החיים בסלואו-טק

מייצרים 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה. שולחן האבירים של יקב עגור, שסביבו מתקיימות הטעימות

עם יד על הלב, כמה מהישראלים באמת יודעים איך נכון לשתות יין אדום? כמה קונים את היין שלהם בסופרמרקטים? וכמה טורחים להגיע ליינות בוטיק? אולי הגיע הזמן לשנות את זה.

לפני חודשים אחדים ביקרנו באי היווני סנטוריני, ושם ערכנו כמה סיורי יקבים, שבהם בעיקר למדנו כמה אנחנו לא יודעים, וגם קצת שתינו יינות יבשים, חצי יבשים ואלה של הקינוח. החוויה ההיא עשתה לנו חשק לבדוק את הנושא גם בישראל. ביקור ביקב זו חוויה נהדרת לסוף השבוע, בין אם שישי בצהרים, מעין קבלת שבת מוקדמת, ובין אם בשבת עצמה, במקום לסבול מהחום או לבלות בחוף הים יחד עם כל עם ישראל.

בדיקה קצרה מעלה שיש בארצנו הרבה יותר יקבי בוטיק ממה שאפשר היה לחשוב. עם ישראל ברובו לא ידוע בהבנה או בחיבה גדולה ליין, כך שהיה מעניין לגלות שבכל זאת יש לא מעט שטורחים להשקיע בכך את מרצם. ממה שהתרשמנו, לא מעט ממקימי היקבים עושים זאת כקריירה שנייה, אחרי הפרישה מהפוזיציה שלה הקדישו את עלומיהם. בחודש שעבר בדקנו שני יקבים באזור עמק האלה (אזור פורה במיוחד מהבחינה הזו), והפעם אני רוצה להתרכז ביקב עגור, שהוקם ב-1999 בכניסה למושב עגור, ומייצר 15-20 אלף בקבוקים של יין אדום בשנה.

הכרם הקטן הזה הוא להנאת הציפורים בלבד. הכרמים ה'אמיתיים' של יקב עגור נמצאים ליד מושב מטע

באמצע יום חם ולוהט, כיאה לקיץ הישראלי, ישבנו עם מייסד היקב, שוקי ישוב, לשיחה, הסברים וטעימות. בחוץ יש כרם קטן, אבל הוא בעיקר להנאת הציפורים (וגם להנאה האסתטית של המבקרים). הכרמים ה'אמיתיים' שלו נמצאים ליד מושב מטע (באוכף שבין נחל סנסן לוואדי פוקין). "תפקידו של היין לא להרשים אלא ליהנות", טען בפנינו ישוב, ומייד הודיע: "אני במסע צלב למען יין אדום קר. חשוב לא להגיע לסנוביזם של פרובינציאלים". במילים אחרות, מי שמספיק בטוח בעצמו, יכול לשתות את האדום בגרסה הקרה ולהיפרד מהגישה המקובלת.

את הטעימות התחלנו עם רוסה 2016, שהוא בלנד של שלושה זנים, וקסם 2013, אדום יבש, כאשר קס"מ אלה ראשי התיבות של קברנה, סוברנה, מרלו. "להקים יקב בוטיק זה לא לואו-טק ולא היי-טק, אלא סלואו-טק. "עיקר העבודה שלי הוא התבוננות. יש לי סבלנות ליין, פחות מזה לבני אדם", הסביר לנו ישוב כשהחזקנו ביד את הכוס הראשונה, ואני חשבתי על זה שילדי ההייטק לא היו שורדים כאן.

רוסה 2016 נמזג ל-2,100 בקבוקים בלבד. "אני במסע צלב למען יין אדום קר", אומר מייסד היקב, שוקי ישוב

המשכנו עם לים 2014 – יין עדין מאוד אך עשיר, בלנד 50-50 של סירה ומורוודרה; ספיישל ריזרב 2013 – סמיך וכבד, מורכב מקברנה סוביניון, סירה פרנק ופטי ורדו. עבורנו הוא היה חזק יחסית, והכי דומה לאדום ה'מוכר'; האחרון היה קרקע 2014 – יין רוזלטה, שהוא סוג שלרוב קיים רק בולפוליצ'לה שליד ורונה, וישוב מגדל פה בארץ.

העניין הוא שיקב עגור הוא יקב כשר, מה שאומר שלישוב אסור כלל לעסוק בייצור היין. הוא רק מלווה את היינן הדתי שעובד אצלו – כן, כן, אם לא ידעתם, אז רק לאדם יהודי דתי שמקבל אישור מהרבנות יש אישור לייצר יין עם כשרות. סתם יהודים לא מספיק טובים לזה. זו גם הסיבה שאין ממש סיור ביקב עגור, אלא רק טעימות – לאף אחד מאיתנו אסור להיכנס לאזור העבודה.

שאלתי את ישוב איך זה יכול להיות שבמקום שאמור להיות הגשמה של חלום חייו, שמים לו כזה ברקס. ממה הוא נהנה, אם ככה? ישוב מיהר להגיד שהמונח 'חלום חיים' לא מתאים לו בכלל, וסירב להתרגז מהסיטואציה. "בעיניי כשר זה גשר, ולא תהום. אני כמו קפטן אחאב מ'מובי דיק' – לו הייתה חסרה רגל ולי שתי רגליים ושתי ידיים. אבל אני הקפטן!", טען.

"בעיניי כשר זה גשר, ולא תהום. אני כמו קפטן אחאב מ'מובי דיק' – לו הייתה חסרה רגל ולי שתי רגליים ושתי ידיים. אבל אני הקפטן!". היינות של יקב עגור

בדרך החוצה נתקלנו בזוג שהתעניין בארגון אירוע רב משתתפים בחצר היקב. לא יודעת אם בסוף סגרו או לא, אבל אם כן, נראה לי שהאורחים שלהם גם יתרשמו, וגם ייהנו.

 

*טעימות מתקיימות ביקב בדרך כלל רק בשישי-שבת, ובתשלום לא גבוה. אם קונים יינות, מקבלים הנחה (זה מה שאנחנו עשינו).

*בקרוב: פוסט על יקב נוסף בעמק האלה.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: