מי שאוכל לבד

כשמדברים על נופים, חושבים בדרך כלל על טבע, מרחבים, שקט, שלווה, התרחבות של הלב והנשמה. אבל לפעמים גם נוף עירוני יכול לעשות את כל אלה. צריך רק לדעת לתפוס את הנקודה הנכונה – פיזית, אבל גם מנטלית.

בתחילת השבוע חזרנו מנסיעה להולנד ובלגיה, שבמהלכה טיילנו ביחד ולחוד (כלומר אני לחוד והוא היה בענייניו המקצועיים). בימים האלה שבהם הייתי לבד מצאתי לי את הנקודות העירוניות שבזכותן לאכול לבד לא היה כל כך משעמם.

לאכול את הנוף - סנדביץ' במגדל יורומאסט, המתנשא לגובה של 184 מטר

לאכול את הנוף – סנדביץ' במגדל יורומאסט, המתנשא לגובה של 184 מטר

נקודה ראשונה: רוטרדם

בעיר הכל כך מודרנית הזו, יש כמה פנינים אדריכליות וגם את היורומאסט – מגדל תצפית על העיר, הנמל והים, שמתנשא לגובה של 184 מטר. הוא הוקם ב-1960 לרגל תערוכת גינון בינלאומית (באמת מתחתיו יש גנים יפים), וקצת לפני הקצה שלו יש מסעדה לא מאוד יקרה, שמציעה נוף פנורמי, 360 מעלות. לא בטוחה שתפסתי את הנקודה היפה ביותר, לא בטוחה שיש דבר כזה "היפה ביותר". מכל מקום, הסנדביץ' הזה היה טעים יותר מהטעם שלו.

משקיפה על התעלה בדלפט

משקיפה על התעלה בדלפט

סנדביץ' הולנדי קלאסי, או ככה לפחות הבטיחו בבית הקפה בדלפט

סנדביץ' הולנדי קלאסי, או ככה לפחות הבטיחו בבית הקפה בדלפט

נקודה שנייה: דלפט

בסוף יום, רגע לפני שפניתי אל הרחוב המוביל אל הרכבת, ראיתי בית קפה נחמד ליד התעלה. אעלה על הרכבת הבאה, אמרתי לעצמי, נכנסתי פנימה והתיישבתי ליד החלון. בחוץ אנשים על אופניים, מדי פעם טיפות גשם, ותעלה צרה שאילולא עשיתי בה שייט שעות אחדות קודם לכן, הייתי חושבת שמדובר בפגר אדריכלי.

הסנדביץ' שאכלתי הוגדר "מנה הולנדית קלאסית" וכלל גליל (ממרח?) תירס עם סירופ תפוחים מתוק וחרדל צרפתי חריף (לא היה חריף), עם עלים ירוקים, תאנים, אגוזי מלך וגבינת איכרים מצוינת. שווה כל יורו, ומוסיף להתמזגות עם האווירה המקומית.

צ'יפס בלגי מעל הכיכר הירוקה, גרואן מרקט, באנטוורפן

צ'יפס בלגי מעל הכיכר הירוקה, גרואן מרקט, באנטוורפן

נקודה שלישית: אנטוורפן

אני בכלל הייתי אמורה להיות בשייט במרחבי הנמל הענק של אנטוורפן – השני בגודלו באירופה – אך פספסתי את נקודת המוצא שלו. לכן החלטתי להקדיש את הזמן לשופינג (אחרי בצורת בת כמה ימים), ולפני כן – לצ'יפס הבלגי המפורסם. בקצה הכיכר הירוקה (גרואן מרקט) יש מקום אחד שמתמחה בדיוק בזה, ויש לו קומה שנייה המשקיפה על הכיכר וחלק מהקתדרלה הסמוכה. להגיד שזה הצ'יפס הכי טעים שאכלתי? אבל הנוף, הנוף… רומנטי להפליא גם כשלבד.

בית קפה בשירות עצמי על גדת אחת התעלות בליידן

בית קפה בשירות עצמי על גדת אחת התעלות בליידן

נקודה רביעית: ליידן

ב-3 באוקטובר יתקיים בליידן הפסטיבל השנתי, הנערך מאז 1886. ביום שבו בקרתי בעיר החלה מכירת הכרטיסים, ובמקביל לתור עצום לאורך אחת התעלות, היו גם נגנים שהנעימו את הזמן, והפכו את הכיכר הסמוכה לשמחה יותר. התיישבתי שם בבית קפה בשירות עצמי, עם מרק עגבניות ומקל בצק עלים וקשקבל, והתמכרתי לקסם הזה.

כי עם כל הכבוד לתאילנד, המזרח, דרום אמריקה או ניו יורק, ערי התעלות ימי הביניימיות הן תוספי התזונה הטובים ביותר בשבילי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  On 24 בספטמבר 2015 at 11:03

    אז הנה את! שנה טובה!
    אהבתי את החלון ההוא באנטוורפן.

    • galithatan  On 24 בספטמבר 2015 at 11:07

      שנה טובה גם לך 🙂 וכן, גם אני אהבתי את התצפית שם (וכמו כן: היה אינטרנט!)

  • תרצה הכטר  On 24 בספטמבר 2015 at 12:07

    בהחלט מעורר תיאבון, גם מזג האוויר…

    • galithatan  On 24 בספטמבר 2015 at 12:29

      תודה רבה. וכן, הייתי לוקחת משם כמה עננים ומביאה לפה, אם היה אפשר 🙂

  • שלומית לוי  On 24 בספטמבר 2015 at 21:43

    מקסים לגמרי. גם האוכל, גם הפוסט. ואני בדיוק כמוך: אין על ערים מימי הביניים…

    • galithatan  On 25 בספטמבר 2015 at 20:19

      לחיי הערים הנוספות שבדרך 🙂 וחג שמח

  • liebermanorna  On 5 באוקטובר 2015 at 19:33

    כיף לי תמיד לקרוא על הטיולים שלך וגם נותן רעיונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: