טיול לשבת: ואל תשכחו את הג'חנון

כמו הסאקורה ביפן, רק שאף אחד לא בא

כמו הסאקורה ביפן, רק שכמעט אף אחד לא בא. עמק התימנים

בעודנו צועדים על הכביש הצר, הגיח מולנו רכב ישן. ירדנו לשולי הדרך, והנהג נעצר ממש לידינו. "פה זה כמו הסקורה של יפן, רק שאף אחד לא בא. אנשים לא יודעים כמה יפות כאן השקדיות בפברואר", הוא אמר לנו. אתה מכאן?, שאלנו, והוא השיב: "כן. בעצם, הייתי. גרושתי גרה כאן". ואז הוא כנראה הפליג במחשבות, והחליט להפליג גם במכונית. למה לחשוב על מה שרע, כשאפשר להתרכז בטוב.

המקום הוא "עמק התימנים", בשולי שכונת עין כרם. בשנות ה-50 שיכנו בבתים ערביים נטושים את העולים מתימן, ולאורך כל השנים הם נותרו בבתים מבלי להיות הבעלים החוקיים. הדבר הזה הוביל למספר מאבקים (אפשר לקרוא על כך כאן), אבל כאמור אנחנו פה בענייני פסטורליה ושקדיות. אמנם השנה ט"ו בשבט לא ממש הסתנכרן עם הפריחה שלהן, אבל בשביל זה המציאו את פברואר.

הסברסים רומזים לסיפור ההיסטורי של המקום. עמק התימנים

הסברסים רומזים לסיפור ההיסטורי של המקום. עמק התימנים

קצת קשה למצוא מסלול מסודר במרחבי האינטרנט, ולכן החלטנו על מסלול משל עצמנו. התחלנו בקצה שכונת עין כרם, בירידה במדרגות גן עדן – זו לא מליצה או מטאפורה, זה באמת השם שלהן שכתוב על שלט (לא להתבלבל עם רחוב האילנות. צריך פשוט לרדת במדרגות ולא ללכת בקו ישר). הירידה קסומה לחלוטין, מכניסה אותך לעולם אחר, ולאט לאט אתה מגלה שיש חיים עוד יותר ציוריים מעין כרם עצמה, עד כמה שזה נראה בלתי אפשרי. ובדיוק כשאתה חושב שזה השיא, צץ מולך ארנב חמוד (ותודה לתמר בן יוסף שאמרה שזה לא שפן) שעסוק בעצמו ובאוכל שלו. סוג של אתנחתא קומית.

סוג של אתנחתא קומית. שפן (ארנב?) בעמק התימנים

סוג של אתנחתא קומית. ארנב בעמק התימנים

עזבנו את הארנב לנפשו, והתחברנו לרחוב עמק התימנים, המתעקל כלפי מעלה כשמסביב פורחות השקדיות. קצת הצטערנו שלא הבאנו איתנו ג'חנון עם רסק עגבניות, או קובנה או לפחות איזה סחוג חריף שאפשר לאכול בגינה המאולתרת שיצרו התושבים. עם סיום הכביש מתחיל שביל הליכה, ואז צריך פשוט להתעלם מהכלבים הנובחים ולהיכנס לתוך היער. כאן כבר יש פחות שקדיות, אבל יש מסלול שקט ונעים שמסתיים עד מהרה במושב בית זית. מעלינו חג עוף דורס, מימיננו במרחק על השביל קיפצו שלוש חוגלות, ורק את הנקר שהקיש על העץ שמענו אך לא ראינו. חגיגת כנפיים שכזו.

החוגלות שפגשנו בקצה המסלול עמק התימנים-בית זית

החוגלות שפגשנו בקצה המסלול עמק התימנים-בית זית

שבו, תתרווחו, ותיהנו מהג'חנון

שבו, תתרווחו, ותיהנו מהג'חנון

מכאן יש שתי אפשרויות: לחזור על עקבותיכם, והפעם לקחת את ההתפצלות שמובילה לרחוב שורק (ה'רחוב' שמתחת לעמק התימנים). או, למיטיבי לכת ואלה שעתותיהם בידיהם, להקיף את מושב בית זית – כלומר לא לעלות בדרך עין כרם, אלא לפנות שמאלה וללכת על השביל הלא סלול. בסיומו, לפנות ימינה, עד שתגיעו למאגר בית זית – בשבתות של החורף הוא מאוד פופולרי, ומהווה מקום נהדר להפסקת קפה. עם או בלי ג'חנון.

החזרה היא בדיוק באותה דרך, אלא אם יש מישהו שמחכה לכם במאגר או בכביש 395.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: