10 דברים לעשות בירושלים*

*בעיר העתיקה של ירושלים, ליתר דיוק. כי צריך להתמקד

מאיפה אתם נכנסים לעיר העתיקה של ירושלים? מה השער המועדף עליכם? על פי סקר לא מבוסס שערכתי באופן לא מקצועי, אני מניחה ש-89% יענו שער יפו. עוד 7% שער ציון, ו-3%, כנראה דתיים, יזכירו את שער האשפות, שדרכו מגיעים לכותל. רק 1% יזכירו את יתר השערים, וזה פספוס, אם כי מובן מסיבות ביטחוניות.

בכל מקרה, מדהים איך מתנקזים לאזור כל כך קטן של 850 דונם כל כך הרבה סממני היסטוריה, תרבות ודתות. כאילו הכול התחיל כאן, וכולם תובעים איזו חזקה. במקום כזה אין רגע דל. אולי בגלל זה תמצאו ברחבי העיר העתיקה לא פחות מ-360 מצלמות שמתעדות את מה שקורה ו"משדרות" לתחנת המשטרה שליד מגדל דוד.

לדעתי אפשר להיות שבוע בעיר העתיקה בלי להשתעמם, אבל בהנחה שיש לכם רק יום אחד, מקסימום יומיים, הנה 10 דברים שכדאי לעשות בירושלים העתיקה:

*

מבט לעבר הכותל. קשה להפריז בחשיבותו

מבט לעבר הכותל. קשה להפריז בחשיבותו

הכותל המערבי

אי אפשר להפריז בחשיבות השריד המהותי מהמקום המהותי ביותר לעם היהודי, בית המקדש. עבור אתאיסטים אלה רק אבנים, אבל עבור כל היתר, מדובר בביקור מרגש.

*

 

בית כנסת החורבה. סחרחורת שנמשכה מעל ל-300 שנה

בית כנסת החורבה. סחרחורת שנמשכה מעל ל-300 שנה

בית כנסת החורבה

כסף מגלגל את העולם, וכסף גלגל גם את בית כנסת החורבה בעיר העתיקה של ירושלים. גלגל אותו כל כך הרבה גלגולים, עד שכולם חטפו סחרחורת שנמשכה מעל ל-300 שנה. ליתר דיוק, הכול התחיל לפני 315 שנה, כשחבורת עולים מאירופה הגיעה לירושלים בהנהגת רבי יהודה חסיד, והחליטה להקים בית כנסת.

את בית הכנסת תכנן האדריכל הטורקי, אסעד אפנדי, שבכלל הגיע לירושלים לטובת עבודות שיפוץ ותחזוקה במסגדי הר הבית. תמורת סכום נדיב, הסכים לתכנן בית תפילה יהודי. התוצאה הייתה בניין ביזנטי טיפוסי לתקופה, עם כיפה מרכזית מרשימה וארבעה מגדלים ריבועיים בפינות.

זה היה מקום להתפאר ולפאר, אלא שאז הגיעה מלחמת השחרור, הרובע נפל בידי הירדנים, ואלה פוצצו את בית הכנסת כדי להכריז ללא מילים על ניצחונם. כך הפך בית הכנסת "החורבה" לגל חורבות. יש הטוענים כי הירדנים התריעו מראש על כוונותיהם לפוצץ את בית הכנסת, ולכן הספיקו להציל ממנו כמה חפצי קודש, כולל ספרי תורה. אבל אם תשאלו היכן החפצים היום… המדריך ישתנק קלות, יודה שלאף אחד אין מושג, וימשיך לנקודה הבאה.

קטע אקוסטי מעניין: כאשר שני אנשים ניצבים זה מול זה בטבעת המקיפה את בית הכנסת, כלומר בשני קצוות של קוטר מדומיין, הם יכולים לדבר אחד אל השני ולשמוע קול רם, צלול וברור, למרות שעשרות מטרים מפרידים ביניהם.

במרץ 2010 הושלם שחזור בית הכנסת בעזרת תרומה נדיבה, ומאז אפשר לבקר בו עם הדרכה. אנחנו הזמנו כרטיסים מראש, כי ככה מבקשים, אבל נוכחנו שלעיתים ניתן גם לקנות כרטיסים "על המקום". באופן משמח, קיבלנו סיור פרטי במחיר של סיור קבוצתי. יכולנו לשאול שאלות ולהתעניין, להכתיב את הקצב, להתאים את החוויה לאופי שלנו. מידע מורחב על בית הכנסת.

*
אולם הקישלה, השכבה העליונה מימי הבריטים, השכבות התחתונות מימי בית ראשון

אולם הקישלה, השכבה העליונה מימי הבריטים, השכבות התחתונות מימי בית ראשון

מגדל דוד+הקישלה

אחד הסמלים המוכרים ביותר של העיר הוא למעשה מוזיאון פתוח שמשלב בין ארכיאולוגיה לתערוכות מעניינות. לאחרונה התגלו ממצאים ארכיאולוגיים חדשים באזור המגדל ובקישלה. אחרי שביקרתם במצודה עצמה, מומלץ לצעוד למרגלותיה ולהתחיל מסע תודעתי לעבר ימי הורדוס וימי הצלבנים. בדרך תפגשו את בריכות הורדוס, מקווה ובסיסי עמודים מארמון המלך.

אבל השיא הוא השכבות ההיסטוריות של מה שהיה מתחת לקישלה – בית המעצר מימי העותמנים שבכלל קם בתור ארמון. אחר כך גם הבריטים והירדנים השתמשו בו. כדי להגיע לשכבות האלה צריך דווקא לטפס במדרגות לעבר דלתות הכניסה של הקישלה. בפנים – אולם ענק, חלל אחד שהוסרו ממנו כל המחיצות והחלוקות. בלי לרצות, נפלט ה"וואו". בשכבה העליונה הקמרונות מימי העותמנים והבריטים, בשכבה התחתונה ביותר – שרידים מתקופת ימי בית ראשון. והרי לכם ההיסטוריה המקוצרת של העיר. מידע מורחב על הממצאים החדשים.

*

בית ברובע ההירודיאני. אחד האוצרות הגדולים של הרובע היהודי

בית ברובע ההרודיאני. אחד האוצרות הגדולים של הרובע היהודי

הרובע ההרודיאני

זהו אחד האוצרות הגדולים של הרובע היהודי, והוא מסתתר בתוך מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה. אם לנסות להגדיר אותו, אפשר לומר שהוא היה "כפר דוד" של ימינו – כלומר שכונת יוקרה במיקום שווה פלוס. התגוררו כאן כוהנים עשירים עם נוף נהדר להר הזיתים, ולכל אחד כמעט היו פסיפסים בבית. נמצאו כאן גם פרסקאות (שהזכירו לי את פומפיי, רק בלי הזימה), כדים, חפצי נוי, צלחות מעוטרות, קנקני יין מיובאים ומטבעות.

בסך הכול נמצאו בחפירות שישה בתים ומקוואות, אבל החפירות נמשכות, כך שאולי יהיו עוד ממצאים מעניינים. הגדול והחשוב מבין הבתים כאן הוא "בית המידות", ששטחו הוא כ-600 מ"ר, החדרים שבו עשירים ומעוטרים והכי חשוב: הייתה לו מרפסת גדולה שצפתה אל בית המקדש.

בתום הביקור אפשר לצאת לנקודת תצפית שווה על רחבת הכותל.

*

השוק ברחוב דוד

השוק הראשי של הערי העתיקה הוא חגיגה אותנטית בלתי פוסקת ששולחת זרועות גם לצדדים, כלומר לסמטאות קטנות יותר. הגילוי המשמח שלנו היה ממש בתחילת השוק – מלפנים תמצאו דוכן להמרת מט"ח, אבל מאחור נמצאת החנות PETRA CAVE של אמיר, שמייבא פריטים לבית ופריטי אמנות וששבש מפרס שבכלל לא בתקציב שלנו, אבל מדהים. באופן כללי הרגשתי שם לא סתם במערה, אלא במערת קסמים.

*

כנסיית הקבר. מסע אל העבר

כנסיית הקבר. מסע אל העבר

כנסיית הקבר

בלב הרובע הנוצרי נמצא המקום הקדוש ביותר לנוצרים הקתולים והאורתודוכסים, שנחשב הן למקום צליבתו של ישו, והן למקום קבורתו. הביקור הוא חוויה על שום החללים הרבים, כולל אלה שנמצאים עמוק מתחת לאדמה (מעניין אם יש מעבר משם למערת צדקיהו).

בתקופתו של ישו נקרא המקום גבעת גולגולתא, והיה מחצבה מחוץ לעיר ירושלים – שם נהגו לצלוב את המתנגדים לשלטון. זיהוי מקום הצליבה והקבורה מיוחס להלנה, אמו של הקיסר הרומי-ביזנטי קונסטנטינוס, שביקרה בירושלים בשנת 326. מורה דרך מקומי הראה לה את מקום הקבורה, וכמה שרידי צלב שיוחסו לישו. בעקבות כך קידשה הלנה את המקום, ולימים אף הקימה עם בנה במקום את כנסיית הקבר.

למתעניינים בויה דולורוזה כדאי לדעת שתחנות 10-14 שוכנות בתוך הכנסייה, ואלו הן: קפלת הסרת הבגדים (פרנציסקנית), קפלת המסמור לצלב (פרנציסקנית), קפלת הצליבה (יוונית-אורתודוכסית), קפלת "אמנו הסובלת" המוקדשת למרים אם ישו (פרנציסקנית), ומערת הקבורה (יוונית-אורתודוכסית).

מבנה הכנסייה היום מבוסס על השיפוץ הצלבני. ניתן למצוא בה "פינות" חשובות כמו אבן המשיחה, שעליה טיהרו את גופתו של ישו; מערת גילוי הצלב; מקום קבורת האדם הראשון; קברים חצובים מימי בית שני ועוד.

*

מגדל כנסיית הגואל. שווה את הטיפוס

מגדל כנסיית הגואל. שווה את הטיפוס

המוריסטן, מבט מלעלה. המזרקה נבנתה לכבוד הסולטאן העות'מאני ב-1903

המוריסטן, מבט מלעלה. המזרקה נבנתה לכבוד הסולטאן העות'מאני ב-1903

כנסיית הגואל והמוריסטן

העניין העיקרי בכנסיית הגואל אינו הכנסייה עצמה, שנחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל, אלא הטיפוס לראש המגדל, המספק תצפית נהדרת על כל העיר העתיקה ומה שמסביב לה. גם ספורט וגם נוף ב-5 שקלים בלבד, דיל משתלם ביותר.

למטה נמצא המוריסטן – כיכר אליפטית מרובת חנויות ומסעדות, שבמרכזה מזרקת מים בסגנון נאו-בארוקי, אשר נבנתה לכבוד הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני בשנת 1903. מדי פעם, בפסטיבלים השונים, יש בה הופעות שוות. אנחנו ראינו בה את העבריים מדימונה בהופעה מחשמלת, וכן מופע אש בשם "ריפלקשן" של תיאטרון הקרון.

*

ההוספיס האוסטרי והנוף הנשקף ממנו. דיסוננס של פסטורליה

ההוספיס האוסטרי והנוף הנשקף ממנו. דיסוננס של פסטורליה

ההוספיס האוסטרי

נדמה שההוספיס האוסטרי בקצה הרובע המוסלמי בירושלים הוא כבר מזמן סוד גלוי. על אף המיקום הלא מרנין, שיש בו מידה של סיכון, רבים נוהגים לבקר בו – בזכות השטרודל, הזאכר טורטה, החצר הפסטורלית, וכמובן הנוף המרהיב הנשקף מהגג, הכולל את כיפת הזהב במלוא הדרה. מומלץ לבוא לקראת שקיעה, להתיישב למעלה על אחד הספסלים ולהתמכר לאוויר ולאווירה.

*

שער שכם. חלק מהמסלול הצפוני

שער שכם. חלק מהמסלול הצפוני

טיול על החומות

אחת האטרקציות החביבות ביותר בעיר העתיקה היא לטייל על חומותיה. יש שני מסלולים, אחד לכיוון צפון והשני לכיוון דרום. לטעמי המסלול הצפוני, שעובר מעל הרובע הנוצרי והמוסלמי, הוא המעניין יותר מבין השניים.

כיוון שאני פחדנית, במקרה שלי ההליכה לוותה בחישובים איזה מסלול תעבור אבן קטנה מחצר בית ספר או מגג בית, עד שתגיע אליי. כיוון שאני חובבת צילום, זה לא מנע ממני לעצור כל כמה שניות, להפוך למטרה נייחת, ולתקתק במצלמה. החל משלב מסוים, המשקפת שלנו הפכה לשימושית מאוד. לא בשביל לתצפת על הגגות (אם כי גם את זה עשיתי, לא היה שום דבר מעניין חוץ מבחור אחד שסידר רעפים בערימה), כמו בשביל להשקיף על אוגוסטה ויקטוריה ומבנים נוספים.

התבוננות בבתי הרובע המוסלמי היא חוויה מעניינת. עד שהגענו לשער שכם כבר הרגשתי שאני במדינה אחרת. רק ערבית בכל מקום, המון דוכנים, גם חולצות מזויפות של ריאל מדריד. המסלול ממשיך עד שער האריות, ואז אפשר לחזור "מלמטה", דרך מסלול הויה דולורוזה עד לכנסיית הקבר. אנחנו ירדנו בשער שכם כדי לבקר במערת צדקיהו הסמוכה. הבונים החופשיים נוהגים לקיים אירועים באולם הגדול של המערה, משום שהם מאמינים ששלמה המלך היה בונה חופשי, והאמונה היא ששלמה חצב מכאן את האבנים לבניית בית המקדש.

*

שערי חולדה הנעולים. להכיר את הר הבית טוב יותר

מעבר לעבר שערי חולדה הנעולים. להכיר את הר הבית טוב יותר

מבט אל הר בית מתוך אחד השערים (ליהודים אסור להיכנס דרכו)

מבט אל הר בית מתוך אחד השערים (ליהודים אסור להיכנס דרכו)

טיול שערי הר הבית

12 שערים מקיפים את הר הבית. רק מאחד מהם מותר ליהודים לעלות להר – שער המוגרבים. שניים אטומים – שער הרחמים ושערי חולדה. היתר נמצאים ברובע המוסלמי, ואת המסלול בין כולם מומלץ להתחיל באזור הכותל.

אנחנו עשינו את הסיור הזה עם מדריכה שהתרכזה ב"קודש הקודשים של העם היהודי", ומיעטה להתייחס לצד המוסלמי. בכל שער שאליו ניגשנו (לא להתבלבל עם שערי העיר העתיקה) פגשנו שני מג"בניקים, והצצנו קצת על מתחם הר הבית. אגב, בהזדמנות זו כדאי לבקר גם בכותל הקטן – קטע מקיר התמך המערבי של הר הבית מתקופת בית שני, שנמצא כ-170 מטר צפונית לרחבת הכותל המערבי.

*

חצר קסומה ברובע היהודי

חצר קסומה ברובע היהודי

ועוד כמה הערות ורעיונות

*חדי העין יבחינו שאין פה המלצה על אתר כלשהו ברובע הארמני. הסיבה לכך היא שהוא פחות אטרקטיבי מהרובעים האחרים. אם בכל זאת חשקה נפשכם, יש בו שני מקומות השווים ביקור:

מנזר סנט מרק – ידוע גם כמנזר מרקוס הקדוש. כשהגענו היה נדמה שהמקום סגור, אבל אז צצה אישה אחת לבושה כולה שחור, פתחה את הדלת לכנסייה והזמינה אותנו להיכנס. הושיבה אותנו על ספסלים, אסרה לצלם, התיישבה בעצמה על ספסל ממול והתחילה לדבר.

המקום מתוחזק על ידי אחת הקהילות הנוצריות הקטנות ביותר בירושלים – קהילה סורית אורתודוקסית שמאמינה שכאן ישו אכל את הסעודה האחרונה, על אף שהקתולים מאמינים שזה בכלל קרה על הר הזיתים, באזור שבו נמצאת היום כנסיית גת שמנים. הקהילה הסורית, שכוללת כמיליון איש ברחבי העולם, מאמינה גם שכאן גם התגוררו מרים ולוקס. לשיטתם, לפני שנלקח לצליבה הפקיד ישו את אימו, מרים, בידי לוקס – אחד מארבעת כותבי הבשורה – והעדות לכך היא ציור של מרים שלוקס צייר על אחד מעמודי הכנסייה.

למטה נמצא 'החדר העליון' (בימים עברו היה מתחתיו עוד חדר) שבו לכאורה התקיימה הסעודה האחרונה. החדר אינו מרשים כלל וכלל. גם היה קצת חשוך, ולא ראינו כמו שצריך את השרידים הארכיאולוגיים שהיו שם. כשעלינו למעלה בחזרה ביקשנו רשות לצלם את החלק הקדמי המפואר של הכנסייה, וקיבלנו אישור לתמונה אחת ובשום אופן לא לצלם את הצד האחורי – השד יודע למה.

כנסיית מנזר סנט ג'יימס – מדי יום, בשעה 15:00 בדיוק, יוצאת קבוצת פרחי כמורה מהסמינר התיאולוגי לכמרים לעבר הכנסייה, כדי להתפלל את תפילת הערבית. תפסנו אותם חוצים את הכביש, הצטרפנו, ונכנסנו לתוך הכנסייה, שבה הקיש באותה שעה אחד הנזירים בלוח-עץ (תחליף לפעמון).

המנזר בירושלים הוא מקום מושבו של הפטריארך הארמני, ומרכזו של מסדר האחים של יעקב הקדוש. התפילה מתחילה בדרשה מ"המרפסת" של אחד הכמרים הבכירים, ועוברת למטה, אל החניכים, המורים והכמרים, אשר שרים מזמורי תהילים ותפילות בארמנית. המקום כולו חשוך ביותר – אין אף נורה, רק נרות, ומעט מאוד אור מגיע מלמעלה. עשרות מנורות השמן התלויות מהתקרה אינן דולקות, אבל מושכות תשומת לב – בעיקר בזכות ביצי החרסינה התלויות מעליהן.

יש כל מיני כללים שעליהם חייב הקהל להקפיד בתפילה: אסור לשים ידיים בכיסים, אסור לשכל רגליים, ואסור לשוטט בזמן התפילה. שווה לבקר גם בקפלת אצ'מיאדזין, בעלת אריחי הקרמיקה שעליהם מצוירים תיאורים מהברית הישנה ומהברית החדשה. האריחים הללו נשלחו מהעיר קוטחיה בשנת 1719 כדי לעטר את כנסיית הקבר, במסגרת שיפוץ שיזמו הפטריארכים הלטיני, היווני והארמני. זה לא יצא לפועל, והם נשארו בכנסייה.

למתעניינים – זו הכנסייה שבה הוטבלה נורת' ווסט של קים קרדשיאן וקניה ווסט.

*מנהרות הכותל – מודה שלא נפלתי מחוויית הביקור שם. בכל מקרה, לא מומלץ לבוא ביום שישי, מפני שאז לא מגיעים לקצה המנהרות שברובע המוסלמי, אלא חוזרים אחורה על עקבותיכם.

מרכז דוידסון. מיני גן עדן לחובבי ארכיאולוגיה

מרכז דוידסון. מיני גן עדן לחובבי ארכיאולוגיה

*לחובבי ארכיאולוגיה: מרכז דוידסון לארכיאולוגיה, ממש בסמוך לכותל, יהיה עבורכם מיני גן עדן. אם תבואו באמצע השבוע, תוכלו גם להגיע לשערי חולדה (בשישי סגור בגלל התפילות בהר הבית).

*בתחילת יוני, כלומר ממש בקרוב, יתקיים בכל הרובעים פסטיבל האור השנתי. מומלץ.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • carmelgottlieb  On 19 במאי 2015 at 11:08

    כתבה נהדרת! "גוזרת" ושומרת 🙂

  • שלומית לוי  On 22 במאי 2015 at 23:17

    מסכימה עם המגיבה שלמעלה. ממש לשמור. מאחר ויש תערוכה מענינת עכשיו (של נוח הררי) אני אגיע לירושלים בקרוב ואשלב עם ההמלצות שלך. אין עליך.

    • galithatan  On 23 במאי 2015 at 0:39

      זו תערוכה מאוד אקלקטית, אבל חלקים רבים ממנה מעוררים מחשבה. ולא לפספס את המיצג המעולה של צדוק בן דוד.

      ותודה על המחמאות. הולכת לישון עם הסמקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: