למה זאת אמנות?

 בימים אלה מוצגות במוזיאון ישראל ארבע תערוכות זמניות. כל אחת מהן מעוררת עניין ברמה כזו או אחרת, תלוי במתבונן. בזו המוקדשת לאמנות ישראלית עכשווית תחת השם "יומן אבק", מוצגת העבודה הבאה:

 

שם העבודה: חול וחול. האמנית: דרורה דומיני. התיאור המצורף לעבודה מדבר על כך שמיצבי הרצפה שלה נשמעים לערכי הפיסול המודרני והפורמליסטי, ועם זאת מעוגנים בהוויה ובתרבות המקומית. הצמצום החומרי והמושגי מעניק לה מבט פואטי מזוקק. שלושת רכיבי העבודה – תלולית חול (שבשוליה אבק פסולת בניין), סל פלסטיק ושמיכת בד ישנה – טעונים תחושה חזקה של ארעיות.

ועכשיו, ציטוט מילה במילה מהטקסט המוזיאוני: "שפת החול ביצירתה של דומיני שאולה מהשיח של העיר תל אביב העולה-נהרסת מן החולות; משבטי הנבטים הנודדים בדרכי הבשמים במדבר; מסופות המפסלות דיונות בחוף; מרוחו של דנציגר המפסל את "נמרוד" באבן חול נובית, ומזיכרון ילדות יחפה בקיבוץ, עטוף שמיכת פיקה אביבית מתוצרת אתא".

ראיתי את זה, הסתובבתי מסביב לפיקה, ודבר אחד עלה במוחי: לא רחוק משם תלויה גבוה-גבוה האסלה מחרסינה של מרסל דושאן. היא הוצגה לראשונה ב-1917 בתערוכת אמנות בפריז תחת הכותרת "מזרקה", ולפני כמה שנים 500 מבכירי עולם האמנות הפלסטית, דירגו אותה כיצירה המשפיעה ביותר על האמנות המודרנית. יש כמה העתקים שלה ברחבי העולם, אחד מהם במוזיאון ישראל.

לא ברור אם זה דושאן שאומר "אני משתין עליכם", או שהמוזיאון מעביר פה בקריצה את דעתו על חובבי האמנות. בכל מקרה, זה לא מתקבל טוב ומזל שזה תלוי למעלה ומי שלא מרים את הראש לא שם לב. הסבר אחר, מכיוון נאיבי יותר, הוא שאמנות היא כל דבר שהאמן מקדיש לו מחשבה ובוחר לשים עליו דגש. ולכן, אם דושאן אומר "תסתכלו על זה", עצם האמירה, או עצם ההצבעה על חפץ מסוים, היא בעצמה אמנות.

אבל אני לא רוצה אמנות כזו, לא רוצה לקרוא לזה אמנות. ואני לא יוצאת פה נגד האמנית עצמה, אלא נגד המוזיאון. אנשים התלבשו יפה, נסעו מרחק קצר או ארוך, באו לפגוש אמנות, וזה מה שהם מקבלים – סל שוק מפלסטיק וערימה של חול על פיקה ישן. ועכשיו, אין להם ברירה אלא להתפעל, כי לומר "המלך הוא עירום" זה כל כך מיושן ופרימיטיבי.

לא, זה לא יקרה הפעם. למרות שלדברי הבנזוג הפוסט הזה הוא כמו להיכנס לפורום של דתיים ולשאול אותם אם יש אלוהים, עדיין החלטתי לפרסם אותו. כי כמו שנהניתי מעבודות אחרות בתערוכות אחרות של המוזיאון, כך הרגשתי שכאן מרמים אותי. ועדיין, אני לא אומרת "זו לא אמנות", אלא שואלת: למה זו כן אמנות?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה ק  On 9 במרץ 2014 at 9:48

    אין לי תשובה, אבל אני מבינה את השאלה. אם כי משום מה לעבודה הספציפית הזאת אני מתחברת. היא מזכירה קצת סל שנשכח בפינת בית ישן שמרוצף במרצפות ציוריות של פעם.

    • galithatan  On 9 במרץ 2014 at 10:01

      אם היצירה היתה מציגה בית שננטש בבהלה, בחופזה, בשנות ה-70 – וואלה, הייתי מרותקת לעבודת האמנות הזו. אבל ככה?

  • מיכל  On 9 במרץ 2014 at 10:27

    והנה אחת הדרכים להעלות ולהתמודד עם שאלה כזו: http://alfredgallery.com/?p=3880
    אני מניחה שלא היית בתערוכה, אבל בעם הציגו בפני האורקל אייטמים שונים, והוא החליט אם זו אמנות או לא והסביר מה הופך בעיניו אמנות לאמנות. אז נכון שלא חייבים לקבל את כל מה שהוא אומר 🙂 אבל היה מאד מעניין

    • galithatan  On 9 במרץ 2014 at 10:36

      תודה על הלינק – נשמע מעניין. חבל שפספסתי את זה בזמן אמת 🙂

  • שלומית לוי  On 9 במרץ 2014 at 13:44

    ואני רוצה להוסיף משהו- מפריע לי מאד (מאד!) השימוש בשפה הכל כך גבוהה שאוצרי תערוכות משתמשים בה, כמו בדוגמה שהבאת. הטקסט המלווה כאן נמצא ביחס הפוך לפשטות העבודה.
    בלי קשר אם מתחברים אליה או לא.
    בתל אביב אני בוהה לפעמים בטקסט שמצורף למוצג ולא אחת אני נאלצת לקרוא לא פעם ולא פעמיים ועדיין לתהות אם ירדתי לסוף דעתו המלומדת של האוצר/ת…

    • galithatan  On 9 במרץ 2014 at 15:18

      אני לגמרי איתך בעניין הזה. הטקסט תמיד נראה לי מאולץ ומופרך, מעין תחרות של האוצר עם עצמו, עד כמה הוא יכול להפליג בתיאורים אמורפיים…

  • carmelgottlieb  On 10 במרץ 2014 at 8:11

    גלית, התהייה שלך מובנת ועולה הרבה מקהל שאינו קהל שלמד אמנות. הרי את מחשיבה עצמך כאדם משכיל, רחב אופקים, נכון? ובלי להכיר אותך אישית אני יודעת שאת כזו, כי אני קוראת את הפוסטים שלך ומעריכה מאד את כתיבתך. העניין הוא שאת משכילה אך לא בקיאה בתולדות האמנות ובסביבה האמנותית ולכן מתרעמת על מה שהאוצר הכניס למוזיאון. התאוריה המוסדית מתחום האסתטיקה, שהיא תו התקן של המוזיאונים היום, אומרת שאם האוצר בחר להכניס את העבודה למוזיאון, הוא בעל/ת סמכות ואזי העבודה היא אמנות. לצד זה ברור ואפשרי לגמרי שהעבודה לא תדבר אלייך ולשוחרי אמנות אחרים .וזו זכותכם המלאה.

    • galithatan  On 10 במרץ 2014 at 12:08

      מבינה לגמרי את התגובה שלך – גם חיכיתי לאחת כזו שתגיע 🙂
      התיאוריה המוסדית מתחום האסתטיקה פוגשת את המציאות, האוצר אינו פועל בחלל ריק, והרבה פעמים ההתנגשות דווקא עוברת בשלום ואפילו בהצלחה. הפעם, לתחושתי, זה לא קרה.

  • hiladg  On 20 במרץ 2014 at 2:43

    אני אוהבת לקחת את הבנות שלי למוזיאון לאמנות מודרנית. הן בנות 8 ו-11 והן "תופסות" למה זו אמנות. הן אוהבות את הפניית המבט וההסתכלות האחרת שמציעה האמנות המודרנית. לכתוב מיל על בומרנג זו אמנות? מסתבר שכן אם את חושבת על הדימוי שנוצר אחרי שכותבים מילה על בומרנג. במקרה של היצירה המוצלמת לעיל: השימוש בצבעים. האם אפשר לתפוס חול בסל הזה? הכל מסודר בצורה מאוד אסתטית למרות שזה בסך הכל ערימת חול על שמיכת פיקה ישנה.
    ומעבר לכך יש "לא אהבתי" ויש "לא אמנות". ושתיהן תגובות לגיטימיות.

    • galithatan  On 20 במרץ 2014 at 10:41

      המוזיאון לאמנות מודרנית = MOMA? כי אני מתה על המוזיאון הזה.
      שימי לב שלא אמרתי שזו לא אמנות, רק שאלתי למה זו אמנות, ועד עכשיו לא קבלתי תשובה משכנעת – למרות שהיה מעניין לקבל עוד זוויות מבט, כולל ההסבר שלך על האסתטיקה, ובשביל זה בכלל נכתב הפוסט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: