מחווה ללני קרביץ

"מגהץ האדים, שמונח כשפניו כלפי מטה, עלול  לחרוך ולהשטיח את ים הפינים הזקורים המציף את המשטח". עבודתה של ייוי קוסמה

"מגהץ האדים, שמונח כשפניו כלפי מטה, עלול לחרוך ולהשטיח את ים הפינים הזקורים המציף את המשטח". עבודתה של ייוי קוסמה

כמעט כל מי שמחובר לאינטרנט כבר שמע על פרשת לני קרביץ, אותו פין-שואו על הבמה בשטוקהולם באמצע הופעה. הוא התעצבן על הויראליות (איפה אתה חי אבא'לה) אבל שיתף את ההודעה שסטיבן טיילר שלח לו ("בן אדם… גם בלי תחתונים וגם עם פירסינג… פאק מי, בחיים לא הראית לי את השיט הזה"), הבת שלו הגיבה בחיוך (ומצאה נחמה אצל הבת של טיילר, צ'לסי), ואשת הפירסינג שלו הייתה מבסוטה לגלות שהעבודה שלה עדיין "חיה ובועטת" (ראו כאן).

ואני? אני הלכתי למוזיאון ישראל וראיתי את העבודה הזו של האמנית היפנית ייוי קוסמה, ומייד חשבתי על קרביץ. הרי מה מפחיד אנשים יותר מחשיפת איברים מוצנעים, כלומר מהשיימינג הפומבי בעידן הרשתות החברתיות?

פעם פחדת שיציצו לך במקלחת של הטיול השנתי, או שתקרה לך פדיחה ברחוב וכמה אנשים יראו את זה. פדיחה על הבמה אפשר היה להסתיר בקלות יחסית, כי לא תמיד היו מצלמות מקצועיות, ומצלמות של מעריצים לא הספיקו לתפוס את הרגע. אבל היום, כל דבר כמעט יכול להפוך לויראלי. כולנו צלמי פפרצי, במידה זו או אחרת.

מתנה ללני קרביץ? קרש הפינים של ייוי קוסמה, "בלי כותרת", 1963

מתנה ללני קרביץ? קרש הפינים של ייוי קוסמה, "בלי כותרת", 1963

ולעניין האימה והשיימינג והתקרית הפינית מתחברת עבודת המגהץ הזו ("בלי כותרת", 1963). קוסמה (ילידת 1929) יוצרת פסלים ומיצבים שמבטאים את האובססיה שלה. במקרה דנן, נראה לי שברור מאוד במה מדובר. ואם לא, במוזיאון דאגו להבהיר: "בעבודה הנראית כאן קרש הגיהוץ הופך אבסורדי ומאיים. מגהץ האדים, שמונח כשפניו כלפי מטה, עלול לחרוך ולהשטיח את ים הפינים הזקורים המציף את המשטח".

בעצם, היא מתריסה נגד השתלטנות הגברית, "ומנסה באופן סימבולי לנכס אליה את הסמכות הפטריאכלית". למעשה אפשר למצוא הזדקרויות פאליות בעוד הרבה עבודות של קוסמה, רובן קשורות לרהיטים כמו מראות, שולחנות וספות. אולי היא צריכה לשלוח עבודה אחת לקרביץ, ואם יש לו קצת מודעות, הוא בוודאי יקבל את זה בחיוך. מה, לא?

יויי קוסמה. האובססיה משתלמת

ייוי קוסמה. האובססיה משתלמת

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  On 10 באוגוסט 2015 at 9:25

    מימיי לא שמעתי על כל העניין הזה, אבל התהייה שלי היא מאוד פרוזאית, ונוגעת לכיתוב שסיפק המוזיאון: מגהץ אדים, לאן עוד צפוי שפניו יופנו, חוץ מאשר למטה? מצד שני, אם לא יחברו את התקע לשקע, לא יקרה כלום.
    מסקנה: בתור צורכת אמנות, אני מקרה אבוד.

    • galithatan  On 10 באוגוסט 2015 at 10:11

      הוא יכול לעמוד ניצב, לא? ואז זה היה אפילו עוד יותר מתאים לכל הקונספט.
      אבל נראה לי שאם היה מחובר לחשמל, כל המוזיאון היה עולה באש. חתיכת מחאה 😉

      • עדה ק  On 10 באוגוסט 2015 at 10:21

        אבל אם הוא ניצב הוא לא יכול לגהץ אותם. לדעתי, כל זמן שהוא לא מחובר לחשמל, לפחות בכאילו, זה לא הגיוני. אבל אני מוכנה לוותר להם, למען הבטיחות (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: