למה רובע

תגדירו סצינת אוכל ירושלמית. מסעדת רובע 5 בירושלים

מסעדת רובע 5 – תגדירו סצינת אוכל ירושלמית. צילום: גלית חתן

לא מזמן מצאתי טקסט שיצא נגד שגיא כהן כמבקר מסעדות. תחת הכותרת "האלימות של שגיא כהן" עלבו בו שם מאוד על חוסר מקצועיות, כשהמסר היה "הוא יוצר לעצמו תנאים אידיאליים המאפשרים לאלימות האצורה בו ממילא, לפרוח: הרבה יותר קל להשתלח כשאין צורך לנמק זאת". אלא שהטקסט עשה בדיוק מה שהוא יוצא נגדו: התנהג באלימות לא מנומקת, או לכל הפחות תוך נימוקים פלספניים שרוקדים טנגו עם עצמם. כאילו שאם מישהו נתפס בעיניך כאלים הוא יבין רק שפה אחת, וזה הצידוק שלך להיכנס בו חזק. ובכך בעצם הטקסט איבד את כל הלגיטימיות שלו*.

אני עוקבת אחרי הביקורות של כהן ב"הארץ" באופן קבוע כמעט. אני דווקא אוהבת את הכתיבה שלו, ואת העובדה שהוא מתייחס לחוויה הכוללת ולא רק לאוכל. נכון, לפעמים זה מגיע למקומות קיצוניים – גם אני השתאיתי מול הקטילה שארגן למיכל אנסקי ול"אחד העם 1" שלה – אבל זה לא גורם לי להפסיק לקרוא.

כשבן אדם מציג לך בעיתון חוויה מזעזעת שהוא עבר, איך תגיב? יש כאלה שחושבים שמדובר בהגזמה בשביל הרייטינג ולא צריך לקחת ברצינות. יש כאלה שנרתעים ולא באים. אישית, הזובור ההוא על אנסקי העלה בי חשש גדול להתקרב למסעדה שלה. הרי המבחר בארץ עצום, אז למה ללכת דווקא לשם. עכשיו, כידוע, כבר אין לאן להתקרב, כי המשקיע שלה הסתבך בחובות. אבל מה לגבי מסעדות אחרות שזוכות ליחס דומה במדור הביקורת?

לא תקופה טובה לפתוח מסעדה בירושלים

לא תקופה טובה לפתוח מסעדה בירושלים. צילום: הבנזוג

אני מדברת למשל על "רובע 5", מסעדה חדשה בירושלים, לא כשרה, בפריים לוקיישן, ממש מעל חניון מסודר ונוח – שכהן קטל קשות לפני שבועיים. הפעם, אולי כי זה קרוב יחסית לבית, ואולי כי שכחתי את הפסקה הראשונה בביקורת (שעסקה מכל הדברים דווקא במשתנות של המסעדה), החלטנו כן ללכת לבדוק במה מדובר. דווקא.

מכיוון שהחיים בירושלים אינם כתמול שלשום, בשל המצב הביטחוני, המסעדה הייתה ריקה. בדרך כלל אני עושה אחורה-פנה במצבים כאלה, אבל הפעם היינו במשימה מטעם עצמנו ולכן נכנסנו דוך.

זו לא תהיה חוכמה לכתוב פה על שירות מהיר, יעיל וקשוב, כי הרי היינו שם לבד. אבל כן חשוב לציין שבאו מאוד לקראתנו: אני צמחונית, הבן זוג אלרגי לרוב הירקות והפירות, והבעלים והשף אוהד אמזלג עשה כל מאמץ לשמח את שני הצדדים.

התפריט שמתואר כ"סצנת אוכל ירושלמית", לא מצומצם מדי ולא רחב מדי. הוא משלב הרבה מטבחים, אולי יותר מדי מטבחים, כך שקשה לדבר על אופי ברור. מצד שני, אולי טריפולטאי ואיטלקי הולכים יחד – אחרי הכל איטליה שלטה בלוב במשך ארבעים שנה.

בוריק פירות ים, ובייגל ירושלמי עם מטבלים. אנחנו דווקא אהבנו

בוריק פירות ים, ובייגל ירושלמי עם מטבלים. אנחנו דווקא אהבנו. צילום: גלית חתן

לפתיחה הלכנו ישירות על מה שהציק לכהן: בייגל ירושלמי שהיה בעיניו חסר טעם, ושהגבינה הלבנה שהוגשה לצידו לא הועילה לו. במקרה שלנו, הבייגל החם והטעים הגיע עם שלושה מטבלים מוצלחים – שמן זית וזעתר, זיתים סגולים, וחצילים בטחינה. אם יש לנו הערה היא על כך שבשבילנו הבייגל היה קצת גדול מדי, אבל זה בבחינת 'צרות חיוביות'.

כמנה ראשונה הבנזוג לקח גם בוריק פירות ים – קלמרי ושרימפס. כהן כתב: "גם באיומי אקדח לא הייתי אוכל נגיסה שנייה מהמנה הזו". אצלנו לא היה שום צורך באקדח. הבנזוג חשב שזו מנה מעולה. והוא לא כזה פתי וסאקר, שיהיה ברור.

זה היה הזמן לברר את מקור שם המסעדה – מתברר שירושלים (העיר עצמה, לא העיר העתיקה) מחולקת לשבעה רבעים, ומרכז העיר שבו נמצאת המסעדה משויך לרובע 5. העיצוב הזכיר לנו את צבעי דגל איטליה – בר אדום, צמחיה ירוקה בקומה השנייה וקירות לבנים. גם בתקרה היה משהו שמזכיר וילות רומאיות. אבל כאמור, זה לא רמז לכך שמדובר במסעדה איטלקית. היא לא.

העיקרית שלי: רביולי ממליגה, ששחה ברוטב גבינת עיזים

העיקרית שלי: רביולי ממליגה, ששחה ברוטב גבינת עיזים. צילום: גלית חתן

העיקרית של הבנזוג: שקדי עגל, קציצות עוף טריפולטאיות ופירה ראטה. מנה לא ברורה במסר שהיא מנסה להעביר

העיקרית של הבנזוג: שקדי עגל, קציצות עוף טריפולטאיות ופירה ראטה. מנה לא ברורה במסר שהיא מנסה להעביר. צילום: גלית חתן

לעיקרית בחרתי ברביולי ממליגה ברוטב גבינת עיזים. הרביולי היה אל דנטה, ושחה בקצת יותר מדי רוטב, אבל היה טעים. הבנזוג טעם ממני קצת, ואהב. המנה שלו הייתה שקדי עגל, קציצות עוף טריפולטאיות ופירה ראטה (זן צרפתי של תפוחי אדמה). זו מנה קצת לא ברורה במסר שהיא מנסה להעביר, אבל מוצלחת בטעמיה.

למנה אחרונה הוצעו ארבע אפשרויות של קינוחים: עוגת נמסיס, קוקילידה עם גבינת מסקרפונה, עוגת גבינה עם רוטב פטל, ופנקוטה עיזים עם רוטב פירות הדר. בחרנו בקוקילידה, מנה נחמדה אבל לא מקורית, שגם לא מכינים במקום, כך שזה לא משהו להתעופף עליו. לקראת סיום מצאנו חוט (!) בתוך המסקרפונה, ואז בכלל היה מבאס. בניגוד לטענות שנשמעו פה ושם, לא חייבו אותנו על הקוקילידה והורידו אותה מהחשבון.

הקוקילידה שסגרה את הערב עם חוט

הקוקילידה שסגרה את הערב עם חוט. צילום: הבנזוג

בין ביס לביס הסתכלנו על מוזיאון הסובלנות ההולך ונבנה ממש מול המסעדה. האם היא תשרוד עד שהבנייה שלו תסתיים? היא מציעה חוויה, אבל לא מספיק ייחודית. מדברים בה על "סצנת אוכל ירושלמית", אבל חייבים לומר שלא הרגשנו שם שום ירושלמיות אותנטית. יצאנו בתחושה שיהיה להם לא קל להצליח אבל אנחנו כן נשמח לראות את זה קורה. ולו רק בגלל שסיפקו לנו חוויה שאפשר לדבר עליה.

*

(הערת הבנזוג: אולי ההתייחסות לעבודתו המקצועית של כהן אינה מופרכת. הביקורות של שגיא כהן בערוץ הספורט על אלי גוטמן, כמאמן נבחרת ישראל, היו מאוד אלימות. אולי הצופה מעדיף לראות שיח יותר אלים – כמו ביציע העיתונות – ושגיא כהן שותף בחגיגה הזו כמו כל שאר תקשורת הספורט בארץ).

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 26 בנובמבר 2015 at 8:58

    אני קוראת את שגיא כהן בשקיקה.
    הוא מבין באוכל.
    מסעדה שהוא קוטל בצורה מנומקת – (הוא תמיד מנמק היטב, לטעמי)- אני לא אכנס לשם. ומסעדה שמצליחה לקבל ממנו מחמאה אני חייבת לבקר בה.

    אני מחכה שיכתוב על המסעדה החדשה של שגב , קיצ'ן גארדן… רק כדי לראות שדעתו כדעתי. (ממש, אבל ממש שלילית…)

    • galithatan  On 26 בנובמבר 2015 at 10:37

      אבל מה אם הוא ביקר במסעדה בתקופת הרצה? למה לא ליטות חסד, ולהגיע נניח שלושה חודשים אחרי הפתיחה?
      ובלי קשר, אני מסתפקת בדעתך על קיצ'ן גארדן 😉

  • עדה ק  On 26 בנובמבר 2015 at 11:42

    אני לא אוהבת ביקורות אלימות. יש כאלה הרבה אצלנו, לדעתי בגלל שזה מה שנדמה לכותבים (אולי בצדק) שהקהל אוהב לקרוא. אני זוכרת שמבקרת מסעדות כלשהי, שאת שמה שכחתי כמובן, אמרה פעם שאם היא לא אוהבת מסעדה מסוימת, היא "מייבשת אותה", כלומר לא כותבת עליה. אני מעדיפה את השיטה שלה. אבל – ובכן – אני שייכת לעולם הישן…

    איך שלא יהיה – אם זה ליד המוזיאון הנבנה, זה אומר שזה ליד הרחוב של המטריות?

    • galithatan  On 26 בנובמבר 2015 at 11:58

      לצערי, אכן הקהל אוהב לקרוא את זה. סנסציות עשו את זה לאנושות מאז ומעולם.
      גם אני מעדיפה את שיטת הייבוש.
      לגבי המיקום: בדיוק שם – ליד נחלת שבעה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: