קינג דיוויד

צילום מתוך התערוכה David Bowie Is, מוזיאון חרונינגן

במשך שלושה ימים ברציפות, במהלך הנסיעות ברכבת מבלגיה להולנד ובחזרה, הרכבת עצרה בתחנת ביניים שבה נתלו מודעות ענק לתערוכה חדשה במוזיאון הראשי של העיר חרונינגן. לא היה לי מושג היכן נמצאת העיר הזו (צפון הולנד, מתברר), אבל האותיות הקטנות לימדו שגם אין טעם להתאמץ: ממילא התערוכה נפתחת רק בדצמבר, בעוד שבאותם ימים לוח השנה הראה על אמצע ספטמבר. כנראה שההולנדים אוהבים להזמין כרטיסים הרבה זמן מראש, ובמיוחד כאשר מדובר באירוע אמנותי שווה כמו התערוכה David Bowie Is.

התערוכה הזו הוצגה במקור לפני שנתיים במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ושם צפו בה כ-300 אלף איש. היא כוללת לא פחות מ-300 פריטים, ובהם בגדים אקסטרווגנטיים, אביזרי הופעות, צילומים, מילות שירים בכתב ידו ועוד חפצים שמייצגים חמישה עשורים של עשייה – כולם מתוך הארכיון הפרטי שלו. בחרונינגן התערוכה תוצג עד אמצע מרץ 2016, אך ככל הנראה לא אזכה לראות אותה מקרוב, כמו שלא אזכה לראות את דיוויד בואי על הבמה. יום אחרי יום הולדתו ה-69, כמה סמלי, הוא הלך לעולם אחר.

לראות מה כולם עושים, ואז לעשות הפוך. מתוך התערוכה David Bowie Is

אחד הדברים הכי מדליקים אצל דיוויד בואי, מה שהפך לאותו להכי קול גם בעשור השביעי לחייו, זו העובדה שהיה אמן בועט שלא דופק חשבון. בעוד שרובנו אוהבים את הקופסאות הנוחות, הוא היה זה שהעז, וניצח. אתה לא משאיר חותם בעולם אם אתה הולך כל יום לעבודה, ואז חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב. אתה צריך לעשות עם החיים שלך משהו מיוחד, שונה, אחר, וכזה שתהיה לו השפעה על הרבה אנשים. אתה חייב לגלות אומץ, לחדש, להפתיע, לראות מה כולם עושים ואז לעשות הפוך. ובואי היה אמן גם בזה.

לכל אחד יש את הבואי שלו: הפסיכדלי יותר או השקול יותר, המאופר או הסולידי. כך או כך, הוא השפיע על התרבות העולמית הרבה מעבר לפעילות המוזיקלית שלו, הפך אייקון עוד בחייו, והיווה השראה להרבה אנשים ממגוון רחב של תחומים – כולל ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שעם היוודע דבר מותו כתב: "גדלתי על האזנה וצפייה בגאון הפופ דיוויד בואי. הוא היה מאסטר בלהמציא את עצמו מחדש, והוא ידע לעשות זאת נכון. אבדה גדולה".

בראיון מלפני 20 שנה הוא סיפר שהיה צעיר ביישן ונבוך בחברה, ולכן עטה על עצמו את כל ה'תחפושות' המוזרות שלבסוף הפכו לסמל המסחרי שלו. הוא גם אמר שם משפט שמעטים יכולים להיות חתומים עליו: "עשיתי כמעט כל מה שאפשר לעשות וכל מה שהתרבות המערבית יכולה להציע לך, חוץ מהדברים המסוכנים ביותר, כמו להיות מגלה ארצות".

האם ההצלחה סירסה אותו? מתוך התערוכה David Bowie Is

בראיון ההוא הייתה תזה מעניינת של הכותב: ההצלחה הגדולה ביותר של בואי הייתה ב-1983 עם Let's Dance שמכר 6 מיליון עותקים, אבל שם גם התחילו הצרות. עד אותו תקליט, בואי תמיד היה צעד אחד לפני כולם. ומאותו תקליט, שבו הוא הפך לפופולרי כל כך, כל מה שהוא עשה נראה כמו צעד אחד אחרי כולם. לא בטוח שאני מסכימה עם התזה הזו, אבל בטוח שיש כמה פוצים שכן – אותם אלה שהתחרו ביניהם אתמול מי מכיר שיר יותר נידח שלו.

אני כותבת את זה, ומאזינה לו. הקול שלו מציף אותי, ואני לא רוצה שזה ייגמר אבל אף אחד לא שואל אותי. את הקול הזה, הפסקול הארוך-ארוך שהוא הותיר אחריו, אני לוקחת איתי לתוך הלילה. אלה השירים שהצליחו לגעת במיליונים, וזו הגדולה האמיתית: לשבת לבד עם עצמך, ליצור משהו מדם ליבך ונשמתך, ואז לצאת איתו החוצה ולרגש חצי עולם.

היה שלום, דיוויד בואי, ותודה על כל המוזיקה שהשארת לנו.

רשימת הגדולים של דיוויד בואי, בעיניי, שהיא כמובן רשימה חלקית: Ashes to Ashes, Thursday child, Space Oddity, Changes, Modern Love, Ziggy Stardust, Let's Dance, The man who sold the world, China Girl, Starman, Absolute Beginners, Life on Mars.