האדם המשנורר

 

חושב איך לגייס כסף

חושב איך לגייס כסף

דקארט אמר "אני חושב משמע אני קיים", אוגוסטו רודן פיסל את "האדם החושב", ובהנהלת מוזיאון רודן בפריז לקחו את המחשבות צעד אחד קדימה, כלומר הפסיקו לחלום בהקיץ על אמנות ומצאו דרך מצוינת להשיג מטרה שנראית קצת בלתי אפשרית.

אבל לפני שנדבר על המהלך המעניין שלהם, נדבר קצת על המוזיאון. בסוף ספטמבר 2010 ביקרתי במוזיאון רודן, שבפעם הקודמת שלי בעיר היה סגור לרגל ה-1 במאי – כי הזדהות עם פועלים זה חשוב.

בדיוק כשהגענו הקימו בחצר היפה ביתן עבור שבוע האופנה של פריז, מה שקצת חירב את האותנטיות של הביקור, כי זה לא היה ממש שייך לחוויה האמנותית. בכל זאת הצלחנו ליהנות מהעבודות של האמן הצרפתי המוכשר כשד – לצד האדם החושב ישנו גם האדם ההולך, ויש גם הרבה פסלים של חברים (מתברר שהאיש היה עשיר בחברים לא פחות מאשר בכסף ובפסלים ובכישרון. איך אומרים בסרט "מציצים": לא נולדנו בשנתון הנכון. וגם לא במדינה הנכונה, לצורך העניין).

בין היתר רודן פיסל את בלזק הלבוש והערום, ואת הפרצוף של ויקטור הוגו (יש פסל כזה גם במוזיאון של הוגו, בצד השני של העיר). יש גם פסל אחד מקסים בעיניי, שנקרא "הוואלס", וכמובן שהתחלתי לשיר לעצמי את שיר הוואלס של לאונרד כהן. מעניין אם זו רק אני עם האסוציאציה הזו.

ואלס עם רודן

ואלס עם רודן

אבל מה, משהו אחד חסר שם, בחללים הנעימים. המשהו הזה הוא פריט משמעותי ונדיר, כפי שמכנים אותו אנשי המוזיאון, ומדובר ברישום הפחם Celle qui fut la belle Heaulmière ('היא שהייתה פעם אשתו היפה של עושה הקסדות', על שם שורה משיר של פרנסואה וילון. ואגב, יש פסל ברונזה בשם דומה שנמצא במטרופוליטן בניו יורק). עלותו של הפריט הזה, שרודן נתן במתנה לידידו הסופר Maurice Guillemot, עומדת על 300 אלף יורו, ולמוזיאון חסרים 40 אלף יורו כדי להשלים את הרכישה.

והנה אנחנו מגיעים למהלך: במוזיאון הנפיקו "כרטיס פטרון", שהוא למעשה כרטיס שמציע למבקרים להוסיף 1 יורו למחיר הכרטיס הרגיל, שעומד על 5 יורו, ובכך לקדם את רכישת הפסל. מה שנקרא: "מעולה לעולה כוחנו עולה", הגרסה הצרפתית. המהלך הזה הושק בשבוע שעבר, ואמור להימשך עד סוף 2014. מכיוון שבמוזיאון מבקרים בממוצע 700 אלף איש בשנה, יש סיכוי טוב שישיגו לא רק את המטרה הזו אלא גם את הרישומים והפסלים הבאים.

מצד אחד, הנה לכם מודל כלכלי נפלא למוזיאונים קטנים – אנשים יתרמו תרומה קטנה, שלא כואבת בכיס, ויהיו מבסוטים מעצמם שבזכותם (בין היתר) נוסף פריט חדש למוזיאון. כמובן שאי אפשר להפעיל את המודל הזה כל שנה, אבל פעם בחמש שנים זה בהחלט סביר.

מצד שני, אם זה כל כך מוצלח, למה לא הפעילו את המודל הזה קודם והסתפקו בערבי גאלה שנתיים? ולמה שמישהו ירצה לתרום למוזיאון ייחודי שאין בו כמעט תערוכות מתחלפות, ולכן סיכוי קלוש שהוא יבקר בו בפעם השנייה? יכול גם להיות שהאורח יגיד לעצמו: "שממשלת צרפת תתרום, למה אני צריך לקדם את התרבות הצרפתית".

בכל מקרה, יהיה מעניין לעקוב אחרי הצלחת המהלך, ולראות האם מוזיאונים נוספים יאמצו את השיטה. אגב, אם הייתי מגיעה לפריז השנה – מה שלא סביר שיקרה – הייתי נותנת את היורו הזה.

 

פסל בגינת המוזיאון

פסל בגינת המוזיאון

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 22 במאי 2014 at 8:07

    רעיון חביב למדי. זה אולי המוזיאון הכי מרשים שביקרתי בו אי פעם. רק הפסל של בלזאק בחצר שווה את הכל לטעמי. אמן ענק ומוזיאון חובה. תודה

    • galithatan  On 22 במאי 2014 at 10:03

      גם אני נהניתי שם מאוד, מקום עם הרבה קסם (למעט העובדה שהיו עבודות להקמת מסלול תצוגת אופנה)

  • רוני ה.  On 22 במאי 2014 at 11:02

    זה מוזאון חמוד מאוד. אפשר בהחלט לחזור לשם פעם שניה לדעתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: