בוערת בה האש

כשהיינו ילדים, לימדו אותנו שהיהודים באירופה הדליקו את החנוכיות על אדן החלון כדי שאפשר יהיה לדעת שבבית הזה לא גרים נוצרים אלא בני העם הנבחר. זה הותיר עליי רושם רב, ומדי שנה ביקשתי מההורים שלי להדליק את החנוכיה שלנו גם כן על אדן החלון, אף על פי שהאדן היה צר ושגרנו בקומה גבוהה במידה כזו שקשה לראות אותה מהרחוב. כך נותרתי ללא הגשמת שאיפות, והתנחמתי רק בעובדה שבסביבה שלנו ממילא כולם יהודים ואין צורך להעביר מסרים סמויים.

נדלג 25 שנה קדימה. עם המעבר לירושלים גיליתי את אטרקציית סיורי החנוכיות – הזדמנות ללמוד על שכונות ומנהגים תוך הצטיידות בלבוש חם ונעלי הליכה. כמובן שלנו אין צורך במדריכים, כבר עשינו די והותר סיורים עם מידע שאספנו ברשת ובספרים. אז בשנה שעברה טיילנו ברובע היהודי בעיר העתיקה, ואילו הפעם בחרנו להתחיל באזור שוק מחנה יהודה, לעבור בין כמה שכונות חרדיות, ובעיקר ברחובות שפת אמת וחפץ חיים (רק מהשמות אתה כבר מרגיש בעולם אחר). בדיוק כמונו, כל אחד יכול לקחת לעצמו את החירות "ללכת לאיבוד" בין הבתים, בסוף תמיד מוצאים את הדרך חזרה לרחוב יפו.

מנהג הדלקת החנוכייה לכיוון הרחוב עבר שדרוג בסמטאות האלה, וכעת רבים מדליקים אותה ברחוב ממש. הבתים הפרטיים והסמטאות הצרות הם שילוב נהדר: הכול נראה רומנטי יותר, אף על פי שאני לא בטוחה שהחרדים ייהנו מהרומנטיקה שאני מייחסת לחג הזה.

הנרות הם בחזקת "לראותם בלבד", אבל זה לא מפוגג מהקסם של החג הזה, במיוחד כשברקע נשמעים שיריו – לא מוקלטים, אלא שירה חיה של משפחות או קבוצות או בני ישיבות. כשאנשים שמחים שמחה אמיתית מהלב, אי אפשר להתנכר לזה. נכון, שירת הנשים אינה נשמעת, אבל לא בכל יום צריך להרים את דגל המחאה. לפעמים אפשר פשוט להתחבר במקום להתנתק.

כמו שאנחנו נהנינו מהחגיגיות ושמחת החג, אני חושבת שחלקם ראו את השמחה שלנו. איש לא גרם לנו להרגיש לא רצויים. ברחובות הסתובבו הרבה אברכים צעירים עם טלפונים סלולריים, נשמע כאילו דיברו עם חברים. במקביל, שני חברים "פיזיים" דיברו ביניהם על עניינים חשובים: "מה עם אחותך, כבר מצאה שידוך?". מתברר שלא מצאה, ועל כן לשואל היה רעיון מצוין את מי לשדך לה. "העיקר שלא יהיה חסיד", סיכמו ביניהם.

בערב הזה, של נר חמישי של חנוכה (חמסה חמסה), אור חזק הופץ ונראה למרחוק. ואגב, הוא כלל לא היה של נרות – כאן מדליקים פתילים בשמן, ולעתים אפילו לא משאירים את השמש. יש כאלה ששמים רק חמישה גביעים מלאים ואף גביע ריק, יש שמדליקים משמאל לימין ויש שמדליקים מימין לשמאל. יש חנוכיות מפוארות יותר, ויש מפוארות פחות. זה רק בכאילו שהכול אותו דבר.

השיא היה ביקור במאפיית אביחיל שברח' פרי חדש, ורכישת סופגניות ריבת חלב (תמחור: 3.5 שקל לסופגנייה חלבית, 3 שקל לסופגנייה פרווה). היה מתוק, אולי מתוק מדי, אבל נסלח להם. העיקר זו הרומנטיקה.

*

*

*

הניפו את הגביע

*

לחיים!

*

הגביע הוא שלנו

*

ארון הגביעים

*

אורות משתכפלים

*

*

*

*

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל גוטליב קמחי  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 11:01

    תודה על הסיור חינם בלי לצאת מהבית!

  • עדה ק  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:00

    מקסים. בערב של הנר הראשון יצאתי מירושלים לפניות ערב, וראיתי ברחוב שאנשים כבר מכינים את ה"אקווריומים" האלה להדלקה. וכשהלכתי על גשר המיתרים ליד הבית הישן והמיוחד שיש שם, בחלק מהחלונות כבר דלקה חנוכיה. זה יפהפה. ואפילו – בעיר האפורה שלי, אצל השכנים ראיתי – חנוכיה בחלון!

    • galithatan  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:14

      צעדתי רק פעם אחת על גשר המיתרים, בלילה, וזה היה מקסים. אני מאוד מקווה שהבית הישן והמיוחד (בעצם יש יותר מאחד, לא?) יישאר על מקומו גם אחרי כל תוכניות הפיתוח הגרנדיוזיות.
      אצלנו בשכונה לא ראיתי חנוכיות, אבל אולי זה כי לא התבוננתי 😉

      • עדה ק  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:19

        אני מתכוונת לבית הגדול, המשותף, שהגשר כמעט צמוד אליו. זה בית ישן שעורר רוגז כי הוא לא מתאים לגשר, אבל בירושלים כמו בירושלים: הכל לא מתאים, ובכל זאת יש לו חן.

  • תמר  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:05

    "מנהג הדלקת החנוכייה לכיוון הרחוב עבר שדרוג בסמטאות האלה" ?
    תמהתני – זו ההלכה, מטעם פרסומי ניסא (פרסום הנס) ומטעם שיהיה עטוף במצוות – ולכן החנוכייה מוצמדת לצד שמאל של הפתח, שכן בימין הפתח מצויה המזוזה.
    הברכה היא על נר החדש שמתווסף – תמיד משמאל (מוסיף והולך, כשיטת בית הלל) והוא הראשון שמודלק בכל ערב.
    חנוכה מואר ושמח.

    • galithatan  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:12

      חג שמח 🙂

      1. אותנו לימדו שמדליקים בחלון, כיוון שליד הדלת מישהו עלול לחבל בזה
      2. גם היום, זה ממש לא בהכרח ליד הדלת. הרבה מוציאים כיסא פלסטיק החוצה ושמים את החנוכיה עליו ואילו אחרים בוחרים בכניסה למבנה ולא בכניסה לבית, חנוכיה על גבי חנוכיה על גבי חנוכיה על גבי… כמו בתמונות המצורפות
      3. לא תמיד משמאל, כלומר כשיטת בית הלל – פגשנו גם את בית שמאי…

  • תמר  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 15:34

    אנחנו מדברים על שכונות חרדיות, נכון? כולם (ולא רק חרדים) מדליקים לפי שיטת בית הלל, דהיינו מוסיף והולך, משמאל לימין, והנר השמאלי, החדש, הוא זה שעליו למעשה מברכים.
    פני המדליק הם לעולם מול הנרות.
    נראה שהכל תלוי בכיוון הצילום ביחס לחנוכייה – חנוכייה שהודלקה בתוך הבית והצילום הוא מבחוץ כלפיה תראה כאילו הודלקה מימין לשמאל למרות שבפועל הודלקה משמאל לימין.
    חנוכייה הנצבת ברחוב והודלקה וצולמה כך שכיוון פני המצלם הם כפני המדליק – תראה כאילו הודלקה משמאל לימין.
    חדשנים למיניהם החלו בשנים האחרונות להדליק שתי חנוכיות – האחת כשיטת בית הלל (מוסיף והולך) והשנייה כשיטת בית שמאי (גורע והולך – מתחילים עם 8 נרות, יורדים ל-7, ל-6 עד אשר בלילה השמיני מדליקים נר אחד). וכל זה בבחינת – על מה אני בוחר להסתכל – על האור ההולך וגובר או על החושך המשתלט אט אט (הסבר קצת צולע, הסבר האמיתי קצת יותר מורכב…).
    לא סביר שהחדשנים קבעו משכנם דווקא בחנוכה במעמקי שכונה חרדית.

    בכל מקרה, הצילומים יפים, משמחים ומחממים את לב (בלי קשר לחמסין שהשתלט עלינו…)

    איחולים להמשך חג שמח ומאיר.

    • galithatan  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 17:18

      טוב זה לא בדיוק מה שהתכוונתי אליו, אבל תודה על כל ההרחבה והמידע.

      האמת היא שעלתה אצלי השאלה מדוע יש כאלה ששמים רק את הגביעים של הנרות שהודלקו. אם ניקח את הערב של הנר החמישי כדוגמה, אז החנוכיה שלהם כוללת רק חמישה גביעים דולקים, ולא את שלושת הגביעים הריקים, שלא לדבר על זה שהשמש אינו נוכח.

      • תמר  ביום 2 בדצמבר 2013 בשעה 17:57

        גביעם ריקים, שעדיין לא הודלקו, יימצאו בחנוכיות המוכנות, שהן יחידה אחת. רב החנוכיות בתצלומים הן של גביעים בודדים שמספרם כמובן גדל מדי ערב.
        השמש – כשמו כן הוא – אין לו תפקיד ממשי בחנוכייה, אלא לשמש מקור אש להדלקת נרות / גביעי החנוכייה עם הברכות או במקרה שנר כבה לפני תום מחצית השעה (שזה זמן מינימום שהוא צריך לדלוק) ויש צורך להדליקו מחדש.
        אני מודה שהיעלמותו של השמש חדשה לי ואולי הירושלמים סמוכים ובטוחים כי הנרות שלהם לא ייכבו לפני המועד….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: