לראות את האור

הטיימינג לא היה משהו: ערב הפתיחה של פסטיבל האור 2016 נקבע לערב ל"ג בעומר, מה שגרם למיעוט בולט של מבקרים – במיוחד בהשוואה למה שמצופה בערב כזה – ולנוכחות מובלטת של תיירים. זה דווקא היה נחמד, לשמוע כל כך הרבה שפות מסביבך (מעניין אם הם שמו לב שהפעם, יותר מתמיד, היה מדובר באירוע סופר תיירותי), אבל הייתה חסרה לי ההמולה המתלווה לפסטיבל בדרך כלל. מי היה מאמין שאתגעגע לצפיפות.

כמובן, יש עוד עניין פעוט אחד: מאז אוקטובר, שזה יוצא כבר שבעה חודשים, אנשים די מתרחקים מהעיר העתיקה. אפילו אנחנו בקושי מגיעים לשם, למרות שאנחנו מאוד אוהבים אותה, ובקיאים ברוב הסמטאות. אף אחד לא רוצה דייט עם סכינים, אם זה לא במסעדה.

"נסיך האורות" של דמיאן פונטיין מצרפת, על חזית מרכז המידע הנוצרי

"נסיך האורות" של דמיאן פונטיין מצרפת, על חזית מרכז המידע הנוצרי

למופע הזה הגיע גם הנסיך הקטן. אחרי הכול, היוצר הוא צרפתי

למופע הזה הגיע גם הנסיך הקטן. אחרי הכול, היוצר הוא צרפתי

השנה יש חמישה מסלולים, אחד מהם יוצא מגבולות העיר העתיקה, ועובר ברחוב יפו הראשי בואך נחלת שבעה וכיכר החתולות. יש גם רכבת כותל – אטרקציה חמודה לילדים. אנחנו התחלנו במסלול ה"קלאסי", הארוך והמשמעותי ביותר – זה שנקודת המוצא שלו היא שער יפו ושממשיך מהרובע הארמני לעבר הרובע היהודי ויציאה דרך שער ציון.

חייבים להודות שבהשוואה לשנים קודמות, מורגשת ירידה באיכות. פחות מיצגים, פחות דברים מלהיבים באמת, קצת שחזור של דברים שראינו בשנים קודמות – במיוחד הסרטונים שמוקרנים על בניין מרכז המידע הנוצרי (אין לי שמץ מה זה אומר) ובכיכר בתי מחסה (אפילו תלת הממד כבר אינו חידוש). יש גבול למספר הפעמים שאפשר להגיד "וואו", מבלי שיחדשו לך באמת.

בית כנסת החורבה. הפעם נוצל תוואי המבנה לטובת המיצג

בית כנסת החורבה. הפעם נוצל תוואי המבנה לטובת המיצג

מה שכן אהבתי הוא שלראשונה לא הוצג פסל כלשהו ברחבה הגדולה של בית כנסת החורבה, אלא השתמשו בתוואי המבנה עצמו, על הייחודיות שבו, והציגו עליו סרטון אור שמתכתב עם היצירה "4 העונות" של ויולדי, שהושמעה ברקע. אהבתי גם את המיצג על מבנה הדורמציון לצלילי האופרה. צריך להיות שם כדי להבין את העוצמה. הייתי לוקחת מזה עוד.

ברובע הארמני פגשנו להקה חמודה שהאירה לנו את הדרך תרתי משמע

ברובע הארמני פגשנו להקה חמודה שהאירה לנו את הדרך תרתי משמע

לירושלים חסר אור בשנה האחרונה, וצריך להיאחז בהזדמנויות שצצות פה ושם לאופטימיות. אז לא, אני לא מצטערת שבאתי, ואני בוודאי אבוא שוב – לפחות עוד פעמיים, אם זה תלוי בי – כדי לראות את המסלולים האחרים. יהיו חששות ליד שער שכם? יהיו. אבל כבר נשארנו בבית מספיק. הגיע הזמן לחזור לבלות בעיר הזאת.

המזרקה הצבעונית ליד שער יפו. הייתה גם מוזיקה, ממש כמו בפלאסה קטלוניה בברצלונה (נוט)

המזרקה הצבעונית ליד שער יפו. הייתה גם מוזיקה, ממש כמו בפלאסה קטלוניה בברצלונה (נוט)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.