המהירות והרועשות

מוכנים, היכון, צא!

בעשור האחרון השקיעה חברת המשקאות רד בול סכום בלתי ייאמן של 1.2 מיליארד דולר בצוות הפורמולה 1 שלה. ב-2012 היא השקיעה מעל 120 מיליון דולר רק במחקר ופיתוח – וזה השתלם: ההצלחה לא איחרה לבוא. ועוד פרט מעניין: עלות של מכונית מרוץ עומדת על 1-2 מיליון דולר. היא מספיקה לשני מרוצים בלבד – אחר כך כבר יש לה בלאי, היי שלום ותודה על הדגים. כלומר המירוצים. בהשוואה לכל זה, הסכום שהושקע בארגון הפורמולה של ירושלים – 20 מיליון שקל – נראה ממש כמו דמי כיס. משהו שנותנים לילדים כדי שישתקו ויהיו מבסוטים. האקשן העיקרי היה בדיוק לפני שבוע, בימים שני ושלישי. עשרות אלפים הגיעו לצפות במנועים הנוהמים שבדרך כלל מככבים פה רק בטלוויזיה. כמובן שהיה רוב גברי בקהל, אבל היה גם ייצוג למין הנשי – מילדות ועד נשים מבוגרות. כן, גם אנחנו מסוגלות להתלהב מזה.

למעלה בתערוכה, למטה בשטח. 20 מיליון שקל הושקעו בארגון האירוע

חישבנו מיני חישובים היכן למצוא חנייה והיכן לעמוד כדי לקבל זווית טובה לצילום, ובסופו של דבר התמקמנו ליד מזרקת האריות שבגן בלומפילד – המזרקה הראשונה בירושלים. וכמו שאחריה קמו עוד מזרקות, גם המירוץ הזה הוא המשך למירוץ של השנה שעברה. רק שלפי "ידיעות אחרונות", הפעם נאלצו לדלג על אזורים בעייתיים סטייל קווי 67' – כי בשנה שעברה זה גרם למארגנים לשלם פיצויים לארגוני המירוצים הפלסטיניים והירדניים. כתוצאה מכך נוצר מרוץ מוזר-משהו, שלא כלל סיבובים מלאים אלא מסלולים קוויים, ממתחם התחנה לאזור מגדל דוד ובחזרה.

אופנועים פורחים באוויר

בהינתן המצב הקיים, את ההיילייט של האירוע – בעיניי – סיפקו פעלולני האופנועים. הקפיצות שלהם באוויר, הסאלטות, הלהטוטנות הבלתי אנושית, כל זה היה פשוט מדהים וחילץ "וואו" מאלפי פיות. אמנם היו כמה רגעים מתים בין סדרת פעלולים אחת לאחרת, אבל זה היה הזמן לבדוק כמה צעירים חרדים הגיעו, למה גברת זקנה אחת נלחמת על מקומה הטוב ולא מוכנה לפנות אפילו מילימטר לילדה בת שבע,  ומי עוד הגיע לצפות באקסטרים (אביב משה, ידידיה מאיר, ג'ודי שלום ניר מוזס – שילוב מוזר שכזה).

מכונית מירוץ עולה 1-2 מיליון דולר. בתערוכה וברחובות ירושלים

אחרי שני מירוצים כבר מתחיל הבלאי. המכונית של פירלי, בתערוכה ובשטח

בשטח בקושי הספקתי לצלם, בתערוכה שקטה ותמימה

למירוץ יש המשך – תערוכת מכוניות במתחם התחנה, שנמשכת עד סוף השבוע (בתשלום). מוצגות שם המכוניות שהשתתפו במירוץ, אבל לא האופנועים (כנראה כי במקרה שלהם לאדם יש יותר משמעות מלמכונה). לבנזוג היו חסרים תרשימים של המכוניות, וגם לא לגבי כולן היה מידע מספק. הוא קורא לזה: "תערוכה למתלהבים בלבד". בחוץ היו כל מיני הפעלות לאותם מתלהבים, חלקן בתשלום נוסף של 15 שקל. ויתרנו. במקום זה התנסינו בסימולטור שבודק מהירות והתמצאות במרחב – עומדים מול מתקן ובו כעשר נקודות, בכל פעם מוארת נקודה אחרת. צריך לגעת בכמה שיותר נקודות מוארות ב-30 שניות. נהג פורמולה ממוצע מגיע ל-90. אני הגעתי ל-21, והבנזוג ל-22 (אבל הוא חולה אז זה גם פקטור).

איך אפשר בלי פרארי אדומה

וגם הפרארי השחורה בתמונה

בשנה שעברה כתבו במגזין אוטו "לשפשף את העיניים ולא להאמין – מכוניות פורמולה 1 בחוצות ירושלים". במקום אחר כתבו שהמירוץ הוא רק של ניר ברקת. והנה ראש העיר נבחר לקדנציה שנייה, והמכוניות המהירות והרועשות הגיעו שוב. למה? מה האינטרס של פורמולה 1 להגיע אלינו? האם זה כדי לחשוף אותנו למירוצים, ולקרב אותנו להימורים עליהם? אולי נשמע מופרך, אבל לא לגמרי. מה שבטוח, זה לא בשביל לשמח את תושבי ירושלים ואורחיהם. בשביל זה יש דרכים הרבה יותר פשוטות ונוחות, עם הרבה פחות דציבלים וכוחות סוס.

תשמרו קצת כוחות סוס לשנה הבאה

כתבת הפורמולה של גלובס.