מצעד הקינוחים של תל אביב

הפעם האחרונה שבה הגעתי לפסטיבל "טעם העיר" בפארק הירקון הייתה במאי 2008. אני זוכרת את התאריך, כיוון שבדיוק חזרתי מניו יורק ובעקבות הביקור ניהלתי שיחה משמעותית עם חברה טובה בין דוכן לדוכן. כסוג של המשך לאותה שיחה, כעבור חודשיים פגשתי את הבנזוג. ואיתו, לא הגעתי אף פעם לפסטיבל הזה, למרות שאם חושבים על זה, אין שום הסבר הגיוני: אנחנו אוהבים טעמים חדשים, יש בנו סקרנות למטבחים שונים ואין לנו שום בעיה לשבת על הדשא ולאכול.

השנה, וליתר דיוק בשבוע שעבר, הגיע התיקון – עם פסטיבל EAT שנערך בגן צ'רלס קלור ביפו. חנינו במתחם התחנה, וצעדנו ברגל בטיילת כשהשקיעה מלווה אותנו ממערב. הכניסה הייתה חינם, התלבטויות היו גם היו ("אתה מוכן לטעום אריסה?"), אבל מה שאני רוצה לכתוב עליו כאן הוא מצעד הקינוחים הקצר והספונטני שארגנו באותו הערב:

בדיוק מה שצריך להיות קינוח: קטן וממצה. המקרון של פושון (צילום: הבנזוג)

מקום 1: הצרפתי

מהקונדיטוריה של מעדניית פושון בחרנו מקרון שוקולד (6 שקל), קריר במקצת ונימוח במידה הנכונה, שהיה לדעת הבנזוג בדיוק מה שצריך להיות קינוח: קטן וממצה.

משחקי השכבות יצרו עונג של טעמים בפה, אבל הבנזוג מיתן את ההתלהבות מהמוס של מלכה קינוחים צבעוניים / צילום: הבנזוג

מקום 2: האיטלקי

מ"מלכה קינוחים בצבעים" לקחנו צנצנת של מוס של שכבות אוריאו עשירות בשוקולד מוגשות עם שברי עוגיות אוריאו וגנאש שוקולד חלב (19 שקל). משחקי השכבות יצרו עונג של טעמים בפה, אבל הבנזוג מיתן את ההתלהבות. "שכבות אוריאו מוגשות עם שברי עוגיות אוריאו – כמה מקורי", הוא פסק. בנוסף, הופתענו לגלות שלמרות שהקינוחים צבעוניים – הכול מחומרים טבעיים. ולסיכום יש לומר, שהצוות בדוכן היה מהנחמדים שפגשנו באותו ערב.

מתוקה ומדי ויקרה מדי. הכנאפה של מוטראן / צילום: הבנזוג

מקום 3: הערבי

הכנאפה המתוקה של מוטראן היפואית (20 שקל) נראתה לי מתוקה מדי ויקרה מדי. מפאת הנימוס השמטנו את התמונה של המנה הספציפית שניתנה לנו (לא אסתטי בכלל). ניכר במנה ניחוח של הדרים או שמא היה זה ניחוח ורדים, בכל מקרה את מי הסוכר אי אפשר היה לפספס.

מסחריות וחוסר אותנטיות בצ'ורוס של מקסיקנה מרקדו. צילום: הבנזוג

מקום 4: המקסיקני

מסעדת מקסיקנה מרקדו מרמת החיל הציעה שלושה צ'ורוס (25 שקל) אפופי סוכר עם כמות נדיבה של ריבת חלב בצד. על פניו, מה רע. בפועל, היינו מעדיפים לשלם על קינוח בגודל של חצי אצבע ולשלם שליש מחיר. גודל המנה והמחיר הגבוה ביחס לקינוחים אחרים נתנו תחושה של מסחריות וחוסר אותנטיות, ובשביל זה לא צריך מסעדות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 29 במאי 2017 at 7:51

    רשימה על קינוחים – בחירה מצויינת. מבין הקינוחים הצרפתיים המקרון הוא אכן מאוד "אין" באזור המרכז ובמיוחד בתל אביב. אפילו בליל הסדר לא נפקד מקומו של המקרון בין מבחר הקינוחים שהיגשתי לאורחים.ואגב, בכל גיל – מקטנים ועד גדולים – מתים על זה 🙂

    • galithatan  On 29 במאי 2017 at 11:38

      בפריז מצאתי גם מקרונים מלוחים או כמעט נטולי סוכר וזה היה חידוש מרענן וטעים 🙂
      אבל חייבת להודות שאני ערה לקיומם של המקרונים פחות מעשור… קודם לכן לא היו חלק מחיי.

  • עדה ק  On 29 במאי 2017 at 9:18

    אני בעד המקרון. וגם אם במקרה לא אוהבים או לא רעבים – אפשר לאכול אותו בעיניים, ולשבוע 🙂

    • galithatan  On 29 במאי 2017 at 11:39

      למה לאכול בעיניים כשאפשר עם הפה 😉

  • שלומית לוי  On 29 במאי 2017 at 22:34

    פוסט טעים. את תמיד עושה לי חשק למשהו:)

    • galithatan  On 29 במאי 2017 at 22:53

      איזה כיף 🙂 באמת היה לו (לבנזוג) טעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: