באלה הידיים

"סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות". ובלעדיה גם אין פסיפסים

"סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות". ובלעדיה גם אין פסיפסים

***המלצת טיול לחופש הגדול***

לפני כמה ימים עמדנו לצאת מהבית אחר הצהרים לקראת פסטיבל רחוב שנערך באזור המושבה הגרמנית. כדי שאוכל לצלם ולשתף ללא חשש מאחוזי בטרייה נמוכים, הטענתי את הסלולרי אפילו שהוא היה רק על 72%. כשהגענו לפסטיבל וחנינו, רציתי להפעיל את הפנגו – ואז גיליתי ששכחתי את הסלולרי בבית. מרוב להיטות להיות מחוברת, נהייתי מנותקת לגמרי לשעתיים וחצי. "איך היה לך להיות איתי כשאני מנותקת מהעולם?", שאלתי את הבנזוג בסוף הערב, והוא הצביע על הגיחוך שבשאלה. הרי בעצם הייתי הכי מחוברת שיש: למציאות שבה אני חיה.

בעולם שכל הזמן מסתכל קדימה, אל העדכון הבא, שעסוק בבחינת עשרות אפשרויות בדקה, כבר לא נשאר כמעט מקום למחשבה, לבהייה, לשלוות נפש. מאבדים מהר מאוד את הסבלנות, ואין כמעט סיכוי למצוא אנשים שעוסקים במלאכות איטיות. יצירת פסיפס, למשל.

ההימור שלי הוא שאם גבר יוצר פסיפס, זה הדבר היחיד שהוא מסוגל להתרכז בו באותו רגע. לעומת זאת, אישה שיוצרת פסיפס יכולה לנהל שיחה תוך כדי או לפתור בעיות דומסטיות. היא גם יכולה לשיר בלי להתבלבל במילים. מצד שני, האם מישהו בכלל נתן לנשים להרכיב פסיפסים לפני 1,500 שנה?

כמה מיצירות הפסיפס היפות של ארץ ישראל אפשר למצוא במוזיאון הפתוח "השומרוני הטוב", שעבורי הוא גן עדן של אבנים קטנות וצבעוניות. עד היום לא הכרתי את מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ (פתוח מאז 2009), למרות שהוא נמצא רק 25 דקות נסיעה מהבית שלנו – ואם אתם מגיעים מכיוון תל אביב, זה יותר קצר מאשר לנסוע לכותל (מה גם שאין בעיות חנייה).

רצפת בית הכנסת מעזה. כל גן החיות התנ"כי כאן: נמר, לביאה, ג'ירף, טווס וזברה הם רק חלק מהחבורה

רצפת בית הכנסת מעזה. כל גן החיות התנ"כי כאן: נמר, לביאה, ג'ירף, טווס וזברה הם רק חלק מהחבורה

 

כבר בכניסה חיכה לנו פסיפס ענק, שהובא מבית הכנסת העתיק של עזה, והונח על האדמה. יש בו מדליונים המורכבים מצמחים שונים ומבעלי חיים – נמר, לביאה, ג'ירף, טווס וזברה הם רק חלק מהחבורה – וצריך להקיף את כולו כדי להתרשם מהם.

אחרי שהסתיימו ההקפות, המשכתי מוקסמת לעבר הפסיפסים שהובאו לכאן מכנסיות ומבתי כנסת שברחבי יהודה ושומרון (במטרה למנוע פגיעה בהם, וכבר היו דברים מעולם). הפסיפסים האלה נוצרו במאה הרביעית עד השביעית לספירה. יש בהם מוטיבים מוכרים שראינו במקומות נוספים בארץ. מעניין אם זה בגלל שעשיר אחד, נקרא לו מר כהן, ביקר אצל עשיר שני, שנכנה אותו אדון לוי, ורצה כמו שלו – על משקל "הפסיפס של השכן ירוק יותר".

לצד הפסיפסים מוצגים גם סרקופגים שומרוניים וכותרות מעוטרות

לצד הפסיפסים מוצגים גם סרקופגים שומרוניים וכותרות מעוטרות

לצד הפסיפסים מוצגים גם סרקופגים שומרוניים וכותרות מעוטרות, וזה הזמן לשחרר את הדמיון, ולהפליג אחורה – ממש אחורה – בזמן. אפשרות אחרת: להפליג במחשבות על הפסיפסים שהייתי שמחה להכין אצלנו בבית. אפילו קניתי איזו ערכה פעם, אבל היא עדיין בארון, מחכה לשעתה. באלה הידיים עוד לא הרכבתי פסיפס, אבל היי, אני אופטימית.

החלק הסגור של המוזיאון שוכן במקום שנבנה בתקופה העות'מאנית כפונדק דרכים

החלק הסגור של המוזיאון שוכן במקום שנבנה בתקופה העות'מאנית כפונדק דרכים

פרט מתוך פסיפס בית הכנסת השומרוני באל ח'ירבה

פרט מתוך פסיפס בית הכנסת השומרוני באל ח'ירבה

בנוסף למסלול שתחת כיפת השמיים, יש גם מבנה נעים וממוזג בעל שישה אולמות – הוא נבנה בתקופה העות'מאנית כפונדק דרכים, ובימינו עבר שימור והפך למוזיאון. בפנים יש פסיפסים נוספים מהתקופה הביזנטית – למשל מבית הכנסת השומרוני באל ח'ירבה, 2.5 ק"מ דרומית מערבית לסבסטיה, על דרך שכם-טול כרם. מדובר במתחם שמתפרס על פני 10 דונם, וכולל גם חווה חקלאית, בית בד וששה מקוואות טהרות. אין סיכוי שהייתי מתקרבת למתחם הזה מרצוני הטוב, ולכן משמח למצוא כאן את ההיילייט שלו.

בתוך המבנה מצאנו גם את בור המעשים הטובים – בחפירות במקום התגלה בור עמוק מאוד, ואיכשהו הוא הפך לאחד מהמקומות האלה שזורקים אליהם מטבעות כסף כדי לקבל קצת מזל בחיים. האמת, מבחינתי להגיע למוזיאון זה כבר מזל. הכל שם כל כך נעים ורגוע, שלא רצינו לצאת. ואני כבר רוצה לחזור.

רצפת פסיפס מהמבצר הרומי בדיר קלעה (ליד פדואל שבמערב השומרון)

רצפת פסיפס מהמבצר הרומי בדיר קלעה (ליד פדואל שבמערב השומרון)

 

למי זה מתאים: לחובבי ארכיאולוגיה, לחובבי פסיפסים, ולאלה שמחפשים נקודת עצירה מעניינת בדרך לים המלח.

מה עוד אפשר: מומלץ לבקר גם באתרים מרטריוס ואוותימיוס, אלא שהכניסה לקבוצות בלבד ובתיאום מראש. הבטיחו לנו שנוכל להצטרף לקבוצה במידה שיש כזו, אבל צריך לבדוק מראש, בטלפון 02-6338230

שעות פתיחה: בקיץ, א'-ה' ושבת 8:00-17:00. שישי וערבי חג 8:00-16:00 (בחורף שעה אחת פחות)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 5 ביולי 2015 at 8:05

    במוזיאון השומרוני הטוב ביקרנו ביום הפתיחה החגיגית לפני מספר שנים. הגיעו מכובדים מהעדה השומרונית ונציגי משרד התיירות שלנו. מתארת לעצמי שהמקום התפתח מאז. תודה לך על התזכורת…. נמצא זמן לחזור לשם בשנית.

    • galithatan  On 5 ביולי 2015 at 10:30

      תודה על המידע, שמחתי לדעת 🙂
      לא יודעת אם התפתח – כלומר אין לי מושג האם ומתי נוספו פריטים לתצוגה – אבל כמעט תמיד מגלים דברים חדשים בביקור חוזר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 ביולי 2015 at 11:41

    היכן המוזיאון? והפסטיבל בפארק המסילה היה מגניב

    • galithatan  On 5 ביולי 2015 at 12:04

      על כביש מס' 1, בדרך לים המלח
      הפסטיבל היה כיף. נראה לי שהתחברתי אליו יותר מהצפוי, בזכות היעדר הסלולרי

  • כמו מניפה  On 5 ביולי 2015 at 14:02

    שמחה למצוא אותך מחדש. היית חסרה לי. והמידע על מוזיאון השומרוני הטוב חדש ומעניין. נו, כרגיל 🙂

    • galithatan  On 5 ביולי 2015 at 15:52

      שמחה – באמת – שבסוף הצליח לנו "להיפגש" שוב. ושיהיה יום מעולה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: