יש גרוזינית בירושלים

פותחים שולחן בראצ'ה. מי רוצה איספנחי?

פותחים שולחן בראצ'ה. מי רוצה איספנחי?

כמעט כל מי שסיפרתי לו שהייתי במסעדה גרוזינית בירושלים, או שראה תמונת אוכל שהעליתי באינסטגרם, ידע מייד להגיד: "ראצ'ה!" וגם "תמסרי ד"ש ללילי" (הבעלים), ו"הייתי שם באירוע". למעשה, התחושה היא שלמרות שאני זו שחוקרת את ירושלים בשנים האחרונות, דווקא כל השאר מצאו את ראצ'ה לפניי. וזה כנראה מעיד משהו על המסעדה הזו, שקיימת רק ארבע שנים אבל עושה שמח כאילו הייתה כאן כמעט 3,000.

האוכל הגרוזיני מעורר חושים. הוא מייצר חגיגת טעמים בפה – אין דין הביס הראשון כדין החוויה כשמסיימים אותו. את זה הבנו מהרגע הראשון, כשקיבלנו לפתיחה שוטיס פורי (לחם גרוזיני מסורתי, שמגיע עם רוטב אדום קצת מתוק בצד) ואצ'צילי – מעין סלט חצילים עם בצל, רימונים, אגוזים ועשבי תיבול. הסלט הזה היה פיקנטי, בדומה לעוד כמה מנות בהמשך הערב, ולכן היה מפתיע לגלות שבאוכל גרוזיני אין כמעט תבלינים – רק פלפל, מלח, פלפל שאטה והמרכיבים עצמם.

הקטע בראצ'ה, לדעתי, הוא לא להזמין מנות גדולות אלא ליהנות מכמה שיותר מנות קטנות ובינוניות. זה לא שתפריט העיקריות לא עשיר – הוא כן, אבל רובו בשרי, ולכן לא בטוח שיישאר לכם מקום לחגיגות הקטנות. ועל אלה, לא כדאי לדלג.

גלילות חציל במילוי מחית אגוזים. כמה קטנות ככה מענגות

גלילות חציל במילוי מחית אגוזים. כמה קטנות ככה מענגות

חצ'פורי בצל. כבר מחכה לפעם הבאה

חצ'פורי בצל. כבר מחכה לפעם הבאה

המנות שכבשו את לבי – אני זוממת עליהן לביקור הבא – היו גלילות חציל במילוי מחית אגוזים (שלוש במספר, כמה קטנות ככה מענגות), והחצ'פורי בצל, שפעם הכנו לבד בבית ומאז אני נוטה לו חסד. הבנזוג, חובב הבשר, נהנה מהבליני – שתי גלילות בצק פנקייק גרוזיני במילוי בשר עגל ובצלים, וצ'יבוריאקי – סהרונים פריכים במילוי בקר עם רוטב שזיפים מיוחד בצד. את הארוחה הוא ליווה עם בירה מלכה, מהיצירות המקומיות (קיבוץ יחיעם) היותר נחמדות שנתקלנו בהן. בכלל, אנחנו בעד מבשלות בוטיק. וגבינות בוטיק, ומלונות בוטיק. טוב, הבנתם את הקטע.

האווירה מאוד ביתית וחמה. ברקע מוזיקה אותנטית כייפית, ועל הבר, במרחק כמה כיסאות מאיתנו, משה איבגי נראה מבסוט

האווירה מאוד ביתית וחמה. ברקע מוזיקה אותנטית כייפית, ועל הבר, במרחק כמה כיסאות מאיתנו, משה איבגי נראה מבסוט

כמו בבוטיקים למיניהם, גם בראצ'ה האווירה מאוד ביתית וחמה. ברקע מוזיקה אותנטית כייפית, ועל הבר, במרחק כמה כיסאות מאיתנו, משה איבגי נראה מבסוט. זה הזמן לשמוע מלילי את הסיפור שלה – ירושלמית שמשפחתה הגיעה מאזור ראצ'ה, וכך נבחר השם למסעדה. הייתה בכירה בדואר, אחיה היה קבלן חשמל. הרגישו שהם רוצים שינוי, והחליטו לפתוח מסעדה. איפה? במקום שהיה פעם מחסן טחוב, עמד ריק 15 שנה.

האח אחראי על האוכל – הפך לשף, למרות שקודם לא כל כך התעניין במטבח – והיא אחראית על האירוח והצד העסקי. הם פועלים לבד למרות שאין להם ניסיון קודם בניהול מסעדות, כי אף אחד לא רצה להיכנס כשותף, חשבו שאוכל גרוזיני זה עסק לא כלכלי. היום הם כנראה מצטערים קצת. לא רק שהמסעדה עובדת טוב, היא גם מארחת פיגורות כמו נשיא האיחוד האירופי.

ארון האלכוהול המעוצב של ראצ'ה. חובבי הגראפה מוזמנים לנסות את הצ'אצ'ה הגרוזינית

ארון האלכוהול המעוצב של ראצ'ה. חובבי הגראפה מוזמנים לנסות את הצ'אצ'ה הגרוזינית

תכלס, זו מסעדה "לכל העדות, הדתות והגילאים". בצהרים יש סדנאות אוכל, למשל לחברות קטנות (אימא שלי הייתה באחת כזו, כך התברר לי באיחור). בדרך כלל פעם בשבוע משפחת אלייב מופיעה, וביתר הזמן – מוזיקה נהדרת מציפה את המקום מהרמקולים. גם אם לא שמעתם אותה אף פעם קודם, אי אפשר לשבת במקום בלי לזוז קצת. הנה דוגמה אחת, שהשזאם זיהה.

בראצ'ה שותים צ'אצ'ה, הסבירה לנו לילי, ונתנה לנו לטעום את הגראפה הגרוזינית שאבא שלה מכין לבד. בשבילי זה היה קצת יותר מדי, אבל הבנזוג היה מבסוט לאללה. אני נהניתי יותר מהקינוח צ'ורצ'חלה (אגוזי לוז מצופים ברפרפת יינות ומבחר קונפיטורות), ש"לוקח שבועיים להכין אותו". בקיצור, אל תנסו את זה בבית אם אין לכם עצבים של ברזל. יותר פשוט לבוא לראצ'ה, ליהנות מחוויה רב-חושית שהיא הרבה-הרבה מקולינרית, ואז להרים כוסית צ'אצ'ה לחיי הביקור הבא.

צ'ורצ'חלה - אגוזי לוז מצופים ברפרפת יינות ומבחר קונפיטורות. "קינוח שלוקח שבועיים להכין אותו"

צ'ורצ'חלה – אגוזי לוז מצופים ברפרפת יינות ומבחר קונפיטורות. "קינוח שלוקח שבועיים להכין אותו"

ראצ'ה, החבצלת 6, ירושלים. טלפון: 053-8094942 (המסעדה נמוכה בחצי קומה מהרחוב, אז לא מייד רואים את השולחנות והסועדים)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • carmelgottlieb  On 23 באוגוסט 2015 at 16:19

    ישר רציתי לקרוא מה דעתך על המקום המדליק הזה. היינו שם במסיבת יום הולדת 50 של חברה וה"היי לייט" היתה דווקא האווירה! מוסיקה גרוזינית, ריקודים וגם האוכל. חוויה!

    • galithatan  On 23 באוגוסט 2015 at 18:57

      זה באמת נראה לי כמו מקום ממש כייפי לחגוג בו יום הולדת עם חברים 🙂 כמובן, אם החברים שלך מאזור ירושלים ו/או לא נוהגים לקטק על העליות לירושלים.

  • איליה  On 10 בנובמבר 2015 at 12:14

    מבחינת האוכל מסעדת קנגורו הגרוזינית יותר טובה!

    • galithatan  On 10 בנובמבר 2015 at 18:11

      פעם ראשונה שאני שומעת עליה. והביקורות באתר מפה לא בדיוק היו אוהדות… (אם כי הן לא התייחסו לאוכל)

      • איליה  On 10 בנובמבר 2015 at 21:10

        בטח מתלוננים ע לחתולים ואולי על שירות איטי? 🙂 זה קורה. קנגורו מסעדה עממית יותר אבל ביתית וטעימה יותר. היא גם מאוד וותיקה, אני מכיר אותה יותר מ-15 שנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: