לה פטיט דיזרט – מצעד קינוחים פריזאי מיוחד לבלוג

כאשר תכננו את הטיסה לפריז, שמנו לב שבמסעדות רבות בעיר האורות מגישים מנה אחרונה בשם "קפה גורמה" (ובצרפתית, Café gourmand). מסתבר שזה טרנד שהחל ב-2005, והעניין סביבו הוא שבמנה אחת מגישים לך גם אספרסו וגם ממיטב קינוחי המסעדה, רק במנות קטנות מאוד. היתרונות: אתה מקבל מגוון של טעמים וצבעים במנה אחת, לא צריך להזמין גם קפה וגם משהו מתוק (זה בא בחבילה אחת), וזו מנה שיש בה את אלמנט ההפתעה – אתה יודע שהפורמט הכללי הוא אספרסו עם כמה קינוחים בכמויות קטנות, אבל אתה לא יודע מה בדיוק אתה עומד לקבל.

בארץ, וגם לזה שמנו לב, יש תופעה הפוכה: הקינוח שאמור להיות משהו קטן ומרענן בסוף הארוחה הופך לאט-לאט ליותר גדול, יותר מושקע וגם יותר יקר. אלה שתי תופעות שמתכתבות זו עם זו. פה, כמו גם שם, מובן הרצון של מסעדות למכור יותר, וגם הרצון של הלקוח לקבל יותר. אלא שבשני מקומות שונים בעולם בוחרים להתמודד עם הצרכים האלו בצורה שונה.

בעוד שבישראל מופגנת יצירתיות של רקיחת מספר קינוחים מסורתיים יחדיו לכדי קינוח אחד מפוצץ וגרנדיוזי, הרעיון של "קפה גורמה" שמרני יותר. הוא פשוט לוקח את כל אותם קינוחים מסורתיים ומניח לך אותם מסודרים על הצלחת, אחד-אחד.

אולי ניתן להסתכל על זה גם אחרת, ולומר במידה רבה של צדק, שאצל הפריזאים לא עובדים עליך. לא מספרים לך שהמציאו את הגלגל מחדש. פשוט מסכמים איתך דוגרי: אנחנו רוצים לתת לך יותר, אתה רוצה לקבל יותר – בוא ניתן לך לטעום יותר קינוחים בבת אחת, וזהו.

אבל האם זה טוב? בפרויקט המקיף שערכנו בעת שהותנו בעירם של האייפל והלובר (אנחנו אנשים רציניים, אל תראו אותנו ככה), ביקרנו בתשעה מקומות שבהם הזמנו "קפה גורמה". באף אחד מהמקומות לא שאלנו ממה מורכבת המנה (ובניגוד לנהוג בישראל, שם לא כותבים לך בקטן, מתחת לשם המפוצץ, שמדובר בעוגה שבתחתית שלה יש קרם ברולה, ועליו שכבת מוס וכן הלאה והלאה). זרמנו עד הסוף עם ההפתעה.

וזה מה שקיבלנו (כל הצילומים: הבנזוג):

היום הראשון: השעה 17:00, ואנחנו בעיצומו של סיור פסאז'ים. בין התפעלות לתקתוק מצלמה, חייבים לאכול משהו. אנחנו נכנסים לבית הקפה La Cométe (בתרגום לעברית: השביט), שהאלמנט העיצובי המרכזי בו הוא בר המורכב מקווים לא ישרים בסגנון שקצת מזכיר את גאודי. ואז, זה הגיע בפעם הראשונה: לצד האספרסו הוגשו בראוני, טירמיסו ורוטב פירות יער בכוסית. ומה נאמר לכם? זה היה מעט מאכזב. המנה לא נראתה אטרקטיבית, והתחושה הזו רק התחזקה כשטעמנו אותה – הכול היה יבש ביותר, כאילו הגישו משהו מאתמול. מחיר: 6 יורו

היום הראשון: השעה 17:00, ואנחנו בעיצומו של סיור פסאז'ים. בין התפעלות לתקתוק מצלמה, חייבים לאכול משהו. אנחנו נכנסים לבית הקפה La Cométe (בתרגום לעברית: השביט), שהאלמנט העיצובי המרכזי בו הוא בר המורכב מקווים לא ישרים בסגנון שקצת מזכיר את גאודי. ואז, זה הגיע בפעם הראשונה: לצד האספרסו הוגשו בראוני, טירמיסו ורוטב פירות יער בכוסית. ומה נאמר לכם? זה היה מעט מאכזב. המנה לא נראתה אטרקטיבית, והתחושה הזו רק התחזקה כשטעמנו אותה – הכול היה יבש ביותר, כאילו הגישו משהו מאתמול. מחיר: 6 יורו

*

היום השני: השעה 15:00 וכעת אנחנו בטיילת הנטועה של פריז. אנחנו נכנסים לביסטרו L'arrosoir (ההשקיה), שבו אתה אוכל מתחת לגשר ישן שפעם נשא רכבת (אתה ממש יכול לשבת במעבר שבין הקשתות). לצד האספרסו הוגשה לנו שיירה שכללה ארבעה קינוחים: סוג של עוגת גבינה עם צימוקים, מוס שוקולד, עוגיית מיני-מקרון ורודה וקרם ברולה. הקינוח היה יכול להיראות מהמם אלמלא הגישו לנו אותו בצלחת שבורה. לפחות הטעם היה מעולה. מחיר: 7.9 יורו

היום השני: השעה 15:00 וכעת אנחנו בטיילת הנטועה של פריז. אנחנו נכנסים לביסטרו L'arrosoir (ההשקיה), שבו אתה אוכל מתחת לגשר ישן שפעם נשא רכבת (אתה ממש יכול לשבת במעבר שבין הקשתות). לצד האספרסו הוגשה לנו שיירה שכללה ארבעה קינוחים: סוג של עוגת גבינה עם צימוקים, מוס שוקולד, עוגיית מיני-מקרון ורודה וקרם ברולה. הקינוח היה יכול להיראות מהמם אלמלא הגישו לנו אותו בצלחת שבורה. לפחות הטעם היה מעולה. מחיר: 7.9 יורו

*

היום השלישי: השעה 16:30 בצהריים ואנחנו בעיצומה של ארוחת יומולדת מקסימה במקום הנקרא Le Dôme du Marais (כיפת המארה). בחלל המרכזי של המקום נערכו בעבר קרבות של חיות טרף. הצוות היה נחמד ביותר, והם אפילו טרחו להביא לגלית נר לכבוד היומולדת. לצד האספרסו הוגשו בראוני, מוס בטעם שוקולד וקפה ומיץ פירות יער על צפחת שחורה (בישראל כבר ירדו מהטרנד הזה). על אף שגלית חשבה שמיץ פירות היער היה חמצמץ מעט, כפית אחת מהמוס (שלא רואים בתמונה לצערנו) הספיקה לה כדי להגדיר אותו "טעם גן עדן". מחיר: 8 יורו

היום השלישי: השעה 16:30 בצהריים ואנחנו בעיצומה של ארוחת יומולדת מקסימה במקום הנקרא Le Dôme du Marais (כיפת המארה). בחלל המרכזי של המקום נערכו בעבר קרבות של חיות טרף. הצוות היה נחמד ביותר, והם אפילו טרחו להביא לגלית נר לכבוד היומולדת. לצד האספרסו הוגשו בראוני, מוס בטעם שוקולד וקפה ומיץ פירות יער על צפחת שחורה (בישראל כבר ירדו מהטרנד הזה). על אף שגלית חשבה שמיץ פירות היער היה חמצמץ מעט, כפית אחת מהמוס (שלא רואים בתמונה לצערנו) הספיקה לה כדי להגדיר אותו "טעם גן עדן". מחיר: 8 יורו

*

היום הרביעי: השעה 14:45. בסמוך לגנים הבוטניים של פריז ישנו מקום אחד שממש אפשר לשבת (וגם יש בו את הקינוח המבוקש) והוא נקרא La Baleine (בתרגום לעברית: הלוויתן). החלל כלל לא מרשים וניכר שהמקום מיועד בעיקר למשפחות עם ילדים. לצד האספרסו הוגשו סופגנייה במילוי קרם וניל, עוגת גבינה, קוביית שוקולד עם תחתית של קרם פיסטוק (כנראה), סלט פירות ו... טובלרון. למרות שהתוספת המסחרית הזו הורסת מעט, המנה בכללותה נראית טוב מאד. העין רואה המון דברים מעניינים פזורים לאורך הצלחת, ויש גם המון צבע. הטעמים של הקינוחים היו מעולים! מחיר: 9.9 יורו

היום הרביעי: השעה 14:45. בסמוך לגנים הבוטניים של פריז ישנו מקום אחד שממש אפשר לשבת (וגם יש בו את הקינוח המבוקש) והוא נקרא La Baleine (הלוויתן). החלל כלל לא מרשים וניכר שהמקום מיועד בעיקר למשפחות עם ילדים. לצד האספרסו הוגשו סופגנייה במילוי קרם וניל, עוגת גבינה, קוביית שוקולד עם תחתית של קרם פיסטוק (כנראה), סלט פירות ו… טובלרון. למרות שהתוספת המסחרית הזו הורסת מעט, המנה בכללותה נראית טוב מאד. העין רואה המון דברים מעניינים פזורים לאורך הצלחת, ויש גם המון צבע. הטעמים של הקינוחים היו מעולים! מחיר: 9.9 יורו

*

היום החמישי: השעה כבר אחרי 23:00 ואנחנו בעיצומה של חגיגת היומולדת המרכזית של גלית ב- Le Train Bleu (הרכבת הכחולה), שנמצאת בתוך תחנת הרכבת "גאר דה ליון". ישנה ניגודיות עצומה בין התחנה עצמה (כולל טיפוסים באזור) לבין המקום היוקרתי שאליו הגענו. זה לא הפריע לנו ליהנות מהמנה: לצד האספרסו קיבלנו עוגייה פריכה של שוקולד מריר, עוגיית מיני-מקרון שהייתה כל כך טעימה שסיימנו אותה לפני שקלטנו מה זה בכלל, ועוד שני טרטלטים (אחד עם בסיס בצק ועליו קציפה ולימון, והשני עם בסיס קרמל ועליו פירות). מעדנים אמיתיים, אחד-אחד. מחיר: 15 יורו (לגמרי שווה את הכסף)

היום החמישי: השעה כבר אחרי 23:00 ואנחנו בעיצומה של חגיגת היומולדת המרכזית של גלית ב- Le Train Bleu (הרכבת הכחולה), שנמצאת בתוך תחנת הרכבת "גאר דה ליון". ישנה ניגודיות עצומה בין התחנה עצמה (כולל טיפוסים באזור) לבין המקום היוקרתי שאליו הגענו. זה לא הפריע לנו ליהנות מהמנה: לצד האספרסו קיבלנו עוגייה פריכה של שוקולד מריר, עוגיית מיני-מקרון שהייתה כל כך טעימה שסיימנו אותה לפני שקלטנו מה זה בכלל, ועוד שני טרטלטים (אחד עם בסיס בצק ועליו קציפה, לימון וקרמל, והשני עם בסיס שוקולד ועליו פירות). מעדנים אמיתיים, אחד-אחד. מחיר: 15 יורו (לגמרי שווה את הכסף)

*

היום השישי: השעה 15:00. לאחר שהקפנו את האיים באגם המרכזי ביער בולון, התיישבנו ל"תה של מנחה" בבית הקפה היחיד שקיים על איים אלו, Le Chalet des Iles (בית הקיט של האיים). אתה יושב בחוץ ומולך הטבע. עופות המים שבאגם משחקים, מגעגעים, ומשפריצים אחד על השני, ואתה עסוק בפענוח המנה. לצד האספרסו קיבלנו קרם וניל (עם משהו שדומה לפרג), מיני-מקרון, עוגה שאנחנו כמעט בטוחים שמוצאה בפורטוגל, עוגת גבינה עם חתיכות קטנות של שוקולד וריבת פירות, ומין טארטלט שעליו שוקולד. בתוך אריזת נייר כסף – שקד מצופה בשוקולד. המנה נראית מעולה (למרות העטיפה המסחרית), וגם טעימה מאוד. מחיר: 11 יורו

היום השישי: השעה 15:00. לאחר שהקפנו את האיים באגם המרכזי ביער בולון, התיישבנו ל"תה של מנחה" בבית הקפה היחיד שקיים על איים אלו, Le Chalet des Iles (בית הקיט של האיים). אתה יושב בחוץ ומולך הטבע. עופות המים שבאגם משחקים, מגעגעים, ומשפריצים אחד על השני, ואתה עסוק בפענוח המנה. לצד האספרסו קיבלנו קרם וניל (עם משהו שדומה לפרג), מיני-מקרון, עוגה שאנחנו כמעט בטוחים שמוצאה בפורטוגל, עוגת גבינה עם חתיכות קטנות של שוקולד וריבת פירות, ומין טארטלט שעליו שוקולד. בתוך אריזת נייר כסף – שקד מצופה בשוקולד. המנה נראית מעולה (למרות העטיפה המסחרית), וגם טעימה מאוד. מחיר: 11 יורו

*

היום השביעי: השעה 21:30, ואנחנו במסעדת Perraudine ברובע הלטיני. קראנו שסטודנטים אוהבים לבלות בה, אבל נראה שגם הרבה חברים ותיקים, שכבר שנים לא היו סטודנטים. המקום באווירה נוסטלגית מאוד. מפות עם משבצות אדומות על השולחנות, התאורה מעומעמת, ויש הרבה פוסטרים היסטוריים על הקירות. מקום מיוחד. לצד האספרסו קיבלנו מוס שוקולד, קרם ברולה ומין משהו לא ברור שמזכיר מרשמלו טבול בגלידת וניל. לצידם, קוביית שוקולד קטנה עטופה בנייר של "קפה ריצ'רד". שני הקינוחים הראשונים היו טובים. המתחזה למרשמלו לא היה ברור לנו גם בטעמו. מחיר: 11 יורו

היום השביעי: השעה 21:30, ואנחנו במסעדת Perraudine ברובע הלטיני. קראנו שסטודנטים אוהבים לבלות בה, אבל נראה שגם הרבה חברים ותיקים, שכבר שנים לא היו סטודנטים. המקום באווירה נוסטלגית מאוד. מפות עם משבצות אדומות על השולחנות, התאורה מעומעמת, ויש הרבה פוסטרים היסטוריים על הקירות. מקום מיוחד. לצד האספרסו קיבלנו מוס שוקולד, קרם ברולה ומין משהו לא ברור שמזכיר מרשמלו טבול בגלידת וניל. לצידם, קוביית שוקולד קטנה עטופה בנייר של "קפה ריצ'רד". שני הקינוחים הראשונים היו טובים. המתחזה למרשמלו לא היה ברור לנו גם בטעמו. מחיר: 11 יורו

*

היום השמיני: השעה 13:30. בסמוך לפארק סיטרואן אנחנו מוצאים מקום שנקרא Bistrot du Parc (הביסטרו של הפארק). עושה רושם שתיירים לא מטריחים עצמם עד פה, והמקום הומה במקומיים. לצד האספרסו שהוגש בצלוחית נפרדת עם עוגייה בסגנון לוטוס, קיבלנו מוס שוקולד, סלט פירות, ועוגה שבדיעבד התבררה כמשטח דק של בצק אשר עליו קרם וניל וענבים מזוגגים. המנה לא נראתה טוב. והטעם? עזבו שטויות... הבה ונתקדם. מחיר: 6.9 יורו

היום השמיני: השעה 13:30. בסמוך לפארק סיטרואן אנחנו מוצאים מקום שנקרא Bistrot du Parc (הביסטרו של הפארק). עושה רושם שתיירים לא מטריחים עצמם עד פה, והמקום הומה במקומיים. לצד האספרסו שהוגש בצלוחית נפרדת עם עוגייה בסגנון לוטוס, קיבלנו מוס שוקולד, סלט פירות, ועוגה שבדיעבד התבררה כמשטח דק של בצק אשר עליו קרם וניל וענבים מזוגגים. המנה לא נראתה טוב. והטעם? עזבו שטויות… הבה ונתקדם. מחיר: 6.9 יורו

*

היום התשיעי: השעה 20:00. בעודנו מחכים למונית שתיקח אותנו לנמל התעופה נזכרנו שעדיין לא טעמנו את קפה הגורמה היומי. אז הלכנו והתיישבנו ב-Brasserie Le Gay Lussac (כשם הרחוב שבו נמצא הביסטרו, על שמו של הכימאי המהולל, גה-ליזאק). על פלייסמנט ססגוני ושמח מנייר – שהאיר את המנה באור אחר ממה שהיא הייתה באמת – הוגשו מוס שוקולד, עוגת פירות חשודה כלשהי, וקרואסון במילוי משמש. האמת היא שלא הספקנו לטעום יותר מדי לפני שהנהג הגיע, אבל גם אם היינו טועמים יותר, אתם חושבים שהיינו יכולים להתרכז בטעמים? מחיר: 6.9 יורו

היום התשיעי: השעה 20:00. בעודנו מחכים למונית שתיקח אותנו לנמל התעופה נזכרנו שעדיין לא טעמנו את קפה הגורמה היומי. אז הלכנו והתיישבנו ב-Brasserie Le Gay Lussac (כשם הרחוב שבו נמצא הביסטרו, על שמו של הכימאי המהולל, גה-ליזאק). על פלייסמנט ססגוני ושמח מנייר – שהאיר את המנה באור אחר ממה שהיא הייתה באמת – הוגשו מוס שוקולד, עוגת פירות חשודה כלשהי, וקרואסון במילוי משמש. האמת היא שלא הספקנו לטעום יותר מדי לפני שהנהג הגיע, אבל גם אם היינו טועמים יותר, אתם חושבים שהיינו יכולים להתרכז בטעמים? מחיר: 6.9 יורו

 

אז זהו. טעמנו, טסנו, ועכשיו אנחנו פה. מבין המקומות,  Le Train Bleu ו-Le Dôme du Marais הרשימו ביותר. גם הקינוחים שקיבלנו ב-La Baleine ו- Le Chalet des Iles היו חביבים. במקומות האלו היו כמה הברקות: Le Dôme du Marais – מוס שוקולד וקפה; La Baleine – הסופגנייה וקוביית השוקולד עם תחתית הפיסטוק; Le Train Bleu – כל קינוח שטעמנו; Le Chalet des Iles – הקינוח שבאמצע הצלחת.

אין ספק שבמקומות שבהם המחיר ירד מ-7 יורו, הייתה נפילה. וגם: המנה שחזרה על עצמה הכי הרבה פעמים היא מוס שוקולד (עם או בלי קפה).

המסקנה העיקרית שלנו: אין הצדקה לכל כך הרבה סוכר וכסף בסוף הארוחה. בעצם, אין ברעיון של לקבל כמה מנות ביחד שום "התעלות" על מה שקורה בארץ. אדרבה, אם מקבלים כל כך הרבה – שהקונדיטור יפגין את כישוריו וירקח הכל יחד ליצירה אחת גרנדיוזית. למה לא?

וזה מביא אותנו למינוסים של הקפה גורמה: אחד האבסורדים הגדולים הוא שאתה מקבל כל כך הרבה קינוחים על כל כך מעט קפה. מדובר באספרסו קצר שממוצה ב-4-5 לגימות. גם האיטיים ביותר מבינינו בשתיית האספרסו עדיין יישארו עם כמות גדולה של קינוחים לאכול, כשכבר אין להם קפה שמאזן את זה. עוד מחשבה מטרידה: יכול להיות מצב שבו אף קינוח לא יהיה לטעמך. במקרה הזה, ההפתעה תהיה במובן השלילי של המילה.

אבל צריך להגיד שכמנת sharing (משהו שהולך והופך לטרנד גם בישראל) – זה פתרון לא רע. במקרה כזה, כל אחד אוכל קצת, לא משלמים הרבה (פר אדם), וכל אחד יכול להתחבר יותר למה שהוא יותר אוהב. מי שמתחבר יותר לשוקולד – הולך על זה, אחר שמתחבר יותר לכיוון של פירות – הולך דווקא עליהם, וכן הלאה. צעד אחד קדימה בקשר לרעיון: לתת ללקוח לבחור כמה הוא רוצה לשלם, ולפי זה, כמה קינוחים הוא רוצה לקבל.

ואנחנו? אנחנו כבר מתחילים לחשוב על הטיול הבא, והפרויקט הבא. נקווה שכאשר הוא יגיע, עדיין נצליח להדק את החגורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Kmo Menifa  On 17 באפריל 2016 at 1:13

    הזכיר לי את הקינוחים באירועים, כשלוקחים צלחת וממלאים לכל השולחן. מזל טוב ליומולדת, גלית 🙂

  • תרצה הכטר  On 17 באפריל 2016 at 7:57

    ממש חגגתם שם!! אין כמו עיר האורות לחופשה כייפית. מזל טוב ליום הולדתך ושיהיה לכולנו חג שמח!!

    • galithatan  On 17 באפריל 2016 at 12:31

      בהחלט חגגנו 🙂 תודה, וחג שמח גם לך.

  • עדה ק  On 17 באפריל 2016 at 18:36

    אני עם המקרון הוורוד. זה מסוג המאכלים שמספיק אפילו לאכול אותם בעיניים.
    וזה שהאספרסו כל כך קצר זו באמת בעיה גדולה. אולי דווקא בגלל זה עדיף תה (בכוס גדולה).
    מזל טוב 🙂

    • galithatan  On 17 באפריל 2016 at 23:08

      אם לאכול עם העיניים, אז שיהיו לפחות חמישה צבעים שונים 🙂
      ולגבי התה, אל דאגה – אני שתיתי קנקני תה לפחות פעמיים.

  • שלומית לוי  On 21 באפריל 2016 at 0:27

    כל הכבוד שאתם ככה מתכננים את הביקור שלכם. וגם על היסודיות בבדיקה.
    מזל טוב ליום הולדת שלך!!!

    • galithatan  On 21 באפריל 2016 at 14:34

      אכן מתכננים היטב, אך היסודיות במקרה הזה היא של הבנזוג. לו מגיעים הפרחים. תודה על הברכה 🙂

  • liebermanorna  On 24 באפריל 2016 at 19:51

    הרבה מזל ליום ההולדת. שמחת החיים שלכם והאופן בו אתם נהנים ממטעמיהם ממש מדביקים. וזוהי בעצם אחת ממטרות הבלוג…

    גם אני חזרתי בדיוק עכשיו משהות בפריז. לקחתי לתשומת לבי את שתי ההמלצות הגדולות. התעתיק העברי הוא לה פטי דסר, דלת וסמך בסגול. אבל זה פרט קטן ושולי. ואני לא מצליחה להתאפק וממשיכה, מבטאים גי ליסאק, ואתך הסליחה.

    במקום הקצר המרגיז הזה אפשר לבקש קפה אמריקאי או קפה בחלב ששניהם הרבה יותר שופעים. והפעם הלכנו ל"אנז'לינה", תחת קשתות רחוב ריבולי, וביקשנו את השוקולד החם האפריקאי המפורסם שלהם שעומדים בתור בשבילו וקיבלנו קנקן שופע מאוד מהמתוק המתוק הזה. שמונה יורו עשרים לאחד, אבל שווה כל סנט ובנוסח הקפה הגורמן שכל כך השתוללתם אתו אפשר גם לקבל מגוון מקרונים מיניאטוריים בטעמים שונים לבחירה במקום אחד גדול. פעם בחיים חייבים להתנסות במקום הציורי הזה עם הפרסקות שנקרא "אנז'לינה" (גם מסעדה אבל את האוכל המלוח שלהם עדיין לא בדקנו).

    • galithatan  On 27 באפריל 2016 at 0:25

      תודה רבה על הברכות, הכי כיף לקרוא מה שכתבת 🙂
      לגבי פטי דסר – הבעיה היא שאנשים לא היו מבינים במה מדובר. אז הלכנו על הכיוון הנגיש יותר.
      לא בטוחה מה הצרפתים היו חושבים עלינו, אם היינו מבקשים להחליף אספרסו בקפה או-לה. מהניסיון שלי, הם לא אוהבים שינויים.
      החוויה שלנו באנז'לינה בריבולי לא הייתה משהו. ובמילים של הבנזוג: "חוויה רעה מאוד, ותעודת עניות למקום. הצוות לא היה נחמד במיוחד, והקינוח היה יבש ולא טעים." מה שכן, אהבנו מאוד את קנקני התה.

      • liebermanorna  On 27 באפריל 2016 at 12:31

        אני לקחתי באנז'לינה רק את השוקולד החם שלהם שהוא משהו מיוחד מאוד ולא לחינם יצא שמעו ברחבי תבל. הבנזוג (אני גונבת ממך את המילה הנחמדה), שבדרך כלל לא אוהב לשתות שוקולד, הפתיע אותי כשנהנה מאוד הפעם מהמשקה. אבל מהמיני מקרונים שהזמין יחד עם השוקולד הוא לא נהנה. הם לא היו משהו.
        לידינו התיישב זוג קלאסה לבוש בקפידה (אולי דיפלומטים משגרירות אפריקאית, לפי השערת הבנזוג) שהזמין ארוחה ממש שעשתה לנו חשק לפעם הבאה.
        ואז, בביקור הבא שלנו בפריז, אני מבטיחה לנסות להזמין קפה גורמן ולבקש קפה או לה במקום האספרסו ולבחון את תגובת המלצר ולדווח על הניסיון.
        ואגב יש רשת מסעדות בלגית בפריז (ובעוד מקומות) בשם
        Chez Léon
        שהיא טובה ובמחירים סבירים ובאחת ממסעדותיה לקחתי פעם קפה גורמן שהיה משובח מאוד, כל קינוחון – פגז. קישורית לאתר, בצרפתית וגם באנגלית

        http://www.leon-de-bruxelles.fr/footer/liste-des-restaurants.php

        • galithatan  On 27 באפריל 2016 at 22:36

          משעשע לקרוא על זוג הקלאסה 🙂
          הבנזוג מוסר שחבל שלא ידענו כמה דברים לפני הנסיעה. או במילותיו שלו: "זה באמת פספוס".
          מאחלים לך מה שמאחלים לעצמנו: שהנסיעה הבאה לפריז תגיע מהר, ושתיהני המון.

          • liebermanorna  On 28 באפריל 2016 at 16:38

            מוזמנת להתקשר אליי באופן פרטי לפני הנסיעה הבאה שלכם לפריז כדי שאעדכן אתכם בכל הידוע לי. אני מה שנקרא ישראלית-צרפתייה. ותודה רבה על האיחולים. אנחנו נוסעים לפריז לעתים קרובות.

            • liebermanorna  On 1 במאי 2016 at 17:39

              ועוד רציתי להוסיף שהטיול שלכם בפריז נשמע לי ממש נהדר, מה גם שחגגתם נפלא את יום ההולדת.
              אי אפשר להספיק הכול ואי אפשר לדעת הכול. כל מה שהוספתי, אתם יכולים להשלים בנחת בטיולים הבאים. חוץ מהתערוכה של פיליפ גלוק שלא תעמוד לעד וזה לא נורא. אנחנו בחרנו לנו שתי תערוכות שהכי עניינו אותנו משלל התערוכות המוצעות. כמה תערוכות אפשר כבר לראות ולקלוט כמו שצריך בשבוע…
              ואני מנצלת את ההזדמנות ומוסיפה שלוש מסעדות שלא ניסיתי עדיין מהמלצותיו של צבי חזנוב מפרנקופילים אנונימיים שאני סומכת מאוד על שיפוטו
              Le Bat
              http://www.le-bat.com/

              Dessance
              http://www.philippebaranes.com/dessance/

              Chez Gladines
              http://chezgladines-butteauxcailles.fr/fr

              A plus, Orna

              • galithatan  On 3 במאי 2016 at 12:01

                תודה רבה על כל התגובות. אנחנו קוראים אותן יחד וזה מאוד משמח 🙂 שומרים את המלצות המסעדות, נראה לי כמו מידע שווה פלוס-פלוס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: