עף לי המוח – איך משפיעה האמנות על הפעילות המוחית שלנו

כשאני נכנסת למוזיאון, אני כמו יוצאת לטיול רגשי. החוויות שמלוות אותי שם מנתקות אותי מהיומיום ומכניסות אותי למוד אחר. לעתים, כשזו אמנות טובה באמת, ההשפעה היא לא רק מנטאלית אלא גם מלווה בתחושה פיזית טובה. מין אושר כזה שמתפשט בגוף, מרפה את השרירים ומספק הרפיה לנשמה.

יש אמנות שמשפרת את מצב הרוח שלי, ויש אמנות שמכניסה אותי לאנרגיות של עשייה. יש אמנות שממגנטת אותי, ויש גם אמנות שלא עושה לי כלום. כשאני מתבוננת בעבודות אמנות מהמאות ה-16 וה-17 שצוירו באזור פלנדריה (הולנד ובלגיה של ימינו), אני מיד מוצפת תחושה טובה ורצון להיות שם ממש, בתוך הציור. כשאני ניצבת מול הציורים של האימפרסיוניסטים מהאזורים הכפריים של צרפת, בסגנון ז'יוורני של קלוד מונה למשל, אני חווה תחושה דומה.

סיקרן אותי לדעת האם זה קורה רק אצלי, או שיש הסבר מדעי לאופן שבו האמנות משפיעה על המוח שלנו. וכך יצאתי לטיול במרחבי הרשת, וקראתי את המחקרים שנערכו בתחום בשנים האחרונות. אמ;לק: לתחושות שלי יש ביסוס מדעי.

כאשר 'מדביקים' לאובייקט את התווית "אמנות", מתעוררת אצלנו תגובה נוירו-כימי אמיתית במוח, מאופקת יותר בהשוואה לתגובה המוחית למיצגים מציאותיים //// Hendrick Goltzius (Dutch, 1558 - 1617 ), The Fall of Man, 1616, oil on canvas, Patrons' Permanent Fund 1996.34.1

כאשר 'מדביקים' לאובייקט את התווית "אמנות", מתעוררת אצלנו תגובה נוירו-כימי אמיתית במוח, מאופקת יותר בהשוואה לתגובה המוחית למיצגים מציאותיים //// Hendrick Goltzius, The Fall of Man, 1616, Patrons' Permanent Fund

את הרעיון שהמוח שלנו מתייחס אחרת לייצוגים ברגע שהם מוגדרים כאמנות העלה לראשונה הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט לפני 225 שנה. מחקר חדש, שנערך במחלקה למדעי המוח שבאוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם ושהתפרסם לפני כחודשיים, מאושש את התיאוריה הזו.

המחקר מצא כי ברגע שאומרים לאדם שאלמנט שניצב מולו הוא אמנות, התגובה המוחית שלו לאלמנט הזה משתנה. ובמילים יותר מקצועיות, כאשר 'מדביקים' לאובייקטים מסוימים את התווית "אמנות", מתעוררת אצלנו תגובה נוירו-כימי אמיתית במוח, שהיא מאופקת יותר בהשוואה לתגובה המוחית למיצגים מציאותיים. ההסבר לכך: המחשבה שמדובר באמנות מאפשרת לנו ריחוק מסוים מהתמונה, וזה מאפשר לנו להתייחס לקומפוזיציה, לצורות ולצבעים, ולא רק לתוכן שלה.

מי שבדק גם כן כיצד המוח שלנו תופס ומעבד יצירות אמנות הוא ד"ר אריק מנדל, מומחה למדעי המוח מאוניברסיטת קולומביה, וזוכה פרס נובל לשנת 2000 על מחקריו בתחום עיצוב הזיכרון האנושי. הוא מביא כדוגמה את חבצלות המים של קלוד מונה. לדבריו, ההפשטות שבציור מדרבנות אותנו לפרש אותו באופן יצירתי, ולעבד את המידע שניצב מולנו. המתבונן כמעט הופך למשתתף ביצירה, וזה מה שמגביר אצלו את ההנאה. אצלי זה גם הגביר את הצורך לנסוע לז'יוורני ולראות את הדברים כמו שהם, לפני שעלו על בד הקנבס, אבל זה כבר שייך לנושא אחר.

אפקט ההנאה מצפייה בציור של בוטצ'לי כמעט זהה לאפקט שיש להתאהבות עלינו. לידתה של ונוס, בוטצ'לי

אפקט ההנאה מצפייה בציור של בוטצ'לי כמעט זהה לאפקט שיש להתאהבות עלינו. לידתה של ונוס, בוטצ'לי

במחקר שנערך בבריטניה ב-2011 נמצא שאפקט ההנאה מצפייה בציור של בוטצ'לי כמעט זהה לאפקט שלאהבה יש עלינו – אותו דופמין שמשתחרר בקליפת המוח הקדמית כאשר אנחנו מתאהבים במישהו, משתחרר כשאנחנו ניצבים מול אמנות ש'עושה לנו את זה'. את המחקר ערך פרופ' סמיר זקי מאוניברסיטת קולג' לונדון, שביצע סריקות מוח בקרב נסיינים בעת שצפו ב-28 יצירות אמנות ובהן "לידתה של ונוס" של בוטצ'לי, "רחצה בלה גרנוילר" של קלוד מונה ו"קתדרלת סילסבורי" של ג'ון קונסטייבל.

"התגובה הייתה מיידית", הוא מספר. "גילינו שכאשר אנשים מתבוננים בדברים שהם מחשיבים אותם יפים, יש פעילות מוחית מוגברת במרכזי ההנאה והתגמול במוח. המוליך העצבי שגורם לנו להרגיש טוב, נכנס לפעולה". אגב, המטרה הגדולה של זקי הייתה להוכיח לרשויות שאסור לקצץ בתקציבי אמנות, משום שהם מוסיפים לבריאות הנפשית של בני האדם.

מחקרים אחרים קובעים שכדאי לשלב אמנות בבתי חולים משום שהיא עוזרת לחולים להתאושש ולהבריא מהר יותר. מי שהבין זאת כבר מזמן – ליתר דיוק, בתחילת המאה ה-20 – היה הארכיטקט לואיס דומיניק אי מונטאנר, שהאמין שאנשים יירפאו טוב יותר לא רק בזכות אוויר צח אלא גם בזכות אסתטיקה צבעונית ונעימה מול העיניים. לכן הוא בנה 26 מבנים מרהיבים בבית החולים סנט פאו שבברצלונה, שהפך מונומנטלי ויותר מזה, היום מתפקד כאתר תיירות. מומלץ ביותר לבוא לבקר, גם אם אתם בריאים.

אצל אנשים שביקרו בגלריה או במוזיאון במהלך הפסקת הצהרים שלהם באמצע יום עבודה נרשמה ירידה ברמת הקוריטזול ///Scenes from the Life of St Francis: Vision of the Ascension of St Francis by GIOTTO di Bondone, 1325-28, Bardi Chapel, Santa Croce, Florence

אצל אנשים שביקרו בגלריה או במוזיאון במהלך הפסקת הצהרים שלהם באמצע יום עבודה נרשמה ירידה ברמת הקוריטזול ///Scenes from the Life of St Francis: Vision of the Ascension of St Francis by GIOTTO di Bondone, 1325-28, Bardi Chapel, Santa Croce, Florence

חוקרים באוניברסיטת ווסטמיניסטר מצאו שאצל אנשים שביקרו בגלריה או במוזיאון במהלך הפסקת הצהרים שלהם באמצע יום עבודה נרשמה ירידה ברמת המתח הרגשי – ובמונחים מקצועיים, ירידה ברמת הקורטיזול (הורמון הסטרס) בגוף. מדובר באנשים שרמת הקורטיזול שלהם הייתה גבוהה, ובדרך ה'טבעית' יש צורך בחמש שעות כדי להחזיר אותם לרמה הנורמלית. כאן הספיק זמן קצר בגלריה – כחצי שעה – כדי לעשות את העבודה.

המחקר, שנערך לפני כעשור בלונדון, כלל מספר שווה של נשים וגברים בגיל ממוצע של 34. הגברים, כך נמצא, הושפעו יותר מהאמנות, והשערת החוקרים הייתה שהסיבה לכך היא שמראש הם יותר לחוצים ורמת הקורטיזול שלהם גבוהה יותר, כך שהיא צריכה לרדת יותר. הייתי מציעה לעשות מחקר חוזר עם פתיחת האגף המחודש של הטייט מודרן: מעניין איך האמנות שם משפיעה על גברים. ונשים. ונשים ישראליות שמוכנות לעלות על מטוס ולהשתתף במחקר אם מישהו מממן את זה.

אם נחזור לעולם המציאותי, מאחר ועבור רובנו יציאה לגלריה באמצע היום אינה אופציה, ניתן אולי לגבש רשימה של אתרי אמנות וירטואליים, ולשוטט בהם בזמן הפסקת הצהרים. השיטוט, לטעמי, צריך להתרחש בסמארטפון, הרחק מעמדת העבודה הקבועה שלכם, על מנת שבוודאות יהיה סוג של ניתוק. אם מישהו מרים גבה, תסבירו לו שזה משתלם לכל הצדדים: אפילו לבוסים יהיה יותר נעים אתכם אחרי שתחזרו.

ההפשטות מדרבנות אותנו לפרש את האמנות באופן יצירתי, ולעבד את המידע שניצב מולנו /// Miao Xiaochun

ההפשטות מדרבנות אותנו לפרש את האמנות באופן יצירתי, ולעבד את המידע שניצב מולנו. אנחנו כמעט הופכים למשתתפים ביצירה, וזה מה שמגביר אצלנו את ההנאה /// Miao Xiaochun, Klein Sun Gallery

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 24 בנובמבר 2016 at 11:09

    אכן, לא מדובר רק בביקור במוזיאון כפי שאני מגדירים אותו. זה אמור גם לגבי תליית תמונות בסלון שלנו. והאפקט הנוירו-כימי עלינו ועל מי שמתארח אצלנו.
    זכור לי היטב ששהיתי ביוהנסבורג בבית שכור למשך תקופה של מספר חודשים. הבית היה שייך לאספן אומנות. היה בו סלון ענק שהתהדר באוסף ציורים אימפרסיוניסטים. החדר היה אפל מחמת הצבע הכהה. השהייה בבית הייתה מצויינת כל עוד נמנעתי מהשימוש בסלון וניצלתי יותר את הגינה והבריכה…

    • galithatan  On 24 בנובמבר 2016 at 11:29

      מעניין מה שכתבת – כשקראתי את השורה הראשונה חשבתי "איזה מקסים", ואז התיאור שלך והבריחה לבריכה… זה אומר כנראה שכל אחד מושפע אחרת מאמנות (אפילו מאותה אמנות). וגם, אולי, שהאספן לא קנה מה שיפה אלא מה ששווה כספית, והתוצאה היא כפי שתיארת.

  • salant4  On 24 בנובמבר 2016 at 12:17

    סקירה משובחת !! הפצתי בפייסבוק בדף שלי

  • שלומית לוי  On 24 בנובמבר 2016 at 18:56

    התמונה האחרונה- או פסל?? מהממת. פנקי אותי קצת בהסברים 🙂

    • galithatan  On 25 בנובמבר 2016 at 10:41

      אמן סיני יליד 1964 שעובד בכמה מדיות שונות – ציור, צילום וציור דיגיטלי תלת מימדי. לגבי מה שהבאתי כאן: העבודה העליונה היא אקריליק על קנבס, והעבודה התחתונה היא ציור דיגיטלי תלת ממדי. ויש לו עוד עבודות מעניינות ששווה לחפש בגוגל תמונות…

  • שלומית לוי  On 26 בנובמבר 2016 at 9:12

    וואו תודה אני ממש מתנצלת ,פתאום קלטתי ששלחתי אותך לעשות שעורים במקומי… באמת סליחה. ותודה – כי הוא נראה לי אמן מרתק וכשיו יש לי שם לעקוב אחריו

  • עדה ק  On 26 בנובמבר 2016 at 11:05

    אהבתי את ההמלצה בסוף. לפעמים אפילו מספיק לקפוץ לפינטרסט, אנשים שומרים שם (בין היתר) כל מיני יצירות אמנות, גדולות יותר או פחות, שעושות טוב בעיניים ובלב.

    • galithatan  On 26 בנובמבר 2016 at 20:01

      נשמע רעיון לא רע. מודה שעד היום לא נכנסתי כלל לפינטרסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: