פיתחו את השער

הכניסה למערת הארונות בבית שערים. לא לדלג

הכניסה למערת הארונות בבית שערים. לא לדלג

השבוע קרו כל מיני דברים, אחד מהם משמח מאוד: ארגון אונסק"ו הכריז על בית שערים כעל אתר מורשת עולמית. היינו שם בדיוק לפני שלוש שנים, וזו הייתה אחת מחוויות הטיולים המופלאות שהיו לנו אי פעם, בזכות השפע והעושר הארכיאולוגי. אני כמעט בטוחה שלקחו אותנו לכאן מתישהו בתיכון, אבל לא זוכרת כלום חוץ מהכניסה למערת יהודה הנשיא. זאת אומרת, כנערה, הביקור בבית שערים לא הותיר בי חותם עמוק. כאדם בוגר, הייתה לי חוויה אחרת לגמרי.

השבוע הוכרז הגן הלאומי בית שערים כאתר מורשת עולמית

השבוע הוכרז הגן הלאומי בית שערים כאתר מורשת עולמית

פתח מערת קבורה בבית שערים. בשנות ה-50 היה דיון האם זה צריך להיות אתר קדוש או אתר תיירות

פתח מערת קבורה בבית שערים. בשנות ה-50 היה דיון האם זה צריך להיות אתר קדוש או אתר תיירות

בית שערים הוא אתר גדול יחסית, המתפרס על פני 750 דונם, כך שהביקור בו יכול להימשך כמה שעות (המקום שהכי מזכיר את זה בארץ: ציפורי. חוויות דומות בחו"ל: אוסטיה אנטיקה ופומפיי). זהו יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, שהגיע לשיאו בין מאה השנייה לרביעית לספירה, כיוון שאז פעלה בו הסנהדרין, בראשות רבי יהודה הנשיא.

יהודה הנשיא – בנתניה יש רחוב על שמו שמוביל לים, ולכן הוא חלק בלתי נפרד מחיי – אמנם התגורר בשנותיו האחרונות בציפורי, אך ביקש להיקבר בבית שערים. קברים הם בעצם השיא של הגן הלאומי הזה. עד היום שרדו מערות רבות, רובן ככולן עם דלתות מעוטרות בצורה דומה. בחלקן מקומות קבורה, עם כתובות ומנורות. בחלקן – הגדולות שבהן – סרקופגים מעוטרים וכתובות.

לא לכל המערות אפשר להיכנס, אבל אלה שכן – לא לוותר על הביקור בהן. מומלץ להגיע עם פנסים, או להפעיל את הפנס שבסלולרי כמו שאני עשיתי. מכיוון שלא היו כמעט אנשים בשעת הצהרים החמה, הרגשנו שאנחנו מגלים הכל לבד ואין מי שיהיה נוכח בחוויה שלנו. כמובן שזה הפך אותה למהנה יותר.

שני אריות - עיטור מהמיתולוגיה היוונית על ארון קבורה

ארון קבורה עם שני אריות – עיטור מהמיתולוגיה היוונית

תופס ראש בארון הקבורה. בית שערים

תופס ראש בארון הקבורה. בית שערים

ארון קבורה עם ראש פר ונשר

ארון קבורה עם ראש פר ונשר

ארון קבורה יפהפה עם עיטורים גיאומטריים מוקפדים

ארון קבורה יפהפה עם עיטורים גיאומטריים מוקפדים

אל תדלגו על מערת הארונות – מערכת הקברים המפוארת ביותר שנמצאה בבית שערים, שמתוארכת לסוף המאה השנייה והמאה השלישית. אורכה ורוחבה הוא 75 מטר, ונמצאו בה 125 סרקופגים עשויים אבן גיר שמשקלם כ-4.5 טון. באופן יחסי נמצאו שם הרבה כתובות בעברית.

וזה מביא אותנו לכך שבשנות ה-50 היה ויכוח האם זה צריך להיות אתר תיירות, כלומר גן לאומי, או מקום קדוש. לשמחתנו האפשרות הראשונה נבחרה. היה חבל מאוד אילו הציבור הרחב לא היה זכאי לגישה כמעט חופשית. וזה שהציבור הרחב לא מגיע בהמוניו, זה מחדל. אולי עכשיו, עם ההכרזה של אונסק"ו, זה ישתנה.

 

שרידי בית הכנסת. אתר מוזנח

שרידי בית הכנסת. אתר מוזנח

כ-300 מטר אחרי היציאה מהגן הלאומי, בצד ימין, נמצאים שרידי בית הכנסת של בית שערים שלפניו, במפלס נמוך יותר, היה מבנה רחב מידות כלשהו. אין לתאר את מידת ההזנחה של המקום. כותרות עמודים מפוזרות בכל מקום, כולל בשיחים, הכל נראה זרוק ומוזנח ותכף עומד להישחק ולהיהרס. אף אחד לא מנסה לסדר את הפאזל, להבין מה היה כאן, לשים שלט שיסביר למבקרים מה הם רואים.

ההסבר היחיד, אולי, נמצא בויקיפדיה: "הנקרופוליס הוכרז כגן לאומי, בעוד שבית הכנסת נמצא על אדמות משפחת זייד". כלומר המשפחה של אלכסנדר זייד. האם פירושו של דבר, שהיא זו שמונעת את הפיתוח? למה, כי המשפחה רוצה רק הנצחה באנדרטת זייד? השד יודע, אבל זה מעצבן.

מנורה מגולפת בקיר אחת המערות. בית שערים

מנורה מגולפת בקיר אחת המערות. בית שערים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 9 ביולי 2015 at 8:05

    ביקרנו שם לפני קרוב לחמש שנים. זכורות לי במיוחד מערת המנורה ומערת הגיהינום.

    • galithatan  On 9 ביולי 2015 at 10:02

      איזה שם מוזר זה, מערת הגיהינום. מי רוצה להגיע לגיהינום? 😉

  • עדה ק  On 9 ביולי 2015 at 10:41

    הייתי שם כמה פעמים בילדותי, ואני זוכרת שהמערה שלתוכה נכנסנו הטילה עליי אימה ורק רציתי לצאת החוצה לאור היום. כיום, שאני מתמצאת הרבה יותר בתאריכים ובכתובות, נראה לי שהייתי מתעניינת יותר. וגם זכורים לי במעורפל ברושים לצד הכביש שיורד לשם, אבל אולי אני רק מדמיינת.
    נדמה לי שקראתי פעם על יהודה הנשיא שהיה חולה אסטמה, ולכן חילק את זמנו בין ציפורי לבין בית שערים(?), שבאחת מהן (שכחתי איפה) היה אוויר טוב יותר לבריאותו. משהו כזה.

    • galithatan  On 9 ביולי 2015 at 11:13

      אני בדרך כלל לא אוהבת להיכנס למערות, אבל אלה דווקא הדליקו אותי. המון גילויים בפנים, במיוחד כל העיטורים על הסרקופגים והכתובות על הקירות (אם כי לא נכנסתי לעניין הכתובות בפוסט). ברושים לא זוכרת, אבל אולי כי לא הרשימו אותי כמו כל השאר.

      נשבעת לך שכתבתי "יהודה הנשיא אסטמה" בגוגל, אבל לא יצא כלום 😉

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: