החיים הם גלגל ענק

הגלגל הענק של פריז הוא באמת ענק: מתנשא לגובה 70 מטר ומכיל 48 תאים

הגלגל הענק של פריז הוא באמת ענק: מתנשא לגובה 70 מטר ומכיל 48 תאים

גיליון ליידי גלובס האחרון עסק ביכולת להכיל אי ודאות בחיים, במיוחד בעת המודרנית מלאת התהפוכות, שבה יציבות היא כמעט מילת גנאי. זה נושא שמעורר הרבה מחשבה, אבל נתפסתי דווקא לשורה אחת שהופיעה בלי יותר מדי ניתוח או הסברים, בטור הפותח של העורכת: "לגדול אצל הורים מגוננים מדי זו דרך בכלל לא רעה לפתח סלידה מאי ודאות, ולראות בה איום מתועב".

אז אצלי זה היה בדיוק ההפך: ההורים שלי גדלו בקיבוץ ובפנימייה, אף אחד לא בדק מתי הם חוזרים בערב ועוד כל מיני דברים של הורים מגוננים (מדי), וככה הם גידלו אותי – לא שאלו אותי לאן אני הולכת ומתי אני חוזרת, ונתנו לי המון חופש ותחושה שסומכים עליי. אחת המנטרות הקבועות של אבא שלי היא "לא לפחד, מה שיהיה – יהיה", והוא לימד אותי לא להתעסק בקיטורים או בבכי על משהו שקרה, כי זה לא מביא שום תועלת. תמיד עם הפנים קדימה, ומה שיהיה יהיה. הרי אם אין לנו מושג מה צפוי, מה הטעם לחפור על זה או להיבהל מזה. וחוץ מזה, מה כבר יכול להיות? אי ודאות היא חלק מהחיים, היא לא מחוץ להם.

זה לא אומר שאני לא זקוקה למידה של ודאות ושליטה בחיים שלי. בהחלט כן. אבל אחרי שאני מכינה לעצמי תוכנית, אני נרגעת ומרשה לעצמי לשחרר אותה. זה שאני לכאורה יודעת מה יכול להיות, לא אומר שאצמד למה שנקבע. כי לפעמים החיים מזמנים לך על הדרך דברים הרבה יותר מעניינים, או שהם מאלצים אותך לשנות, ולמה להילחם בזה.

הכדור הפורח של פריז. תלוי במצב הרוח(ות)

הכדור הפורח של פריז. תלוי במצב הרוח(ות)

בנסיעת יום הולדתי ה-40 לפריז היה יום אחד עם תכנון שכלל שלושה סעיפים. אף לא אחד מהם התקיים בסופו של דבר, ובכל זאת זה היה יום נהדר. במקור התכוונו לעלות על הכדור הפורח של פריז ביום ההולדת עצמו, אלא שבדיוק אז מזג האוויר לא מצא חן בעיני מפעילי הכדור, והם הודיעו שלא יהיו 'טיסות'. היו לנו שתי אפשרויות להתמודד עם המצב: להכיל את אי הודאות ולהחליט שברגע שיתאפשר נעלה על הכדור ועד אז נעשה דברים אחרים, או לוותר על החוויה ולהוריד את הסוגיה מהמערכת שלנו. ובכן: בחרנו באופציה שבה מדי בוקר עקבנו אחרי מצב הרוחות, עד שהן היו לטובתנו. דחינו את כל התכנונים, ונסענו לפארק אנדרה סיטרואן – שם נמצא הכדור.

בעבר היה שם מפעל מכוניות של חברת סיטרואן, אך הוא נסגר בשנות ה-70. עשרים שנה אחר כך נפתח הפארק, שבו שתי חממות גדולות וששה גנים שכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר. אבל האטרקציה המרכזית היא כאמור הכדור הפורח, שעולה לגובה של 150 מטר ויכול לשאת עד 30 אנשים. אם אתה חייב שליטה, כנראה שלא תהיה אחד מהם.

אחד הגשרים על נהר הסן, שנשקפים מהכדור הפורח

אחד הגשרים על נהר הסן, שנשקפים מהכדור הפורח

בעיקרון, הרעיון הוא שתהיה בתוך מעין כלוב מתכת היקפי, תנוע בתוכו ותשיג זווית של כמעט 360 מעלות על העיר. בפועל, עמדנו שם בכלוב הזה, וחיכינו שהמפעיל יסיים את כל הבדיקות שלו. לקופה שמולנו הגיעו אישה ושני ילדים, ולאחר שתי דקות הגיעה עוד אישה בריצה. התברר שהיא האימא, וכנראה שאמרו לה שלא רק שכבר מאוחר מדי להצטרף אלינו לכלוב, גם לא יהיו יותר "המראות" באותו היום בשל מזג האוויר. למה כנראה? כי פתאום נשמע בכי ילדותי חזק, מלווה בקריאות "פורקווה" "פורקווה" קורעות לב. אחרי שתי דקות, המפעיל של הבלון נשבר. הוא השאיר את כולנו שם, והלך לבקש מהקופאית למכור להם כרטיסים. כי מי יכול לקחת על מצפונו זעקת ילד קטן.

והחוויה עצמה? קצרה מדי, פחות מרבע שעה, ומעט רחוקה מדי מלב העיר, לדעתי. נכון שלראות את האייפל מתגלה לעיניך מרגע לרגע זו חוויה מרנינה, ונחמד לזהות את האינווליד והסקרה קר, והגשרים שעל הסיין, ופסל החירות הקטן שמאז 1889 צופה אל האוקיינוס האטלנטי. אבל עוד לא הספקת להתלהב, והנה זה נגמר.

להמשיך את חווית הלונה פארק: הגלגל הענק של פריז מוכן ליורו

להמשיך את חווית הלונה פארק: הגלגל הענק של פריז מוכן ליורו

משם המשכנו במטרו לכיוון הלובר – אבל אז הרכבת נתקעה בתחנת הקונקורד במשך דקות ארוכות, ולא היה ברור מתי היא תוכל להמשיך. במקום לעמוד ולחכות שם, יצאנו החוצה וכשמולנו צץ הגלגל הענק של פריז, היה ברור מה יקרה עכשיו.

הגלגל הזה מוצב בכיכר הקונקורד מנובמבר עד ספטמבר (לא צריך יותר מ-72 שעות כדי להקים אותו, ו-60 שעות כדי לפרק), ובמקרה שלו, הוא באמת ענק: מתנשא לגובה של 70 מטר – הגבוה ביותר בעולם – ויש בו 48 תאים. השנה הוא קושט בפרצופים מחייכים שעליהם מצוירים דגלי המדינות המשתתפות בתחרות היורו, שנערכת כעת בפריז.

יש כאלה שמבחינתם הגלגל הענק הוא מתקן מפחיד לא פחות מרכבת הרים ואולי אפילו יותר. הייתי בטוחה שהם צוחקים עליי כשאמרו זאת, אבל הם היו רציניים לגמרי. דווקא עבורי זה מקום שאין בו שום בעיות של ודאות וחוסר ודאות, אלא חוויה חביבה שבה יש לי הזדמנות להשקיף מלמעלה על האטרקציות המרכזיות של העיר.

Don't worry, be happy. אל תדאג, פשוט תכיל את חוסר הוודאות ותחייך

Don't worry, be happy. אל תדאג, פשוט תכיל את חוסר הוודאות ותחייך

אי אפשר היה לדעת בוודאות איך יימשך היום הזה, אבל זה לא גרע לרגע מההנאה. אולי אפילו להפך: הימים הכי כייפיים והכי מסעירים בטיולים בחו"ל הם כשאתה לא יודע מה הולך לקרות, כי הכול בעצם יכול לקרות. אם רק תפתח את הדלת, זאת אומרת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  ביום 15 ביוני 2016 בשעה 9:19

    נחמד. ואני – בדרך כלל כשמתבטל דבר אחד מיד אני מוצאת משהו חלופי. אי הוודאות היא מרכיב קבוע בחיינו והיא מלמדת אותנו לעשות מעברים חדים ולהתביית על מה שיש.

    • galithatan  ביום 15 ביוני 2016 בשעה 10:38

      למצוא מייד משהו חלופי זה לא לתת למצב אי הוודאות להתקיים. ואם תוך כמה ימים יצוץ משהו מלהיב?

  • עדה ק  ביום 16 ביוני 2016 בשעה 9:58

    אני מקנאה במי שהתברך בגמישות מן הסוג הזה. אני לא טובה בזה, וחבל.

  • מיכל  ביום 20 ביוני 2016 בשעה 7:55

    מקסים, והמון מזל טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: