האירו את עיניי

ענן של 6000 נורות ליבון ברחוב המרוניטים, הרובע הארמני, העיר העתיקה של ירושלים

ענן של 6000 נורות ליבון ברחוב המרוניטים, הרובע הארמני, העיר העתיקה של ירושלים

אם כל העולם במה, הרי שאורות הבמה הירושלמית בחודש יוני הם מיקרוקוסמוס נהדר של הישראליות. ביום רביעי האחרון נפתח פסטיבל האור בעיר הבירה. זוהי חגיגה אמיתית שאנחנו מחכים לה מדי שנה, והיא רק הולכת ומשתכללת. מדובר בהשקעה עצומה, פרץ של יצירתיות שבו משתתפים אמנים מכל העולם.

הגענו פעמיים, ועדיין לא סיימנו לראות הכול: בפעם הראשונה צעדנו ברובע הארמני, ממנו עברנו אל הרובע הנוצרי וסיימנו ברובע היהודי. בפעם השנייה הקפנו את העיר העתיקה משער יפו ועד לשער שכם, שמדי שנה הופך למיצג תאורה מרשים שמאחד מולו יהודים, מוסלמים ונוצרים. בחושך אי אפשר לראות מי זה מי, אבל אפשר לשמוע בליל שפות שמבטאות התפעלות. קסם שכזה.

בניגוד לשנים קודמות שבהן היו שלושה מסלולים, השנה ישנם ארבעה, והם מסומנים בשרשראות נורות – בכל מסלול הנורות הן בצבע אחר. התחלנו בשער יפו ובמיצג שנקרא גן החלומות: שורת קשתות צבעוניות ופרחים, שנוצרו מעשרות אלפי נורות לד. את המיצג יצרו אמנים איטלקיים מסטודיו לומינריה דה קאניה, שכבר הציגו בשער יפו לפני שנתיים. לא רחוק משם הם בנו גם את מגדל האור, בסגנון פיליגרן (שבכלל מאפיין תכשיטים תימניים) – האור רוקם צורות גיאומטריות והצופה יכול לדמות אותן למבנה אדריכלי. מבין שניהם, גן החלומות משתלב טוב יותר במרחב, ולמרות שלכאורה הוא זר לאבנים הגדולות הוא לא מנותק מהן.

בכיכר המוריסטן התחברו מיצגי האור עם הופעה של שניים מחברי תיאטרון מסתורין – כבר ראינו אותם כמה וכמה פעמים באירועים שונים ברחבי העיר, ובכל פעם הם עושים עבודה מצוינת שבעיקר משמחת את הלב. גם במדשאות רחוב הצנחנים היו רקדניות מוארות – שתיים בקישוטים לבנים שהזכירו נערות אצולה אוסטרית במאה ה-19, ושתיים בחליפות שחורות עם נורות קטנות שהזכירו את מייקל ג'קסון.

אי שם מעבר לקשת הצרפתית, ברחוב הפטריארכיה הארמנית

אי שם מעבר לקשת הצרפתית, ברחוב הפטריארכיה הארמנית

על קירות האבן של העיר העתיקה הוקרנו מיצגי אור שונים, שהיפה מכולם (חוץ משער שכם שזו קטגוריה בפני עצמה) היה "קשת" של Théoriz studio & BKYC מצרפת – בפינה של רחוב הפטריארכיה הארמנית, בואך שער ציון. גם "שעון הקוקיה" של ענת גוטברג וחגי שבתאי מסטודיו AVS CREATIVE, שהוצג על מרכז המידע הנוצרי, הצליח לרתק אותנו ואת האחרים שעמדו סביבנו. מישהו הסביר לתיירים שלצדו שיש בעיר העתיקה שלושה פסטיבלים חשובים בשנה, וזה אחד מהם. ואני חושבת: היפה מכולם.

כל ביקור שלנו בפסטיבל היה קצר בזמן לא רק בגלל משחקי המונדיאל, אלא גם כי ב-23:00 כבר מכבים כמעט הכל. אמנם צריך לרחם על תושבי העיר העתיקה, שכולם מרעישים להם ערב-ערב במשך שבוע, אבל מה עם כל אלה שבאו מרחוק? (לא אנחנו כמובן). ככה יפה להוריד את השאלטר? למה לא להמשיך עוד שעה, עד חצות?

יש לזה בטח תשובות מנומקות, מוארות או מוחשכות, אבל עדיין יש תחושה ששלוש שעות בלבד בכל ערב זה מעט מדי. אפילו שבוע הספר, שמתקיים במקביל, מקבל יותר שעות למרות שהוא מציע פחות חוויה. כמו תמיד אני אומרת לעצמי "אולי בפסטיבל הבא", ומתקתקת עוד תמונה במצלמה.

*

ועכשיו, עוד תמונות:

תמיד שמח בשער שכם

תמיד שמח בשער שכם

 

הדמויות של תיאטרון מסתורין בכיכר המוריסטן ברובע הנוצרי

הדמויות של תיאטרון מסתורין בכיכר המוריסטן ברובע הנוצרי

 

שעון הקוקיה על מרכז המידע הנוצרי

שעון הקוקיה על מרכז המידע הנוצרי

 

בית מואר ברובע הארמני

בית מואר ברובע הארמני

 

גן החלומות ברחבת שער יפו - מכאן הכל מתחיל

גן החלומות ברחבת שער יפו – מכאן הכל מתחיל

 

גן הפסלים המוארים, קבוצת פירומניה ישראל - ברחוב הצנחנים, בין השער החדש לשער שכם

גן הפסלים המוארים, קבוצת פירומניה ישראל – ברחוב הצנחנים, בין השער החדש לשער שכם

 

לא בתמונות אבל שווה פלוס-פלוס – מגדל הקלפים ברחבת בית כנסת החורבה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: