ואת נשארת נאיבית שכמותך

הכניסה לתערוכה

הכניסה לתערוכה "על נופים ואנשים", סינמטק ירושלים (צילום: הבנזוג)

אחרי מסע חיפושים לא קצר, שבמהלכו ביליתי לא מעט על כביש מס' 1, בין תל אביב לירושלים, בסוף מצאתי את ההגדרה לאמנות נאיבית: זו אמנות שאי אפשר ללמד, כי היא מגיעה מהלב. מציירים אותה באופן ספונטני, מתוך הלא מודע, בלי להפעיל פילטרים ובלי לנתח יותר מדי. בכל ציור מגלים מחדש את העולם. גם אם אתה לא מבין באמנות, האמנות הזו ממלאת אותך בשמחה וברגש. היא מאפשרת לך להתרחק מחיי היומיום, ולהדחיק אותם. לא משנה מה קורה, היא נשארת נאיבית שכמותה.

לתערוכה הנאיבית העכשווית, שמתקיימת בסינמטק ירושלים, קוראים "על נופים ואנשים". למען האמת, רק חלק מהיצירות שייכות לז'אנר האמנות הנאיבית, חלק אחר זו אמנות נופית, וכל אחד יכול למצוא מה מדבר אליו יותר. אבל מה שהיה מיוחד ושונה הפעם, מבחינתי, זו האפשרות לפגוש את האמנים – לחבר את השם שכתוב על הפתק הלבן מתחת לכל יצירה, לגוף ופנים וקול. מעין הצצה לתהליך היצירה, לעולמות ולמטענים שכל אחד מביא אל הבד. התחושה הייתה שגם הם מגלים שם אחד את השני, יוצאים מתוך חדר העבודה הבודד ופוגשים עוד חדרים, עד שכמעט מתהווה לה קהילה קטנה.

היו עוד ציורים יפים בתערוכה, שאני לא מביאה כאן, כי החוויה איתם היתה 'רגילה'. אני מתכוונת, שלפעמים לשמוע אדם מדבר הופך את הציור שלו ליותר מעניין. הנה כמה מילים שנשארו אצלי:

האתגר היה לצייר לבן על לבן, ושלא יהיה אנמי . דניאלה פורת, שחפית על הים

האתגר היה לצייר לבן על לבן, ושלא יהיה אנמי . דניאלה פורת, שחפית על הים

דניאלה פורת ציירה "שחפית על הים" לפי צילום של רועי גליץ. האתגר היה לצייר לבן על לבן, ושלא יהיה אנמי (הצליח לה). "אחרי שאני מסיימת ציור אני מחכה עוד חודש, כדי לבדוק אם צריך לתקן משהו".

"פעם עבדתי על ציור 100 שעות, ואז חתכתי אותו עם סכין". ציורים של ז'ק וינונסקה

את ההסברים של ז'ק וינונסקה פספסתי, אז פשוט קוששתי מכל מיני שיחות שהתקיימו איתו. קודם כל, הוא אוטודידקט – וזה מרשים בהתחשב בציוריו היפים שכבר ראיתי פה ושם בהזדמנויות קודמות. "אני יודע שאני עובד לא נכון, יש טעויות ויש פישולים, אז אני מתקן תוך כדי. אגב, אני מתקן ציורים גם אחרי חמש שנים. פעם עבדתי על ציור 100 שעות, ואז חתכתי אותו עם סכין".

בציור מימין, שנקרא "הרוח", וינונסקה צייר קודם את הדמקה והפסנתר, ואז את הדמות, "כי זה היה יותר מדי שחור-לבן". הדמויות שלו לא שמחות, אבל הצבע הופך את הציורים לשמחים.

"לא יכולתי ללכת לראות תערוכות אמנות, כי הרגשתי כמו אישה עקרה שרואה נשים עם תינוקות". אלה גוטנברג וציוריה

אלה גוטנברג באה מאמנות, אך פיתחה קריירה כאשת הייטק ומנהלת פרויקטים, גם בחו"ל. לפני שנתיים וחצי הגיעה למצב ש"לא יכולתי ללכת לראות תערוכות אמנות, כי הרגשתי כמו אישה עקרה שרואה נשים עם תינוקות". אז היא התחילה לצייר שוב, באופן אינטואיטיבי. כלומר, למרות שאצלה בחיים הכול מתוכנן, בציור זה ההפך: היא מקשקשת בעיניים עצומות, ואז פוקחת אותן, מסתכלת על הסקיצה ומחליטה מה לעשות.

מצד אחד של הבית רואה גבעות חשופות ומהצד השני את גשר המיתרים הירושלמי. הציורים של לאה קוטוקוב

מצד אחד של הבית רואה גבעות חשופות ומהצד השני את גשר המיתרים הירושלמי. הציורים של לאה קוטוקוב

לאה קוטוקוב היא חרדית, יוצאת רוסיה, הגיעה לערב עם בעלה שהיה קצת חריג בנוף ולכן מסקרן. מתגוררת בכוכב השחר, מצד אחד של הבית רואה גבעות חשופות ומצד שני רואה את גשר המיתרים הירושלמי. מתחברת מאוד אל הנוף.

יש להם הרבה ילדים, ואין זמן כזה שבו אימא מקבלת שקט כדי לצייר. הם מסתובבים באזור הפלטה והציורים, ופעם כבר קרה שראתה תפוח עץ עם צבע אצל אחד הילדים ואז הסתכלה על הציור שהיה בשלבי סיום ממש, והבינה מה קרה.

"בכל ציור, העיקר שייגע בי האדום". ציור של מרגלית רג'ואן

מרגלית רג'ואן, תימניה, במקור מנווה צדק, אוהבת את החיים ואת שמחת החיים. כשהיא מציירת היא לא יודעת מה ייצא, "מה שבא לי באותו רגע, זה מה שאני עושה. אני עובדת עם הרגש" – שזו כאמור בדיוק ההגדרה של אמנות נאיבית, למרות שהיא לא מציירת נאיבי. הייתה מורה לעיצוב אופנה, ופנתה לציור לפני 15 שנה. הכי הרבה היא אוהבת את הצבע האדום. "בכל ציור, העיקר שייגע בי האדום".

" 50 גוונים של ירוק". קיץ של נעמה מנור

נעמה מנור הגיעה מצורית – יישוב קהילתי בתחומי המועצה האזורית משגב, השוכן על הר גילון, כ-8 דקות נסיעה מערבית לכרמיאל. היא ציירה ויצרה את ארבע עונות השנה. הקיץ שלה נראה לי ירוק מדי, אז היא הסבירה שזה קיץ סלובני, ושם יש 50 גוונים של ירוק.

ביומיום היא עוסקת ביצירת אלבומים וחותמות, ואת הטכניקה של החותמות הביאה לציורים – כאן הן באות לידי ביטוי בבתים ששולבו בתמונות. היא ניסתה הרבה בתים, עד שהחליטה מה ייכנס לעבודה הסופית. הרקע עשוי צבעי מים, ואז נותנת לפיגמנט להתפשט ולהתייבש. זו אמנות נאיבית כי אין פה פרופורציה. שאלתי איזו מהעונות היא אוהבת הכי הרבה. את הסתיו, כי חיה שלוש שנים בקנדה והשלכת שם יפה.

מנצחת על הכל ביד רמה. ציור של נעמי עשת רוזנצויג

מנצחת על הכל ביד רמה. ציור של נעמי עשת רוזנצויג

על הכל ניצחה ביד רמה ובאופטימיות מרשימה, נעמי עשת רוזנצויג, וזה הציור שלה, שמאוד דומה לה (אפילו לבשה שמלה כחולה בערב בו נפגשנו!).

דווקא בימים האלה שעוברים עלינו, יצאנו מהתערוכה עם הרגשה של שפיות. ואולי גם לשם מכוונת האמנות הנאיבית – שפיות, יומיום, הרגעים הקטנים שאפשר לפספס בשנייה, אבל אם בוחרים להסתכל עליהם, מבינים עד כמה החיים כמו שהם מהווים את המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל.

"מי שמתעקש לדון דווקא באלה חש תחושת אשמה גדלה והולכת: על זה לכתוב? צעיפים, צמרות, חַלקוּתה המשוערת של איזו זרוע, ריח קלמנטינות, התחלה של חורף?.. העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?" (עלי מוהר, "מהנעשה בעירנו").

"על נופים ואנשים", סינמטק ירושלים. אוצרת: נעמי עשת רוזנצויג. כל הציורים מועמדים למכירה. עד ה-1 בנובמבר

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כמו מניפה  On 19 באוקטובר 2015 at 7:14

    מאוד אהבתי. אחלה רשומה.

    • galithatan  On 19 באוקטובר 2015 at 11:26

      תודה רבה. שמחה שאהבת 🙂 יש ציור מועדף?

  • תרצה הכטר  On 19 באוקטובר 2015 at 7:57

    ממש התענגתי. תודה.

  • עדה ק  On 19 באוקטובר 2015 at 9:18

    איזה יופי.

  • תימורה  On 19 באוקטובר 2015 at 14:04

    יפים – הציורים והפוסט. ולכתוב בימים שכאלה על אמנות נאיבית – הברקה.

    • galithatan  On 19 באוקטובר 2015 at 14:57

      משמח מאוד שאהבת 🙂 ובימים אלה, שאנחנו כל הזמן מחוברים, טוב להתנתק קצת מדי פעם.

  • נעמה מנור  On 19 באוקטובר 2015 at 18:44

    ותודה לך גלית, שבשבוע הכי מטורף (עד כה) העזת ויצאת מהבית והגעת לסינימטק,
    באת לפרגן לנו האומנים. נכחת בתערוכה, האזנת להסברים שלנו, הקשבת לרחשי ליבינו, קראת את את הציורים בשפתם: קו כתם וצבע וסכמת הכול בכתבה, מפרגנת ואופטימית .
    תיארת אי של שפיות בירושלים, פינת חמד, שכל כך נחוצה לכולנו בימים טרופים אילו!
    ותודה רבה לך על כך.
    ולכל מי שיש לו אומץ,
    מוזמן לסינימטק ירושלים, להתנתק מהמציאות, לשלב סרט טוב, עם תערוכת ציורים יפה ומגוונת.

    • galithatan  On 20 באוקטובר 2015 at 9:50

      תודה רבה נעמה על המילים היפות והטובות, ומצטרפת לקריאה שלך לבוא ולבקר.

  • נעמי עשת-רוזנצויג  On 20 באוקטובר 2015 at 17:26

    תודה לך גלית על שכיבדת אותנו בבואך לפתיחת התערוכה "על אמנים ואנשים", בימים בהם טרור הסכינים משתולל ברחובות ואנשים מסתגרים בבתים.
    תודה על שהאזנת לנו, התעמקת בעבודות האמנות המוצגות (כ100 עבודות אמנות!!), צילמת וכתבת כתבה בצורה כה יפה ורגישה על התערוכה.

    בימים בהם רועמים התותחים, דווקא אז אסור למוזות לשתוק….

    נותרו עוד שבועיים עד נעילת התערוכה (ביום אף 1 לנובמבר 2015).
    כתובת: סינמטק ירושלים, דרך חברון 11 ירושלים
    נשמח לראותכם (:
    נעמי עשת-רוזנצויג, אוצרת התערוכה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: