הארוחה שלא הייתה

תמונת אילוסטרציה של ארוחה מצוינת במקום ירושלמי איכותי. ככה כן עושים את זה

תמונת אילוסטרציה של ארוחה מצוינת במקום ירושלמי איכותי. ככה כן עושים את זה / צילום: גלית חתן

אם הסיפור הזה לא היה קורה לנו באופן אישי, היינו אומרים שמדובר בהמצאה גמורה.

כשעלה הרעיון לכתוב על ארוחה יוצאת דופן שחווינו, החלטנו שהמקום הטוב ביותר לצלול בו למעמקי הזיכרון הוא מסעדה ירושלמית שהוגדרה באחד המקומות כ"מימוש הפנטזיה החילונית הליברלית". תוך זמן קצר התברר שבהחלט הייתה פה פנטזיה. מימוש זה כבר משהו אחר.

מייד עם כניסתנו הודיעה לנו המלצרית הראשונה שיש תקלת חשמל, ולכן ייקח זמן עד שיביאו לנו את האוכל. הסכמנו לתנאי הזה, והתיישבנו. המלצרית השנייה שניגשה אלינו אמרה שהבעיה היחידה עם החשמל אינה מהירות ההגשה, אלא שנהיה חייבים לשלם במזומן. גם עם זה נסתדר, אמרנו לעצמנו, והזמנו את המנות תוך כדי ציון אלרגיות רלבנטיות.

בזמן שחיכינו ללחם והמטבלים, נזכרנו בארוחת היוקרה שבה חגגנו שלוש שנים להיכרותנו. מרוב יוקרה, היינו במסעדה כמעט לבד. רק נסו לתאר לעצמכם את המבוכה כשלא פחות מחמישה אנשי צוות מסתובבים סביבכם כל הערב. רגע לפני שנחלצנו משם, הסו-שף העניק לי תשורה בצורת צנצנת ענקית של ריבת חצילים. מתוק זה לא היה. מצד שני, זה יותר טוב מהמסעדה ההיא שבה התווכחו איתנו וטענו שחתיכת פלפל קלוי היא בעצם רצועת סלמון עם רוטב.

תמונת אילוסטרציה של סלט מצוין בבית אוכל חביב בצפון / צילום: גלית חתן

תמונת אילוסטרציה של סלט מצוין בבית אוכל חביב בצפון / צילום: גלית חתן

בחזרה לערב שלנו: המלצרית הראשונה הביאה לנו את המטבלים עם לחם שכולו אלרגיה מבחינתנו. כשהזכרנו לה את זה, היא טענה שבמטבח אין שום לחם אחר, וכפיצוי, מלצרית שלישית הביאה לנו משהו מאותה קטגוריה, שגם הוא לא התאים מאותן סיבות בדיוק. מיואשים קלות ביקשנו לוותר, ולעבור ישר למנות העיקריות.

בשלב הזה נזכרנו במסעדה חמודה באי שבו חגגנו ירח דבש, ובה אורחים גרמנים ביקשו ללמד את המלצרית, שכמעט קרסה עם הקינוחים, את ההבדל בין פרוספפה לפרוסטטה. את המבוכה שלה אפשר היה להרגיש גם בשולחן שלנו. וזה הזכיר לנו את הארוחה בת שלוש המנות שבן הזוג בישל ליום הולדתי, ואת הנר על הסופלה השרוף שסיכם אותה (כלל למתחילים: לא מתעסקים עם סופלה!).

לא הספקתי לנצל את ההזדמנות הפולנית, ולמחות בפניו פעם נוספת על הבלגן שהוא השאיר במטבח – והנה, הגיע הרגע לו חיכינו מורעבים. המלצרית השנייה החזיקה ביד את המנה העיקרית הראשונה. מזל שהצצתי בצלחת לפני שהלכה: ריזוטו פירות ים במקום ריזוטו הזוקיני שהזמנתי. כצמחונית, זה הבדל משמעותי: את המנה שהביאו לי אני פשוט לא יכולה לאכול. כנראה שכל הערב הזה שבר גם אותה, כי באותו רגע היא נזכרה להודיע שבמנת הבשר שתכף תוגש יש בדיוק מה שציינו שמייצר אלרגיה. וזה היה הגונג.

לא משנה כמה עוד חפרנו בזיכרוננו – בזמן שפיצינו עצמנו על הבר של אחת הפיצריות הכי שוות-באמת בעיר הקודש – לא הצלחנו למצוא חוויה כה גרועה כמו זה שקיבלנו באותו ערב.

אם זה לא היה קורה לנו, לא היינו מאמינים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  On 27 באוקטובר 2016 at 10:13

    ערב עתיר זיכרונות 🙂

  • Kmo Menifa  On 28 באוקטובר 2016 at 9:30

    אבל עיקר חסר: מה שם הפיצריה הכי שווה בעיר הקודש?

    • galithatan  On 28 באוקטובר 2016 at 11:22

      לא נתחייב על הכי טובה אבל בהחלט בטופ 5: ברדק.

  • בן  On 30 באוקטובר 2016 at 15:39

    טוב זה קל,,כי הלכתם לפיצרייה שנמצאת דלת ליד…נכון?

    • galithatan  On 30 באוקטובר 2016 at 15:49

      אני מניחה שאתה מתכוון לP בריבוע, אז לא. כמה דלתות ליד מהצד השני – ברדק

      • בן  On 30 באוקטובר 2016 at 16:38

        באמת כתבת אחת הטובות ולא "הכי טובה". האמת שדי מפתיע לרעה החוויה שלכם כי באמת טרם הזדמנו למקום המדובר והוא בראש רשימת ההמתנה שלנו…

  • נועה  On 13 בנובמבר 2016 at 0:32

    לאור התגובות אני מנחשת עלמה מדובר, אבל למה בעצם לא לכתוב את שם המסעדה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: