היום את חולצה, מחר את אריח

אריחים עשויים מחולצות גברים מכופתרות ישנות, שיצרה ליאת סוכר (צילום: יונתן בלום)

אריחים עשויים מחולצות גברים מכופתרות ישנות, שיצרה ליאת סוכר (צילום: יונתן בלום)

רגע לפני שאתם זורקים את חולצת הטירונות (בני כמה אתם?!?) או את מכנסי הטרנינג שפעם חשבתם שיהיו להיט בחדר הכושר, תחשבו שוב. הזבל של היום עשוי, בטיפול נכון, להיות האוצר של מחר. ואני לא מתכוונת לכך שזה יכול לשמש לניגוב רגליים אחרי המקלחת או לניקוי חלונות. לא, לא, אנחנו מדברים פה על משהו הרבה יותר מגניב. אמנם לא מגניב כמו ויק מוניס, אבל היי, אולי יום אחד זה יגיע גם לשם.

שולחן משושה unforgettable, עשוי מג'ינסים ישנים, שיצרו דנה בני ועמית מזרחי (צילום: יונתן בלום)

שולחן משושה unforgettable, עשוי מג'ינסים ישנים, שיצרו דנה בני ועמית מזרחי (צילום: יונתן בלום)

בדרך כלל כשאני מסתכלת על הודעות לעיתונות מבתי ספר לעיצוב, העבודות שמציגים שם נראות לי נחמדות אבל בוסריות ולא מספיק מעניינות. אבל הפעם הסטודנטים לתואר ראשון בבית הספר לעיצוב וחדשנות של המכללה למינהל הצליחו להפתיע. במסגרת קורס "פרוטוטיפ" הם הפכו אשפת טקסטיל ובגדים ישנים וקרועים שכל אחד מאיתנו כמעט (חוץ מגברים סנטימנטליים) היה משליך לפח, לפריטי ריהוט מעוצבים עם סטייל ייחודי.

בשפה המקצועית קוראים לזה קיימות: היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. במקום להרוס משאבים ומערכות אקולוגיות, מנצלים את המשאבים בצורה אופטימלית ומשפיעים על הצריכה. במקרה הזה, הדרך להקטין את הצריכה היא על ידי שימוש רב-פעמי במוצרים. היום אתה מכנסיים, ומחר אתה שולחן. היום את חולצה, ומחר את אריחים לרצפה. זה דורש סבלנות, שבעידן הנוכחי אין לרובנו, ויצירתיות, שלא לכולם יש מספיק ממנה, אבל זה שווה את התוצאה מכל כך הרבה סיבות. רק אחת מהן היא אסתטיקה.

 

מנורות אוריגמי, שהן למעשה גוף תאורה משאריות של דמוי עור, שעובד דרך הטלפון הנייד - אפליקציה המפעילה את הנורה. יצרה: נוי צפתי (צילום: יונתן בלום)

מנורות אוריגמי, שהן למעשה גוף תאורה משאריות של דמוי עור, שעובד דרך הטלפון הנייד – אפליקציה המפעילה את הנורה. יצרה: נוי צפתי (צילום: יונתן בלום)

חלק מהפריטים, כמו גוף התאורה שיצרה נוי צרפתי, עובדים דרך הטלפון הסלולרי – אפשר להדליק את האור באמצעות אפליקציה. זה מתחבר למה שנקרא "האינטרנט של הדברים", כלומר חפצים פיזיים שמתקשרים דרך חיישנים, ומאפשרים תקשורת מתקדמת ויכולות איסוף והחלפת מידע. אם תרצו, "הבית החכם" בגרסה המעוצבת – והירוקה – שלו. אני בטוחה שזו רק ההתחלה של הדברים. אפשר לקחת אותם הרבה יותר רחוק, אם רק מוצאים את ההשראה.

שולחן סלון משאריות בד ריפוד, שיצרה טל ויצמן (צילום: יונתן בלום)

שולחן סלון משאריות בד ריפוד, שיצרה טל ויצמן (צילום: יונתן בלום)

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 3 בפברואר 2016 at 22:02

    מקסים. אבל עכשיו אני בבעיה. גם ככה קשה לי להיפרד מחפצים, מבגדים, מנעלים אהובות. עכשיו נתת לי צידוק מוסרי:)

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 6 בפברואר 2016 at 18:54

    מדהים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: