להציץ לשכנים

הייתם רוצים לגור כאן?

הייתם רוצים לגור כאן?

מה הופך בית למיוחד, כזה שראוי לפתוח אותו בפני מאות אנשים כדי שיתרשמו וילמדו משהו? למה אנחנו לא הופכים את הבית שלנו למיוחד כזה? והאם עדיף עיצוב נקי או דיוק כמו תמונה ממגזין על פני בלגן אנושי מלא חיים?

השאלות האלה צפו ועלו אצלנו בשבת האחרונה, עת לקחתי איתי חבילת טישו (צינון לקראת הקיץ, מי שמע דבר כזה), ו"ירדנו" לתל אביב כדי להציץ לכמה בתים שנפתחו לקהל הרחב במסגרת "בתים מבפנים". האירוע הזה הפך המוני יותר ויותר עם השנים, מה שפוגם בחוויה, ולמרות זאת קשה לי לוותר עליו. בינתיים.

28244683

28244684

הנקודה הראשונה שבה ביקרנו הייתה בית סקופסקי בנחלת בנימין 5 – רחוב עם הרבה פוטנציאל ופחות מדי מימוש. היה קצת צפוף, אז מזל שהגענו מוקדם. לפני שנכנסנו פנימה הקשבנו לאדריכלית ניצה סמוק, שסיפרה כי הבניין תוכנן בשנת 1922 על ידי יהושע טבצ'ניק, שהיה בארץ בסך הכל שש שנים ועזבלברוקלין. טבצ'ניק תכנן את הבניין עבור מש' סקופסקי, והוא גם זה שתכנן את בית הדקל שנמצא ממול.

עד 1929 נחלת בנימין לא היה רחוב מסחרי, ולכן בקומות הקרקענהגו לבנות דירות. אבל בשנות ה-30 המצב השתנה ולכן כל החזית התחלפה, לטובת שלוש חנויות. השימור שנמצא בשלבי סיום בימים אלה תואם את מה שהיה ב-1922, כלומר הרסו את כל מה שנבנה ב-33' בהתאם למחקר היסטורי ותוכניות הנדסיותשנשארו בעירייה. תמורת השטח ש'הלך לאיבוד', הבעלים קיבלושטחים במקום אחר – משתלם ביותר.

העיצוב של הבית הוא בסגנון ארנובו עם אלמנטיםמהיהדות. בחדר המדרגות, הקירות והתקרות מלאים עיטורים שהם שחזור של המקור – זה מה שתוכנית השימור מחייבת. הבניין ירוק כי זה מה שהיה כנראה במאה הקודמת, ואת הכותרות היוניות של עמודי הכניסה שחזרו לפיכותרת דומה שמצאו בברנר 8 (עשו תבנית שלה).

כשנכנסנו פנימה ראינו שהעבודה אכן טרם הסתיימה סופית, יש דירות שלא לגמרי מוכנות. לדירה אחת חצי-מרוהטת אישרו להיכנס, אך בקבוצות קטנות מאוד. שנייה התעכבתי עם הצילום, וכבר בא מישהו לנזוף בי. לא בדיוק החוויה שאתה מצפה לה כשאתה מגיע כל הדרך מירושלים: גם לחכות בצפיפות, וגם שיצפו ממך להסתפק בחמש דקות הצצה ויאללה ביי.

28244686 20140524_114351

הנקודה השנייה הייתה הצלמניה, חנות הצילום בטשרניחובסקי 5 שהקים הצלם רודי ויסנשטין ז"ל. היה נחמד לראות שם את בריכת גורדון בשנות ה-50, ואת התל אביבים הראשונים בשדרות רוטשילד, וגם כמה ממנהיגי ארצנו, כולל גולדה ובן גוריון. הייתה אפשרות להצטלם 'צילום של פעם' (בתשלום), וניצלנו אותה. יצא מגניב, וקיבלנו גם חמש גלויות גדולות. הזווית הירושלמית: היה צילום ענק של מגדל דוד משנת 36'.

28244688

בשביל הנקודה השלישית נכנסנו לאוטו – המגדלור של נמל תל אביב, ליד ארובת רידינג. מתברר שהמגדלור הזה, שנבנה ב-1936, הוזנח במשך שנים ושופץ לא כל כך מזמן, שימש יותר כסמל ופחות למטרות פרקטיות. אחרי הכול, בנמל תל אביב הבינו שעם המים הרדודים שלהם הם לא יכולים להתחרות בנמל יפו, אז זה לא שפתאום כל הספינות היו מגיעות דווקא אליהם. אבל להגיד "אנחנו כאן. יש התיישבות בתל אביב", זה היה אפשרי.

אפשרי אבל בערך: המיקום שנבחר היה על תל עתיק, ולכן לא יכלו לבנות את המגדלור על בסיס תת קרקעי. נאלצו לבנות בסיס על-קרקעי, ועליו המגדלור, ולצידו בית קטן. לא ברור למה משמש היום הבית, הוא היה ריק לגמרי כשבאנו, ולראש המגדל אי אפשר לעלות. בקיצור, קצת מאכזב. החלק החיובי: גיליתי צד של הנמל שלא הייתי בו אף פעם. מכיוון שלמרות האכזבה עדיין היינו בתוך החוויה של בתים מבפנים, לא התחשק לנו להתערבב עם כל עם ישראל שמגיע לנמל בשבת. עשינו אחורה פנה, ונסענו לצד השני של העיר.

2824469628244696

הנקודה הרביעית הייתה בית המחוגה, ברחוב המחוגה 3. בקומת הקרקע נמצאת גלריית הריהוט של חרש העץ עוזי גבע, ובקומה שמעליה הוא מתגורר בסטודיו שכולל עיצובי עץ רבים שלו, כולל כיור עץ מהמם במקלחת (מאקליפטוס אם הבנתי נכון), שולחן עץ גדול ומרשים ועוד מגוון עבודות שגרמו לי לרצות לגור שם לכמה זמן. האזור, שולי פלורנטין, אולי לא להיט – אבל הבית נראה לי סתלבט אמיתי.

יצאנו החוצה, ונתנו לרגליים לקחת אותנו לאן שיוביל אותן הגרפיטי. וכמה גרפיטי שיש באזור הזה! פשוט כמות מטורפת. ובשבת, כשהכל סגור ובקושי יש נפש חיה שלא לדבר על מכונית, זה כמו להסתובב בעיר רפאים של ציורי קיר. חוויה מיוחדת במינה לחובבי הז'אנר, כמונו.

28244698

נקודה חמישית ואחרונה: נווה שאנן (של מעלה, ככה הגדירו את זה בחוברת). ברחוב עקיבא אייגר 20 נבנה בניין גבוה על ידי קבוצת רכישה שמנסה להילחם במיצוב העכשווי של השכונה. ולמי שלא הבין, שייסע שם שתי דקות ויראה במו עיניו: זו לא ישראל שם. אז לבניין יש אינטרקום ויש מצלמת אבטחה, ולמרות זאת בעל דירת הפנטהאוז שבה ביקרנו הודה שלאף בחורה צעירה לא כדאי להסתובב שם באחת עשרה בלילה.

הוא עצמו ארגן דירה לתפארת בעזרתה של מעצבת פנים, שלא חסכה בטפטים לקירות ובבובות פלמינגו. היא גם זו ש(כנראה) ביקשה שכל מי שנכנס לדירה יוריד נעליים. של נעליך מעל רגליך וכל זה. הנימוק הלא רשמי היה שהרצפה בהירה ועלולה להתלכלך מהר. אבל מי שפותח את דלתו לקהל הרחב אמור לספוג את זה, לא?

בכל אופן, לדירה יש שלושה כיווני אוויר ,ועוד שני חלונות שפונים לחצר הפנימית שהיא הכיוון הרביעי. מרפסת ארוכה מקיפה שלושה צדדים של הבית, וחוץ מכמה רבי קומות מרוחקים יש גם משחטת מכוניות יצירתית. בניגוד לסטודיו מהמחוגה 3, כאן הכל היה מעוצב בסגנון מודרני עד לפרט הקטן. בדומה לסטודיו מהמחוגה 3, עיצוב הפנים ומה שהוא משדר מנותק לגמרי מהסביבה שבה הוא נמצא.

שורה תחתונה, לא הצטערנו לנסוע לתל אביב, אבל גם לא היה מלהיב כמצופה. וזה שעדיין יש לנו ציפיות, זה לגמרי על אחריותנו.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 28 במאי 2014 at 23:08

    איזו החמצה. חבל שלא ידעתי, בטוח הייתי באה. אני ממש אוהבת את דרום תל אביב , והרעיון להיכנס לבתים כאלה נשמע מעניין עד מאד!

    • galithatan  On 29 במאי 2014 at 10:13

      זה באמת אחלה של רעיון – הביצוע, כמו שכתבתי, הוא ברמות משתנות.
      ונראה לי שלפחות בבית המחוגה יקבלו אותך בברכה גם בסתם יום חול 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: