המושכים בחוטים

עבודה של תלמה שולץ, ראש סדנת המיחזור של אגף הנוער במוזיאון ישראל. מתחילים עם חיוך

"חוטים אצורים", עבודה של תלמה שולץ, ראש סדנת המיחזור של אגף הנוער במוזיאון ישראל, במיוחד לתערוכה. ככה מתחילים עם חיוך

אם להודות על האמת, לא תכננו לבקר בתערוכה הזו. בכלל לא היה לנו קצה חוט בכל הנוגע לשאלה מה אנחנו רוצים לעשות הפעם במוזיאון ישראל. אבל כבר בשלב ראשוני במסלול הקבוע, משכו את תשומת לבנו שני עצים לבושי טייצים צמודים בגון ורוד פוקסיה. נחמד, אמרנו לעצמנו, ואז הסתובבנו לאחור, וראינו מולנו קיר ועליו יונים עשויות מצמר שחור. עד היום חשבתי לתומי שאת התקווה אמורה להביא יונה צחורה, אבל מה אני יודעת, אולי שחורה היא הלבנה החדשה. צילמנו, הצטלמנו, הסתכלנו ימינה על הדלת של אגף הילדים והנוער, ואז כבר היה ברור שמכאן יגיע ה'דבר' של הערב: התערוכה "חוטים וקשרים".

חייבים להקדים ולומר, שלא ברור מדוע התערוכה מתקיימת דווקא באגף הזה. נכון שהיא לא ברמה של התערוכות החשובות מסוג "קיצור תולדות האנושות" או "פרעה בכנען", אבל גם אין בה משהו שמתאים במיוחד לילדים, או שנעשה לרמתם. רוב רובן של העבודות, אני משערת, לא נוצרו עבור שכבת גיל מסוימת. הן פשוט קשורות לחוטים או לחבלים, באופן כזה או אחר. מחלקן התמוגגתי ('הולך על חבל מתוח' של דבי סמית, 'שולחן ערוך' של דבורה מורג), ומחלקן פחות.

חלון קטן בינינו, ארנסטו נטו, 2012. ברגע שהמתבונן מפסיק רק להתבונן ומתחיל גם לגעת, ליצירה נוסף ממד חדש שלאמן אין שליטה עליו – וזה כל הקסם

חלון קטן בינינו, ארנסטו נטו, 2012. ברגע שהמתבונן מפסיק רק להתבונן ומתחיל גם לגעת, ליצירה נוסף ממד חדש שלאמן אין שליטה עליו – וזה כל הקסם

לצד עבודות של אמנים מוכשרים אך לא כל כך מוכרים, הופתענו לגלות בתערוכה ציור של האמן האנגלי הנחשב, הנרי מור. לשנייה חשבתי "למה לבזבז את מור על ילדים" (ממש לאחרונה נמכר פסל שלו במכירה פומבית בלונדון תמורת 33 מיליון דולר), אבל הבנתי כמה זה אידיוטי מצדי. לא רק לתערוכה אין גיל, גם לאמנות לא צריך להיות גיל. לך תדע, ילד יכול להבין אותה הרבה יותר טוב ממך.

מצאנו בתערוכה גם עבודה של האמן הברזילאי המעולה ארנסטו נטו. לפני כמעט שמונה שנים הקדשתי לו כאן פוסט, אחרי שחוויתי מיצג עצום שלו בפנתיאון של פריז. בתחקיר שעשיתי עליו מצאתי שבניגוד להרבה אמנים אחרים, הוא אוהב שנוגעים בעבודות שלו ומתנסים בהן. למעשה, מבחינתו, ברגע שהמתבונן מפסיק להתבונן ומתחיל גם לגעת, ליצירה נוסף ממד חדש שלאמן אין שליטה עליו – וזה כל הקסם. לא ברור אם בתערוכה הנוכחית מותר לשבת על ה"פופים" וה"מיטות" שהוא יצר, אבל אם יתברר שכן, אבוא לבקר שוב.

שולחן ערוך, דבורה מורג, 2005. ארוחה שלמה תלויה באוויר

שולחן ערוך, דבורה מורג, 2005. ארוחה שלמה תלויה באוויר

פרט מתוך 'משיכת חבל', שירה זלוור, 2009. עבודה שהייתי רוצה לשים אצלי בסלון (מה שלא רואים בתמונה זה את החמישייה מהצד השני של החבל)

פרט מתוך 'משיכת חבל', שירה זלוור, 2009. עבודה שהייתי רוצה לשים אצלי בסלון (מה שלא רואים בתמונה זה את החמישייה מהצד השני של החבל)

מזווית אחרת, יש משהו כייפי בלהיכנס לתערוכה שבכל זאת עברה התאמות קלות לילדים, ולהשתעשע בכל מיני התנסויות, כמו ללכת על צינור צר שהונח על סרטון של כביש עם מכוניות, מצד אחד לצד שני בלי ליפול. זה בכלל לא מותאם לרגליים של מבוגרים, ובטח לא לסנדלי פלטפורמה של בחורה כמוני. אבל מה פתאום שנוותר על ההזדמנות להשתטות.

ויש גם עץ משאלות שצריך לקשור אליו חוט צמר באיזה צבע שתבחרו, ולהביע משאלה או להבטיח הבטחה. קשרתי שניים ליתר ביטחון. זה הזכיר לי את עץ המשאלות שהציבה יוקו אונו במוזיאון פגי גוגנהיים בוונציה, שכל אחד מוזמן להצמיד אליו פתק עם בקשה/ברכה. שם הסתפקתי בפתק אחד.

אז למרות שהחוט המקשר בין העבודות לא מספיק עבה, ולעתים יש תחושה שמתחו את החבל ממש חזק, יצאנו מהתערוכה עם חיוך. וזה אומר הכול, לא?

פרט מתוך 'הולך על חבל מתוח', דבי סמית, 2016. לא כל כך רואים בצילום, אבל הילד עשוי כולו מחוטים דקים שמתוחים בין סיכות תפירה

פרט מתוך 'הולך על חבל מתוח', דבי סמית, 2016. לא כל כך רואים בצילום, אבל הילד עשוי כולו מחוטים דקים שמתוחים בין סיכות תפירה

פרט מתוך 'בלי כותרת (מעגל טוטם)', אסף רהט, 2014. עבודה מקסימה שכולה חוטים ודבק

פרט מתוך 'בלי כותרת (מעגל טוטם)', אסף רהט, 2014. עבודה מקסימה שכולה חוטים ודבק

סורגות גורל, מאשה רובין, 2009. זווית מרעננת לסעודה האחרונה של ישו, שבדרך כלל כוללת רוב גברי אם לא מורכבת מגברים בלבד

סורגות גורל, מאשה רובין, 2009. זווית מרעננת לסעודה האחרונה של ישו, שבדרך כלל כוללת רוב גברי אם לא מורכבת מגברים בלבד

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  On 29 ביוני 2016 at 10:18

    השולחן הערוך נראה מקסים, וגם הילד ההולך על חבל.

    • galithatan  On 29 ביוני 2016 at 10:56

      בגלל דברים כאלה התערוכה שווה ביקור, לא בגלל שיש לה איזו אמירה חשובה.

  • מיכל  On 30 ביוני 2016 at 8:33

    ניראה ששווה לעלות לירושלים 🙂

    • galithatan  On 30 ביוני 2016 at 15:04

      בהחלט שווה. בשעות מסוימות גם יותר קריר פה 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: