החלטתי שלמען הבריאות הנפשית והפסיכולוגית שלי, אני לא רוצה לדעת כמה זמן לוקח לי לייצר כל עבודה". Catharina Belgica: Dutch Female, 2017, Michael Mapes. באדיבות האמן

כשאני מנסה לברר עם מייפס כמה זמן הוא מקדיש לכל עבודה כזו, הוא משיב "החלטתי שלמען הבריאות הנפשית והפסיכולוגית שלי, אני לא רוצה לדעת כמה זמן זה לוקח. כמובן שמדובר בעבודה מאומצת שלוקחת לא מעט זמן. בדרך כלל אני עובד על יותר מיצירה אחת בו-זמנית, מה שמאפשר לי לעבוד זמן רב יותר ובאינטנסיביות גבוהה יותר. למרות השעות הרבות, התהליך מספק לי איזשהו ביטחון מובנה שלא אייצר יותר מדי עבודה".

אנחנו בעידן תזזיתי מאוד שבו אנשים מאוד חסרי סבלנות כלפי כל דבר כמעט, ואילו העבודה שלך מצריכה המון סבלנות.

"קשה לומר שהייתי אדם סבלני, בחיים או ביצירה, בשנים לפני שהתחייבתי לעבודת הסטודיו. להתאמן כדי להצליח להיות 'אדם סבלני' זה כמו לקבל פרס ניחומים, אבל מצאתי שעבודה בסטודיו היא דרך טבעית להאט את המחשבות, להתמקד ולצלול לתוך סוג של חשיבה מדיטטיבית. מה גם שהאלטרנטיבה הייתה מרשם לתרופות…

"הטכניקה שבה אני עובד דורשת מידה של סבלנות, אין שום דרך לעשות אותה במהירות או לקבל החלטות חפוזות. עם השנים הפכתי למהיר יותר, אבל מה שחשוב יותר זה שהיצירה הפכה אינטואיטיבית. אחוז גבוה יותר מהשעות שאני מבלה בסטודיו הן 'זורמות', מה שמאפשר לי סוג חשיבה אחר תוך כדי העבודה".

ואיך אתה נשאר מפוקס בכל הזמן הזה?

"זה שילוב בין דמיון מפותח לעצבנות בסיסית, מכיוון שלא הייתי רוצה להתפרנס משום דבר אחר".

"אני מצליח להביא לעבודה שלי איזשהו עומק שאני קורא לו 'די.אנ.איי ביוגרפי'". Dutch male specimen, 2015, Michael Mapes. באדיבות האמן

מייפס נולד ב-1962 בפורט נוקס במדינת קנטקי. יש לו תואר ראשון ותואר שני באמנות מאוניברסיטת אילינוי. הוא הציג שש תערוכות יחיד, והשתתף בקרוב ל-20 תערוכות קבוצתיות. יש לו עבודות שנמכרות ב-5,500 דולר, אבל הוא עדיין לא במעמד של יהירות – עושה רושם שהוא מאוד זמין ונגיש.

ממש בקרוב, בנובמבר, יציג תערוכת יחיד בגלריה קראוזה בניו יורק. "אחרי התערוכה הזו אני עומד להקדיש חלק נכבד מהחודשים הקרובים, או אפילו השנה הקרובה, ליצירת אמנות במדיומים אחרים כמו ציור או איור. לעתים קרובות אמנים ננעלים על סגנון שמזוהה איתם כי זה מה שהקהל שלהם מצפה לו – זה כמו זמר שמנסה לשיר שירים מהאלבום החדש, בזמן שהקהל רק מחכה לשירים המוכרים שלו. עבדתי קשה לאורך השנים בלי לרדת ברמה ובלי לזנוח את החוט המקשר בין כל סוגי היצירה שלי, ואני בטוח שאצליח לקשר ביניהם גם הפעם".

*ה-BBC אמר עליך שצורת העבודה שלך מזכירה יותר ארכיאולוג מאשר אמן. מה אתה חושב על זה?

"העניין שלי הוא לגמרי אמנותי, אבל בהתחשב בגישה שלי לאמנות, שכוללת איסוף מידע וחומרים פיזיים, אני לא לגמרי לא-מסכים. אין לי שום ידע בארכיאולוגיה, אבל אני חושב שהשיטות שלי קשורות לענפים אחרים של המדע כמו זיהוי פלילי ואנטומולוגיה (תורת החרקים). בעצם, ה'רישיון' האמנותי תקף לכל תחום".

Anonymous Young Woman, 2014, Michael Mapes. באדיבות האמן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 30 באוקטובר 2017 at 10:34

    היי גלית, עשית עבודת מחקר רצינית לפני הראיון. כל הכבוד לך!

    • galithatan  On 30 באוקטובר 2017 at 12:17

      היה מעניין מאוד לצלול לתוך העבודה של מייפס. אחרי שפרסמתי את הפוסט, הוא הסביר עוד כמה דברים – שתלתי כאן את התשובות, כפי הנראה אחרי שכבר קראת.

  • ליטל  On 2 בנובמבר 2017 at 15:22

    בכל תמונה שקעתי שעה שלמה, איך היא מורכבת ממה ומאילו מוצרים, פשוט מדהים ומהפנט זה נראה קשה מאד לביצוע ויחד עם זאת הוא הצליח והתוצאה פשוט מדהימה

    • galithatan  On 2 בנובמבר 2017 at 18:55

      יש כאלה שחושבים שהוא לא יוצר משהו מקורי, אבל כמו שכתבת – זה באמת מהפנט. וזה הישג שאי אפשר לזלזל בו.

  • אסתי  On 5 בנובמבר 2017 at 12:06

    תודה לך גלית, הכרתי כאן אומן שלא ידעתי עליו ואת כותבת נפלא וממש סוחפת בידע ובהתלהבות. מאוד מודה לך!

  • עדה ק  On 6 בנובמבר 2017 at 15:33

    זו נקודת מוצא מעניינת (ומלאת ענווה) – ההכרה שהוא לא מצטיין בתחומים שהוא הזכיר (ציור, צילום, רישום). די יוצא דופן בשביל אמן להודות בדבר כזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: