קול חתן מירושלים – המלצות שבועיות

גם כשישראל תחת מתקפת טילים, היא צריכה להמשיך לחיות – ככל יכולתה. כולנו רוצים ליהנות מהחיים ולא רק לשרוד אותם, וכולנו (אני מקווה) מעוניינים שכך יהיה בכל חלקי ישראל. אז אני לא אמליץ עכשיו לבקר בגן הלאומי אשקלון, למרות שהוא אחד הגנים היותר מיוחדים שיש בארץ, אבל אם אתם במרכז, הנה כמה המלצות:

מנצנצים בוולדורף אסטוריה ירושלים

מנצנצים בוולדורף אסטוריה ירושלים

הצצה לוולדורף אסטוריה

בשבוע שעבר הגענו לערב הפתיחה הרשמי של מלון וולדורף אסטוריה בלב ירושלים. פעם, לפני 85 שנה, קראו לו מלון פאלאס והוא היה מלון יוקרה בשליטת המועצה המוסלמית העליונה. בשנים האחרונות המבנה עמד בשיממונו, ואז החלו השיפוצים לקראת פתיחת מלון היוקרה של רשת הילטון – ראינו את התקדמות העבודות במסגרת בתים מבפנים, לפני כשנה וחצי.

והנה עכשיו, מולנו מבנה חדש ונוצץ, שקשה להגדיר אותו בלי להשתמש במילה "נובורושי" – נראה שבמקומות מסוימים שמרו על קו קלאסי אותנטי, ובאחרים ניסו להרשים יתר על המידה. מייד עם הכניסה למלון נפתח מולך חלל גדול מוקף מסדרונות חדרים, והתחושה היא של קניון שרק בעלי ממון יכולים להיכנס אליו. כאן יש "רחוב" נקי, אסתטי, רגוע, נעים, משרה שלווה. הרחוב נשאר בחוץ, על רעשיו ועליבותו – אפילו שדרת ממילא הסמוכה נראית כמו בלגן שיש להתרחק ממנו.

אירוע הפתיחה התרחש שתי קומות למטה, באולם נשפים ענק. בינינו הסתובבו שחקנים לבושים כדמויות אצולה אירופית מלפני 200 שנה, וחלקם עמדו על במות קטנות. למרגלותיהם עמדו אנשים ושתו יין ושמו צלוחיות אוכל על הבמות עצמן, ובקיצור, לא היה שם כבוד אירופי אלא ישראליות קלאסית. התחושה הייתה שלא היו מוכנים שם לכמות כה גדולה של אנשים. מסביב לכל דוכן אוכל היה תור ארוך, יותר גרוע ממה שהולך בחתונות.

מעלינו נפרשו נברשות קריסטלים ענקיות, מנצנצות בגדול. אתה מסתכל למעלה, מסתכל למטה, וחושב, מי יבוא להתארח כאן ומה הוא יחשוב על ירושלים. כנראה הרבה יהודים עם כסף, ולכבודם הביאו את דוד ד'אור להופעה קצרה. הוא סיפר איך הופיע בפני אובמה, ואיך הופיע בפני שלושה אפיפיורים, ובהתחלה זה נשמע לי כמו שוויצריות ואחר כך חשבתי שאולי הקהל היהודי מרגיש מוחנף מזה – הוא מקבל את הטוב ביותר, שקיבלו לפניו שועי עולם.

הערב הזה היה עבורי חוויה שונה ומיוחדת. אמנם המלון הזה לא מתאים לתקציב שלי, ולא בטוח האם הקשר שלו למרחב העירוני הוא קשר חיובי, אבל הייתה בי סקרנות כלפי המבנה הזה ובמובן מסוים היא באה על סיפוקה. מעניין מה האורחים של שנות ה-30 היו חושבים עליו.

*

הקומדיה של קאלאנדרו. הכישרון של מר אריאל וולף

הקומדיה של קאלאנדרו. הכישרון של מר אריאל וולף

הצגה בתיאטרון החאן

בשני ראינו בחאן את "הקומדיה של קאלאנדרו" מאת האיטלקי בּרנארדוֹ דוֹביצי דה בּיבּיינה. מזמן לא היינו בתיאטרון, והיה נחמד לחזור לשם, גם אם ההצגה חוזרת על שטיק שראינו שם בעבר: אח ואחות שנמצאים באותה עיר מבלי לדעת, ואחת נראית כמו השני, או להפך. ובמילים אחרות, קומדיה של טעויות.

הפעם, אשתו של קאלאנדרו העשיר מתאהבת בלידיו, נער יפה תואר שהגיע לרומא. כדי שיוכל לבוא אליה מבלי שבעלה הטיפש יחשוד, הוא מתחפש לנערה. אלא שבעלה מתאהב ב"נערה" הזו, כך שמשרתו של לידיו נאלץ לתחבל מיני תחבולות כדי לחלץ את אדונו מן התסבוכת. מה ששניהם לא יודעים הוא שאחותו התאומה של הנער, סאנטילה, נמצאת אף היא ברומא – מחופשת לנער בשם לידיו.

גם את לידיו וגם את סאנטילה מגלם אריאל וולף המוכשר, ולצידו הקאסט המוכר לנו היטב מהצגות קודמות שראינו בחאן. יוסי עיני המוכשר מופיע בתפקיד קטן מדי בעיניי – בתור העיוור שכולם חושבים שיש לו כוחות להעלות באוב את האמת ואת העתיד (סטייל המר"ן, עם כמה שעשועי מילים מההווה). מה אומר ומה אגיד, התגעגעתי לתיאטרון. ומקווה שלא יעבור זמן רב כל כך עד לביקור הבא.

*

קנישס מזויפים. הזיוף עולה על המקור

קנישס מזויפים. הזיוף עולה על המקור

מתכון קל וטעים

אמנם קוראים להם קנישס מזויפים (המתכון השני בלינק), אבל הם טעימים פלוס-פלוס, וגם קלים יותר להכנה מהקנישס הרגיל. מדובר במעין מאפה מתפוחי אדמה ובצל מטוגן, שיכול להוות תוספת לארוחה או מנה עיקרית, תלוי אם אתם צמחונים או לא.

ברמה הפרקטית: עשינו חצי מהכמות, הבצל היה גדול ולכן הלכנו על רבע כמות, למעשה גם בפירורי הלחם אפשר היה להסתפק ברבע כמות. הספיק לארוחת ערב ולעוד ארוחת צהרים. טעים גם אחרי חימום במיקרו. למען האמת, אני שוקלת לאמץ אותו לשגרת חיינו.

*

יהודי טוב. וגם לא יוצלח

יהודי טוב. וגם לא יוצלח

סרט: "יהודי טוב" של האחים כהן

בערב שבו ראינו את הסרט קנינו "זיווה" בפיצה לארי, ולכן היה משעשע לגלות שגם לגיבור בסרט קוראים לארי – אם כי היה לו הרבה פחות מזל משיש למקום הזה. לארי של האחים כהן הוא פרופסור לפיזיקה, יהודי לא יוצלח שכל מה שיכול להשתבש, משתבש אצלו – הנישואים, העבודה, המשפחה, היחסים עם השכנים. שלושה רבנים לא מצליחים לעזור לו לשפר את מצבו בחיים.

הוא תמיד בתפקיד הקורבן החלש, שמשתף פעולה עם החזק המאיים – אף פעם לא באמת קורא תיגר, לא בודק מה קורה כשאומרים "לא". אותי דמות כזו די מעצבנת, ובכל זאת מדובר בסרט טוב, לפרקים משעשע, עם הרבה מושגים מהיהדות. רק הסיום לא מצא חן בעיניי: אתה יושב מול המסך, ואומר לעצמך, מה, זהו?

[אגב בתחילת הסרט יש קטע קצר מימי השטייטל, כלומר מזרח אירופה של סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20. זהו סיפורו של הדיבוק שבא לבקר אצל זוג נשוי ללא ילדים. האחים כהן אמרו שאין קשר בין זה לבין המשך הסרט, למעט הרצון להכניס את הצופה לאווירה, אבל יש כאלה הטוענים שייתכן שלארי הוא צאצא של הזוג הזה, ולכן דבק בו הדיבוק].

*

נחל אלכסנדר. אילו ציפורים

נחל אלכסנדר. אילו ציפורים

טיול: לאורך נחל אלכסנדר

בשבת רצינו לבקר בשמורת הטבע נחל תנינים, אבל עד שהגענו כבר סגרו את הכניסה לשמורה – בניגוד גמור לשעות הפתיחה הכתובות באינטרנט. עשינו אחורה פנה ונסענו לפארק איטליה, שם צעדנו עם השביל השחור לאורך נחל אלכסנדר, בכיוון מזרח.

וכך, מבלי להתכוון, היה לנו טיול צפרות נהדר. ברכיות, סופיות, פרפורים עקודים, שלדג, אנפות, מגלנים (?) ושני עופות שלא זיהיתי. מחוץ לעולם הכנפיים – גם שפע של צבים.

אז אמנם היה יום חם מאוד, ואולי זה היה יום שבו אמורים לשבת במזגן צמוד לרדיו ולטלוויזיה כדי לעקוב אחרי דיווחים, אבל אם כבר להיות בחוץ אז לפחות ככה, עם תגמול נהדר מהטבע.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 14 ביולי 2014 at 16:01

    תודה על פוסט כמו זה שמזכיר לנו שתיכף יהיה בסדר כאן.

    • galithatan  On 14 ביולי 2014 at 19:47

      ברור שתכף יהיה בסדר.
      ולא בריא לחשוב רק על טילים וממ"דים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: