כולם מדברים על התערוכה של אנסלם קיפר במרכז ז'ורז' פומפידו, ומפמפמים את התערוכה של פול קליי, אבל ז'ראר פרומנגר (Gérard Fromanger) הוא ש'עשה' לי את הביקור במרכז הצינורות הזה שבלב פריז. כבר עבר מאז כמעט חודש, לא הספקתי לכתוב פה מילה על התערוכה שלו, והנה עוד שבועיים היא מסתיימת (16 במאי). למרות זאת אני מרגישה שזה לא יהיה הוגן לשמור את כל הקסם לעצמי. אולי בכל זאת מישהו מכם מגיע לעיר האורות בזמן הקרוב?
פרומנגר נולד ב-6 בספטמבר 1939 בצרפת, ולמד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בשנות ה-60 הוא השתייך לזרם הנרטיב הפיגורטיבי הצרפתי, שמזכיר קצת את הפופ-ארט רק עם נטיות פוליטיות, ושבא כתנועת נגד לאמנות האבסטרקטית. פרומנגר עצמו מסרב בתוקף להגדיר את עצמו כאמן פופ-ארט, כי מבחינה היסטורית באותן שנים בכלל לא היה פופ-ארט בצרפת (לדבריו). אני הייתי קוראת לאמנות שלו פופ-ארט מתוחכם.
העבודות שלו ממקדות אותך בחיים העירוניים ובתרבות הצריכה, כשהמסר מבחינתו הוא אנטי-מסחרי בעליל. התערוכה בפומפידו, שמתפרסת על פני מספר חללים, מביאה את זה מכמה כיוונים – שברובם מככבות דמויות צבועות בצבעים עזים. לפעמים זה על רקע שחור ולפעמים על רקע לבן, אבל העוצמה שאתה חוטף בפרצוף היא אותה עוצמה. רציתי להצטרף אל האנשים הצבעוניים האלה, ללכת לאן שהם הולכים, לאיזה מקום מלא צבע ונטול דאגות.
כעיתונאית, משכה אותי העבודה שבה אנשי התקשורת עומדים מול האמן המרואיין (כלומר יצירת האמנות הצבעונית, שהיא הזהות של האמן), וחייבים לומר שפרומנגר הצליח להציג את הצד המגוחך של העניין. המרדף הזה אחרי המילה של מישהו, המבט שמלמד שאתה עומד לשתות את דבריו בצמא ובשקיקה – למה זה? מי אמר שמה שיש לו להגיד עד כדי כך חשוב? אולי הכל אצלו בראש מקושקש לגמרי? בכל אופן, העבודה היא מתוך סדרת The Questions – כפל משמעות: שאלות העיתונאים, ושאלות המתבונן – שהוא יצר בשנים 1976-77.
חוץ מציורים יש גם פסלים צבעוניים שקופים באמצע החלל, אולי כדי לשנות לך את המבט על המציאות – שגם אתה תראה כמה שהחיים הם לא שחור-לבן. אגב, את פסלי ה"חצי בלון" האלה הוא הציב לראשונה ב-1968, אבל תמיד מגיע הדור שלא ידע את יוסף, ומתלהב כאילו זו חדשנות (הכוונה היא בין היתר אליי, אבל גם לעוד הרבה מבקרים שהיו שם כשהגעתי).
קשה לנחש מהעבודות איזה אדם הוא פרומנגר. לפי ראיון אחד שקראתי איתו, לא בטוח ששווה לפגוש אותו מקרוב: זה עלול להיות משעמם לשני הצדדים, עד כדי תלישת שערות. אבל אם מישהו בכל זאת בעניין, אז פרומנגר מחלק את חייו בין פריז לבית חווה בסן ג'ימיניאנו שבחבל טוסקנה. מקסימום תקפצו בסוף מאיזה מגדל.
*
תגובות
מעניין. תודה!
🙂
יופי של רשומה.
הביטוי "אדום פרומנז'ה",
Rouge Fromanger,
שנטבע על ידי ז'אק פרוור, שהיה חברו בנפש של פרומנז'ה, נכנס לשפה הצרפתית, וזה אומר הרבה על חשיבותו של הצייר.
וכאדם הוא נראה ונשמע לי מעניין, נחמד, איכפתי ולא מגלומן בכלל, לפי הראיונות האלה שצפיתי בהם
את צריכה לקרוא את הראיון שעשו איתו בטייט – בעצם לא צריכה. הבן אדם עשה טובה שאמר מילה. כנראה שהוא יותר אוהב מצלמות (תודה על הלינקים).
אגב, לא מצאתי מילה בעברית על פרומנז'ה. בשום איות. קצת מוזר, בהתחשב בהצלחתו באירופה.
תני לי בבקשה קישור לראיון שעשו אתו בטייט, תודה.
בצרפת הוא נחשב לאחד מגדולי הציירים של תקופתנו. בעברית אין עליו כלום, נכון, ובשביל זה אנחנו צריכים את הבלוג של גלית חתן.
ראיתי אותו גם בתכנית טלוויזיה צרפתית מצליחה לענייני ספרות ואמנות, וגם שם הוא היה מקסים לגמרי ובגובה העינים בעוד שהיה ועודנו חבר נפש של אינטלקטואלים מפורסמים, מתים וחיים, שכתבו כותבים עליו, עשו עושים עליו מחקרים וסרטים. לינק לתכנית שהזכרתיhttp://www.france5.fr/emissions/la-grande-librairie/videos/le_peintre_gerard_fromanger_31-03-2016_1105465
וכאן לינק לתכנית בשלמותה, אם מישהו מעוניין
http://www.france5.fr/emissions/la-grande-librairie/diffusions/31-03-2016_469362