הצליל שתפס אותי – הקשר בין מוזיקה למוח

כמה מכם בחרו שיר אהוב כצלצול הטלפון שלהם? כמה מאזינים למוזיקה תוך כדי ההתארגנות בבוקר, לפני היציאה מהבית? כמה מעדיפים להעביר נסיעות עם הדיסק האהוב עליהם, במקום עם הברברת הרדיופונית? לכל אחד יש את הצלילים שלו, שעוזרים לו להירגע, לנקות את הראש או להתגבר על כאב ראש. למרות שהצלילים האלה נגישים לכולם, הרבה פעמים הם מרגישים באיזשהו אופן קצת פרטיים, בזכות ההשפעה הישירה שיש להם עלינו.

הקול של יורגוס דאלארס, למשל, לגמרי עובד עליי, ואני משאירה בצד את מה שהוא אמר בזמנו על ישראל. אם הקול שלו הוא כמו תרופה, אז אני מוכנה 'לבלוע' גם את הדעות שלו. מוזיקת מדיטציות, לעומת זאת, עלולה לחרפן אותי קשות למרות שהיא אמורה לעזור לי להתרכז במשימות.

מוזיקה היא טעם אישי, זה ברור, אבל מחקרים שעוסקים בהשפעה שלה על המוח, ויש לא מעט כאלה, מסבירים למה אנחנו מפיקים ממנה תועלת. היא עוזרת לשפר ריכוז, להירגע וגם להירדם טוב יותר (האתר הזה מוקדש לכך). היא מסייעת לביצועים ספורטיביים, וכבר ב-1911 נמצא שרוכבי אופניים מפדלים מהר יותר כשהם מאזינים למוזיקה מאשר כשהם מאזינים לטבע, בין היתר משום שהיא עוזרת להתגבר על עייפות ומשפרת את הסיבולת. מחקר שנערך באנגליה ב-2012 מצא שרוכבי האופניים שהאזינו למוזיקה תוך כדי רכיבה צרכו 7% חמצן פחות מאלה שנאלצו להקשיב לשקט. הם היו בני 21, רכבו 12 דקות, האזינו לסוגים שונים של מוזיקה, שמרו על קצב והוציאו פחות אנרגיה.

באוניברסיטת וירג'יניה לקחו את זה רחוק יותר, והמציאו מעין מכשיר שמזהה את קצב פעימות הלב שלכם בזמן שאתם עושים ספורט, ומשדר לסמארטפון איזה שיר כדאי לנגן כדבר הבא שתאזינו לו תוך כדי הריצה, למשל. זה יכול להועיל הן להעלאת הדופק והן להורדתו בצורה מבוקרת – כי אפשר לקבוע מראש לאיזה דופק רוצים להגיע (הפסקול שלי להליכות בפארק הירקון היה מוזיקה מזרחית).

לפני עשור מצאו באוניברסיטת סטנפורד שהאזנה למוזיקה עוזרת לנו לפקס את המחשבות. המחקר כלל סריקות fMRI  שנערכו בזמן שאנשים האזינו למוזיקה קלאסית מהמאה ה-18, ולא למוזיקה עכשווית – ויכול להיות שהיה שווה לערוך מחקר נוסף שיבדוק אם למוזיקת ראפ למשל יש אפקט דומה. בכל מקרה, הממצא המפתיע היה שדווקא במרווח הזמן השקט הקצר שחלף בין מנגינה למנגינה נרשם שיא הפעילות המוחית בקרב משתתפי המחקר.

הממצא שהגיע מסטנפורד מתיישב עם תיאוריית 'אפקט מוצרט', אבל מרחיב אותה, כיוון שהוא מתייחס לכל מוזיקה קלאסית מבלי שהנסיין יידע למה הוא מאזין. 'אפקט מוצרט', למי שלא מכיר, מתייחס להשפעה שיש להאזנה לסוגים מסוימים של מוזיקה מורכבת – כמו זו של אמדאוס מוצרט – על ביצוע משימות קוגניטיביות. הטענה היא שהביצועים משתפרים, אם כי לטווח קצר (15 דקות). אגב, תוך כדי כתיבת הפוסט הזה לחצתי פליי ביוטיוב על 'הטובים ביותר של מוצרט'. לא בטוח עד כמה זה עזר, אבל בהחלט נהניתי מהצלילים.

במחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת לונדון ב-2008 נמצא שהמוזיקה שאנחנו מאזינים לה משפיעה גם על האופן שבו אנחנו תופסים אנשים. במחקר ביקשו מהמשתתפים להגיב לדמויות נייטרליות (ולא להורים או לבוסים שלהם למשל). הממצאים הראו שאחרי האזנה למוזיקה שמחה ועולצת, אנשים נראים להם יותר שמחים, ואחרי האזנה למוזיקה שקטה הם נראו להם יותר עצובים – ולא משנה איזו הבעה באמת הייתה להם על הפנים (אם כי אני מניחה שבמקרים הקיצוניים זה לא עבד).

מחקר אחר נערך על ידי חוקר מוח קוגניטיבי בשם ד"ר ג'קוב ג'וליג' מאוניברסיטת גרוניגן שבהולנד. ג'וליג' מצא שבשירים קצביים יש שלושה אלמנטים עיקריים שמעלים אצלנו את רמת האנרגיה. האלמנט הראשון: קצב של 150 ביט לדקה, שגורם לכך שבאופן תת הכרתי נתחיל להרגיש מלאי מרץ. גם לבחירת האקורדים יש משמעות (אקורד שלישי מז'ורי נוסך בנו ביטחון), והאלמנט השלישי הוא מילים חיוביות בשיר.

בהתחשב בשלושת הפרמטרים האלה, ג'וליג' יצר נוסחה מתמטית של ממש שבאמצעותה הוא בחן שירים באנגלית מ-50 השנים האחרונות (מי שמעוניין להתעמק בנוסחה, הנה). פעם אחת הוא בחן לפי עשורים, ופעם שנייה הוא בנה את מה שנקרא 'להיטי כל הזמנים'. ברשימה הראשונה, השיר האנרגטי ביותר בשנות ה-2000 הוא Dancing in the Moonlight של טופלואדר, ובשנות ה-90 זהו Let Me Entertain You של רובי וויליאמס.

הרשימה השנייה היא דירוג של 10 שירים, שבעיניי ובאוזניי כולם נהדרים ומשפרים את מצב הרוח, אבל באופן לא אישי, אם אתם מבינים למה הכוונה. ועם הצלילים האלה אני מוציאה את עצמי לסופ"ש. צ'או צ'או במבינה.

  1. Don't Stop Me Now (Queen)
  2. Dancing Queen (Abba)
  3. Good Vibrations (The Beach Boys)
  4. Uptown Girl (Billie Joel)
  5. Eye of the Tiger (Survivor)
  6. I'm a Believer (The Monkeys)
  7. Girls Just Wanna Have Fun (Cyndi Lauper)
  8. Livin' on a Prayer (Jon Bon Jovi)
  9. I Will Survive (Gloria Gaynor)
  10. Walking on Sunshine (Katrina & The Waves)
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 30 במרץ 2017 at 8:49

    גלית, המחקרים האינסופיים על המוסיקה והקשר שלה עם המוח רק מחזקים את מה שאני רואה ברחוב הישראלי (ובתחבורה הציבורית) – צעירים שקועים במוסיקה באמצעות אזניות (ויש חידושים בסוגי האוזניות) ובמכון הכושר ואיפה לא.
    רק הערה קטנה – בבתי קפה מסעדות וברים לעתים אני מבקשת שיחלישו את הווליום ובחתונות אין אפשרות כזאת. האם יש מחקרים על הווליום המטורף הזה? הרי זה ממש לא מה שאנחנו רוצים לקבל כדי ליהנות ולהפיק את המיטב עבורנו…

    • galithatan  On 30 במרץ 2017 at 11:47

      נראה לי שהנטייה של צעירים לסגור את עצמם מפני העולם באמצעות מוזיקה נובעת מהצורך שלהם לא להרגיש לבד בשום מקום. זה כבר נהיה פחד מוגזם בעיניי. למה לא לחוות את המציאות שאתה נמצא בה? עד כדי כך אין בהם סקרנות כלפי רעשי הרחוב?
      על הווליום בחתונות יש לדעתי הכי הרבה תלונות, ואפס מחקרים 😉

  • תרצה הכטר  On 30 במרץ 2017 at 8:53

    למען הסר ספק – אני מכורה למוסיקה בכל צורה שהיא. יבורך מי שהמציא את האייפון והאוזניות…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: