להיות בת 40

רגע משועשע בגני לוקסמבורג (ברקע: הארמון), כי אין גיל לשטויות. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

הדבר שהיה לי הכי ברור: ביום ההולדת עצמו אני רוצה פיקניק בגני לוקסמבורג. רגע משועשע בגנים (ברקע: הארמון), כי אין גיל לשטויות

פתאום, דווקא השבוע, כחודש לפני יום ההולדת שלי, נזכרתי שבכלל לא כתבתי כאן על האופן שבו חגגתי את יום הולדתי הארבעים. כבר ארבעה חודשים לפני התאריך, כתבתי לי בפתקים של הטלפון הסלולרי: "אם להיות בת ארבעים, אז בפריז". היה לי ברור שעיר האורות היא המקום הטוב ביותר להסתגל בו להחלפת הקידומת, לרכך את המספר הנוקשה, להפנים את המעמד החדש. "אישה בת ארבעים", כמה זה מבהיל.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בפריז, גם לא השנייה. בגלל זה ידעתי בדיוק לאן אני רוצה ללכת ומה אני רוצה לעשות – מה ישמח אותי ביום החשוב הזה. הכל היה מתוכנן מראש עם פתח לאלתורים, ובשבוע הקובע הגענו לעיר האורות והיא האירה לנו פנים. אך כידוע לכל, האדם מתכנן ואלוהים צוחק. וכך, התכנון לפתוח את בוקר יום ההולדת בכדור הפורח של פריז, כלומר בהזדמנות להשקיף עליה מלמעלה, נאלץ להידחות בשל רוחות – כך לפחות אמרו באתר של הכדור. אנחנו, לעומת זאת, כלל לא הרגשנו את הרוחות האלה, אבל לא היה עם מי להתווכח. בטח לא כשמדובר בצרפתים ואנחנו דוברים רק אנגלית.

בניין מצויר ברח' מופטאר 134 / צילום: גלית חתן

בניין מצויר ברח' מופטאר 134 / צילום: גלית חתן

מקרונים בשוק מופטאר. הידעתם שיש גם מקרונים מלוחים? / צילום: גלית חתן

מקרונים בשוק מופטאר. הידעתם שיש גם מקרונים מלוחים? / צילום: גלית חתן

למרות הבאסה הקטנה, לא נתקענו ולא נתנו למציאות הזו להעיב על חגיגות יום ההולדת. במקום זה הלכנו לשוק המופטאר. בחמש השנים האחרונות למדתי להתאהב בשווקים, ולכן ביקור בשוק צרפתי היה ממש חגיגה עבורי, מה גם שיש בו בניינים מצוירים ועוד נקודות ששווה להתעכב עליהן. חוץ מהאוכל, זאת אומרת.

הצטיידנו בגבינות, מאפים, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות) / צילום: גלית חתן

הצטיידנו בגבינות, מאפים, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות) / צילום: גלית חתן

אחרי שהסתובבנו בין כל הדוכנים, ותיעדנו את פירות הים המוזרים, הגיעה שעת ההצטיידות. עם הרכישות, שכללו גבינות, זיתים, לחם, מקרונים וסכין חדה אחת (כי אחרת איך נחתוך את הגבינות ונשים על הלחם?), יצאנו לעבר גני לוקסמבורג, אולי המקום האהוב עליי ביותר בפריז. למעשה, זה הדבר שהיה לי הכי ברור והכי חשוב: ביום ההולדת שלי אני רוצה פיקניק בגני לוקסמבורג. למזלי, בתחום הזה היקום היה בעדי, ולא ירד שום גשם (כאמור גם לא היו רוחות). תפסנו שני כיסאות ליד הבריכה הגדולה שמול ארמון לוקסמבורג, והרכבנו ארוחה לתפארת.

הציור שגרם לי להיכנס לתערוכה בארמון לוקסמבורג: אישה עם כלוב, ג'וזף ריפל רונאי, 1892

הציור שגרם לי להיכנס לתערוכה בארמון לוקסמבורג: אישה עם כלוב, ג'וזף ריפל רונאי, 1892

עוד בכניסה לגנים ראיתי שלט המבשר על תערוכה חדשה של ציורים בארמון לוקסמבורג. אף פעם לא הייתי בתוך הארמון, ואיכשהו הציור שתפס את מרבית השלט תפס גם אותי. הבנזוג לא התלהב, אבל ביומולדת לא אומרים 'לא', וכך מצאנו עצמנו בפנים. זו הייתה תערוכה מעניינת שכללה גם ציורים של מונה, רמברנדט, סזאן, גוגן, ון גוך, אגון שילה וגויה. היה גם פסל של רודן, אבל דווקא פסל של אמן פחות ידוע, שמהותו פרצוף גברי לא צעיר באמצע צעקה, היה זה שעניין אותי עד כדי כך שקניתי פסלון מוקטן שלו והוא ניצב עד עכשיו במקום של כבוד בביתנו.

תה של מנחה באנג'לינה: קינוחים מצוינים, וקנקנים שופעי אלגנטיות / צילום: גלית חתן

תה של מנחה באנג'לינה: קינוחים מצוינים, וקנקנים שופעי אלגנטיות / צילום: גלית חתן

ביציאה מהתערוכה התיישבנו באנג'לינה הסמוכה. אמנם הסניף הזה לא יפה כמו הסניף הראשי (שגם בו היינו, ביום אחר), אבל הקינוחים אותם קינוחים מצוינים, וקנקני התה שופעים אלגנטיות. במילים אחרות, הייתי מרוצה מאוד. שווה להיות בת ארבעים: יום של פינוק מהתחלה ועד הסוף, ואפילו ספגנו קצת קולטורה. אולי זה הדבר שאותו אני צריכה לקחת איתי הכי חזק מכאן והלאה: לא לפחד ליהנות בלארג'יות. לא תמיד חבל על הכסף.

מה שטוב לנשיא צרפת (ולקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי. במיוחד ביום ההולדת Photo: Le train bleu courtesy

מה שטוב לנשיא צרפת (ולקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי. במיוחד ביום ההולדת Photo: Le train bleu courtesy

חזרנו לעוד סיבוב קצר בגנים האהובים עליי, ומשם למלון. החוויה הגדולה של היום עוד הייתה לפנינו, וצריך היה להתכונן. אחרי הכול, את ארוחת יום ההולדת, ה-ארוחה, עמדנו לאכול בתחנת רכבת. לא, לא השתגענו, ולא באמת חשבנו שמה שחסר לנו בחיים זה בגט עם פרומז'. בגאר דה ליון נמצאת מסעדת 'הרכבת הכחולה' השווה, שנבנתה יחד עם התחנה ב-1900 כחלק מההכנות לתערוכה הבינלאומית שנערכה בעיר באותה השנה.

הארכיטקט מריוס תיאודור תכנן מגדל שעון בגובה 64 מטר וחזית מרשימה, ואז התבקש על ידי חברת הרכבות לבנות מקום שיהווה "בופה יוקרה" כחלק משירותי הנוחות שהיא מציעה. הפתיחה התרחשה שנה מאוחר יותר, בנוכחותו של לא פחות מנשיא צרפת דאז, אמיל לובה. ובכן, מה שטוב לנשיא (וגם לקוקו שאנל, בריז'יט בארדו והקאסט של "ניקיטה"), טוב גם לי.

חלל המסעדה נראה כמו ארמון עם הרבה קישוטי זהב, פרסקאות ותקרות מעוגלות מצוירות. לא פחות מ-27 אמנים צרפתיים עמלו על היצירה המוזיאונית הזו, שנחשבת בצרפת למונומנט היסטורי. אגב, שמה הנוכחי של המסעדה ניתן לה ב-1963, על שם הרכבת האגדית שיצאה משם לעבר הריביירה הצרפתית. סביבי ישבו פריזאיות מוקפדות ומתוקתקות מכף רגל ועד סיכת ראש. היו גם כמה תיירות אלגנטיות ומתוקתקות לא פחות. אף פעם לא השקעתי בחיפוש אחר מסעדות שוות בפריז, אבל עכשיו הרגשתי שאני, סוף-סוף, מספיק גדולה בשביל המגרש של הגדולים.

זו הייתה אחת הארוחות הטובות והיפות ביותר שאכלנו. אחרי שאתה מסתכל על המנות מכמה כיוונים, אתה מתענג על כל ביס, נהנה מהטעמים הנהדרים בפה, ולוקח עוד לגימה מכוס היין המדויקת שהתאימו לך. גם הקינוח בסגנון קפה גורמה (ארבעה קינוחים קטנים מעולים אחד-אחד) היה שווה כל יורו. החשבון בסוף? בואו נאמר שבחגיגות יומולדת עגול לא חוסכים. בכל זאת, בא רק פעם בעשור, ובעשורים הקודמים הייתי מאוד חסכונית.

והחשבון של החיים? בשנה החולפת לא נפלו עליי תובנות מהשמיים, אבל למדתי להעז יותר, וחוויתי הרבה חוויות חדשות, גם אם חלקן מאתגרות. היה שווה ללכת את כל הדרך. נקווה שיהיה שווה גם בעשור הקרוב.

הפינה האהובה עליי בגני לוקסמבורג. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

הפינה האהובה עליי בגני לוקסמבורג. במאה ה-17 רכשה אותם מארי דה מדיצ'י, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 הברון אוסמן הופקד על התכנון מחדש

אחת הפינות הכי איקוניות של גני לוקסמבורג

אחת הפינות הכי איקוניות של גני לוקסמבורג

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 2 במרץ 2017 at 11:08

    אוי חמודה
    פוסט מקסים שיודפס ויילקח לפאריז בשביל העתקה אחד לאחד… ארבעים זה אחלה:) ומה שאני אומרת לחברותי שנאנקות עם כל שנה- האופציה השניה ממש פחות מוצלחת.

  • כרמל גוטליב קמחי  On 2 במרץ 2017 at 13:44

    אני רואה שגם את מכורה כמוני:) ותודה על ההמלצה על המסעדה, נראית ראויה לאימוץ. ארבעים זה נהדר! תהני ממנו.

  • תרצה הכטר  On 2 במרץ 2017 at 15:29

    גלית, יומולדת עגול, איזה יופי!! מזל טוב… מאחלת לך שהייה כייפית בפריז. והגיע הזמן שגם אני אבקר שם…..

    • galithatan  On 2 במרץ 2017 at 15:46

      כמו שכתבתי, יום ההולדת כבר היה לפני שנה. אבל פתאום קלטתי שהוא נשאר בזיכרון שלי בלבד (טוב, גם של הבנזוג), והתחשק לי לשתף. בלי קשר, בהחלט בהחלט כדאי שתבקרי בפריז 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: