לאן, לאן? לגן!

שומע, אחי?

שומע, אחי?

***סדרת פוסטים לכבוד פסח, והפעם: גן החיות התנ"כי בירושלים***

 

מה יכול לשמח כמעט כל אחד שמגיע לירושלים? יש כאלה שהכותל מכניס אותם לאקסטזה, אבל אחרים חושבים שזה מנהג מוזר לנשק אבנים. יש כאלה שמתפעלים מהתערוכות במוזיאון ישראל, אבל יש כאלה שמחכים בקפיטריה עד שהביקור יסתיים. יש כאלה שיאהבו את הנוף מטיילת ארמון הנציב, אבל יש כאלה שיראו רק את העוני של השכונות הערביות. מקום שבו בכל זאת כמעט כולם ייהנו, כך אני מהמרת, הוא גן החיות התנ"כי. יש בו מרחבים, באופן יחסי, ויש מגוון עצום של יצורים להתאהב בהם. לכן, גם כשמגרש החנייה מלא, עדיין לא צפוף מדי בפנים.

עברה כמעט שנה מהרגע שעברתי לירושלים ועד שגיליתי שרק 3 דקות נסיעה (!) מפרידות ביני לבין גן החיות הזה. זה היה גילוי מרעיש ממש, ומאז אני משתדלת לבקר שם כמה פעמים בשנה, פשוט כי זה אחד הדברים הכי כייפיים שיש, ותמיד קורים דברים חדשים.

פעם אחת, למשל, באזור של הטיגריס היה מדריך שתפס שלושה ילדים, והתחיל להרצות להם עם מיקרופון, ולא נתן להם לזוז. מדי פעם עברו עוד אנשים בסביבה, אבל אף אחד לא נשאר. זה נראה כאילו הוא מנסה דבר חדש, בפעם הראשונה, ולא שם לב שאי אפשר לדבר עם ילדים בני 10 על שנת 1959 – הפעם האחרונה שראו בטבע הישראלי ברדלס – פשוט כי אין להם מושג מה זה אומר. בכלל, חצי מההרצאה שלו לא התאימה לילדים או לעובדה שהם רק שלושה. אבל הוא לא הבין את זה: זה היה כאילו הוא רואה מולו מאה איש לפחות.

היה מתאים יותר לתת הסברים לילדים בזמן האכלות – אנחנו היינו באלה של הקנגורו ושל הלמורים. זו חוויה נהדרת גם למבוגרים, כי הרי מי יכול להישאר אדיש לקנגורו בייבי שמציץ מתוך הכיס של אימו ומנסה לאכול חסה וגזר? על הלמורים למדתי כמה דברים: למור פירושו 'שד' במדגסקרית. הרגליים של הלמור יותר קצרות מהידיים שלו, כך שהתחת תמיד למעלה. הזנב ארוך פי שניים מהגוף. יש להם חוש ריח מפותח, והם מסמנים טריטוריה בעזרת זיעה. כמו אצל בני האדם, גם במשפחת הלמורים הנקבה היא השולטת. או יה.

בביקור אחר הקדשנו זמן לחממת הציפורים הדרום אמריקאיות, אבל גילינו שמה שמעניין באמת אלה החיים של הקזואר – עוף ענק מאוסטרליה, שנראה כאילו מוצאו מהדינוזאור. למעשה מי שנמצאת כעת בגן היא קזוארית – בן זוגה נפח את נשמתו לפני קצת פחות משנתיים. היא אוכלת כל מיני פירות, וכל כמה ימים יש לה "דודה" לפרי אחר. במבט ראשון נראה שיש לה פרווה שחורה, אבל אלה פשוט נוצות בעלות צורה מיוחדת. הביצה שלה נראית כמו אבוקדו.

והנה אנחנו מגיעים לדבר הכי מעניין אצלה: אחרי שהיא מטילה את הביצים, הזכר דוגר עליהן בערך חודשיים. הוא לא זז מהמקום, מאבד ממשקלו, מקדיש עצמו ליורשים, וגם מגדל אותם אחרי שהם בוקעים. היא, בזמן הזה, משוטטת לה בחוץ, פוגשת זכרים אחרים, ובאופן כללי לא ממש טורחת להתייחס אליו. אצלנו היו קוראים לזה אימא מזניחה, אבל אצלם זה טבעי.

בייבי למור

בייבי למור

בכל ביקור אנחנו מקדישים זמן לחלק אחר של הגן, ובכל פעם קורה משהו חדש שלא קרה קודם. פעם אחת כל חבורת הלמורים ישבה על הדשא והייתה עסוקה בעצמה. למעשה, הם ישבו זוגות זוגות ו"ניקו" אחד את השני – זה נראה כמו פליית כינים. היינו לבד והסתכלנו עליהם במשך כמה דקות, וזו היתה חוויה מרתקת. אלא שאז הגיעו הרבה אנשים והם נבהלו, וכל העשרות טיפסו על עץ אחד והתחילו להשתין ולחרבן ממנו תוך כדי צווחות. זה היה מחזה ממש מוזר. כשהאנשים הלכו, הם לאט לאט תפסו אומץ לרדת למטה, וחזרו לשבת על ענפים נמוכים או על הדשא. חלקם עדיין נשארו על הצמרת והפרישו צרכים. בסוף אמרתי על החיים ועל המוות, עברתי תחת העץ ויצאתי מהמתחם ללא פגע.

בחלק המרוחק של הגן, באזור האפריקאי, שמחנו לראות שההיפופוטם יצא סוף-סוף מהמים. אלא שבזמן שהוא צעד באיטיות רבה, עם כל כובד משקלו, כל יתר החיות ברחו ממנו מהר ככל שיכלו. זה היה מכמיר לב ממש. אני לא יודעת אם זה היפו בן או בת, אבל בכל מקרה הוא/היא נראו מאוד בודדים. אגב, האם שמתם לב פעם שהגוף שלהם נראה כאילו הם לובשים שמלה שמתוכה יוצאים הזנב והרגליים?

ונעבור למשהו אחר, עצוב יותר – באוקטובר פורסם שהאריה ליידר החליף סוויץ', כלומר עבר המתת חסד, והלביאה נשארה לבד. הרגשנו צורך לבקר אותה, והיא באמת נראתה די אומללה וגם שאגה כמה שאגות תוך שהיא מסתכלת לעבר נקודה לא ברורה. אולי היא עדיין חיכתה שיחזור. בכל מקרה, ממש לאחרונה הגיע אריה חדש לגן. לפני כמה ימים ביקרנו אותו, והוא נראה מבסוט – אבל הלביאה היתה מאחורי סורגים ושאגה שאגות שהביעו תסכול או עצב או משהו לא משמח אחר. התקווה שלנו היא שעד הביקור הבא האריה והלביאה יהפכו לציפורי אהבה ואז יראו שוב לכולם למי ניתנה המלוכה.

חבר כחול

חבר כחול

 

ציפורי אהבה

ציפורי אהבה

 

שישו ושימחו

שישו ושימחו

 

אוי, לא! שוב באו לבקר אותי

אוי, לא! שוב באו לבקר אותי

 

תמיד עף על עצמו

תמיד עף על עצמו

 

 

קינג

קינג

 

גבר גבר

גבר גבר

 

עוד אחד שיש עליו

עוד אחד שיש עליו

מעייף לשבת פה

מעייף לשבת פה

 

מבט חודר

מבט חודר

 

תראו מה תפסתי!

תראו מה תפסתי!

 

בדרך כלל פלמינגו ורודים מאכילת שרימפס, אבל בגן החיות התנ"כי הם אוכלים סלק

בדרך כלל פלמינגו ורודים מאכילת שרימפס, אבל בגן החיות התנ"כי הם אוכלים סלק

 

מי אני ומה שמי?

מי אני ומה שמי?

 

עבדה קשה בהבאת ילדים ותיחזוק מיתוסים, עכשיו נחה

עבדה קשה בהבאת ילדים ותיחזוק מיתוסים, עכשיו נחה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 18 באפריל 2014 at 0:11

    באמת תהיתי לגבי הפלמינגו, הם נראו יותר מדי ורודים/כתומים…מניחה שזו (האכלה בסלק במקום שרימפס) ) התאמה משיקולי תקציב (ומקווה שלא שיקולים של כשרות…)

    • galithatan  On 18 באפריל 2014 at 11:57

      גם אני מקווה שזה משיקולי תקציב… אבל סלק לא היה אמור להפוך אותם לסגולים יותר? 😉

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: