תנו לגפן להתאמץ

הטמפרטורה הרצויה ליין היא 18 מעלות. עם הלגימה הראשונה יש להשהות אותו בפה ולגרגר, כדי ליצור השוואת טמפרטורות. היינות של יקב שריגים

בהתחלה לא היינו בטוחים שבכלל הגענו למקום הנכון. אמנם ליד המדרכה היה שלט, אבל זה היה נראה כאילו אנחנו סתם בין שני בתים פרטיים. החלטנו לרדת במדרגות, חלפנו על פני כלב ואז חתול, המשכנו ללכת ומצאנו עצמנו בחצר ענקית. מבנים קטנים מקיפים אותה, שולחנות עץ במרכזה. רק ציוץ הציפורים נשמע, אבל זה בגלל שלא באנו בשישי-שבת, הימים העמוסים של יקב שריגים, אז הצלילים הדומיננטיים שייכים לכוסות היין.

יקב שריגים היה חלק מהמסע שלנו להיכרות עם עולם היין. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, זה התחיל בביקור ביקבים של סנטוריני (מאדמת הר געש מפיקים יופי של גפנים), המשיך בביקור ביקב עגור הכשר שבמושב עגור, והפעם נספר כאן על הביקור ביקב שריגים הלא כשר שבמושב שריגים (מאוד מקוריים עם השמות, יש לציין).

מאוריאל הררי, הבעלים של היקב, למדנו קודם כל איך נכון לשתות יין אדום. דבר ראשון, יין צריך אוויר אחרי פתיחת הבקבוק. ככל שהוא יותר ותיק, כך צריך יותר אוויר. כלומר, בכל מקרה לא כדאי למהר לשתות. יין מ-2005, למשל, הררי פותח כבר בלילה שלפני הארוחה. הטמפרטורה הרצויה ליין היא 18 מעלות. לפני ששותים צריך 'לערבל' את הכוס, ולהריח עד שמרגישים שמתחברים ליין. אחר כך להשהות אותו בפה ולגרגר, כדי ליצור סוג של השוואת טמפרטורות. עם השתייה, הטעם משתנה בפה לאט לאט. חשוב לזכור: יין טוב משתבח בבקבוק. יין רע, מחמיץ.

ביקב שריגים מייצרים 3,000 בקבוקים בשנה בלבד. "לא רוצה להיות מסחרי, ולא מוכר למסעדות", אומר הבעלים אוריאל הררי / צילום: הבנזוג

אנחנו מתיישבים ליד אחד משולחנות העץ, והררי מספר שהוא מייצר 3,000 בקבוקים בשנה בלבד. כשאנחנו שואלים למה כל כך מעט, הוא משיב "לא רוצה להיות מסחרי, ולא מוכר למסעדות. יש לי 900 לקוחות קבועים וטוב לי ככה". בוטיק בוטיק. יש לו 4 דונם של גפנים בהר קיטרון, ליד מושב מטע, והוא מגדל שם ארבעה זנים שמהם הוא מייצר רק יינות אדומים. כל יין שלו מיושן בחבית בין שנה לארבע שנים.

מכיוון שהיקב שלו לא כשר, הוא יכול לקחת אותנו לסיבוב שבו אנחנו רואים את מקרוב את שלבי הכנת היין, את החביות ואת 'ארכיון' הבקבוקים. לדבריו, בימים שאחרי הבציר מגיעים חברים ולקוחות כדי לעזור לו בעבודה הקשה. טריוויה על הדרך – אם יין מכיל 85% לפחות מזן מסוים הוא מקבל את השם של הזן. רגע לפני שאנחנו מנסים את היינות שלו, הוא זורק עוד תובנה שוברת קונבנציות – יין שותים אחרי אכילת תפוח. גבינות שמנות סותמות את ההשפעה. כנראה שכל הקונספט של 'ערב גבינות ויין' הוא טעות אחת גדולה.

הטעימה הראשונה – בלי תפוח ובלי גבינות, רק מים, ככה נקי – הייתה של 'בריק 2014' שהוא בלנד של שני זנים: קברנה סוביניון ופטיט ורדו. אנחנו שותים בשיטה שהררי לימד אותנו, וזה בהחלט מונע את כאב הראש שתמיד התלווה אצלי לכל יין אדום באשר הוא (הבנזוג טוען שכאב הראש נמנע גם זכות העובדה שבניגוד ליינות מסחריים, הררי לא מכניס ביסולפטים). הטעם קצת מריר וקצת נשיכה, והררי מסביר שזה כי הוא רק חמישה חודשים בבקבוק.

טעימה שנייה, 'שריגים 2012' שהתיישן שלוש שנים בחביות. בלנד של קברנה סוביניון, קברנה פרנק ותוספת של פטיט ורדו. הררי הבטיח שזה יין יותר קליל, ויותר מתקתק בריח. לנו הוא היה חריף במידה מסוימת, מזכיר פורט וברנדי. תופס אותך חזק.

גפן אוהבת הפרשי טמפרטורות משמעותיים בין יום ללילה. זה יותר חשוב מאשר האם כרם ממוקם על הר. כוס יין בחצר של יקב שריגים / צילום: הבנזוג

לפני הטעימה השלישית הררי טוען ש"היינות שלי יכולים להיות פתוחים שלושה ימים, ועדיין להיות בשיא". אנחנו לא בטוחים מתי נפתח ה'בריק 2011', בלנד של מרלו פרנק ופטיט ורדו, אבל שומעים שהוא התיישן ארבע שנים בחבית. יש לו עומק, כי הוא מאוזן מבחינת חומצות. הוא היה אמור להיות הכי כבד, אבל לא הרגשנו זאת. להפך. ואנחנו אומרים את זה לחיוב, כמובן.

למרות שהיה יום קיץ חם, בחצר של שריגים היה נעים מאוד. דיברנו גם על דברים שלא קשורים ליין בכלל, אבל פה נישאר ממוקדים – אז הנה עוד קצת מידע. ביין יבש יש עד 4 גרם סוכר בליטר. בחצי יבש – עד 8 גרם, וביין מתוק יש 28 גרם סוכר. הפיגמנטים של היין הם מהקליפות, ויין לבן פשוט מתסיסים בלי הקליפות. זו הסיבה שגם מענבים אדומים אפשר לעשות יין לבן.

גפן אוהבת הפרשי טמפרטורות משמעותיים בין יום ללילה. זה יותר חשוב מאשר האם כרם ממוקם על הר. בורדו, למשל, שאף אחד לא יכול לזלזל ביינות שלה, היא בגובה הים. ועם זאת, עדיף שגפנים יגדלו בראש ההר, כי אז הגפן מתאמצת והענבים איכותיים יותר (על עניין של המאמץ דיברו איתנו גם בסנטוריני). אחרי הטעימות קנינו בקבוק יין אחד (מתקזז קצת עם מחיר הטעימות), ויצאנו לטייל ביער הסמוך, שהוא חלק מפארק בריטניה. גם יער ישמח לבב אנוש. למה לא, בעצם.

גם יער ישמח לבב אנוש. פארק בריטניה, בחלק הסמוך למושב שריגים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 23 באוגוסט 2017 at 16:15

    יש לי הערה. אמרת יין חצי יבש. ביינות אדומים אין יין חצי יבש. מי שאומר כך טועה. יין חצי יבש זה יין שהפסיקו את התסיסה שלו באמצע התהליך. עושים את זה ביין לבן. בלבד. יין אדום תוסס עד סוף התהליך הכימי.
    יש היום תביעה של משרד החקלאות האיטלקי נגד משרד התעשיה שלנו , או מי שכותב על בקבוקי יין אדום המיובאים מאיטליה – חצי יבש. זה פשוט לא נכון.

    חוץ מזה עשית לי חשק להכיר את היקב הזה. יקבים כשרים אני לא מוכנה לבדוק , כי מחיר היין מגלם את עלות החותמת של הכשרות. אבל את היין הזה בדוק גם אבדוק:)
    תודה לך. את כל כך רבגונית בנושאים שאת בוחרת לכתוב עליהם. מזל שלי:)

    • galithatan  On 23 באוגוסט 2017 at 22:50

      קודם כל, משמח שנהנית מהפוסט, ושאת שוקלת ביקור – לנו באמת הייתה שם חוויה טובה.
      לגבי יין אדום חצי יבש – לא חושבת שהוא התייחס דווקא ליינות שלו, אלא בכלל שנדע מה הפירוש המעשי של ההגדרה. אגב, הוא גם דיבר איתנו על שימוש בשמרים טבעיים בלבד, אבל כאן זה נראה כבר לרדת יותר מדי לרזולוציות…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: