בין הרים ובין סלעים

הרי ירושלים זה מושג חמקמק. העיר מוקפת הרים, גבעות ושלוחות, שביניהם עוברים כבישים שלוקחים אותך בכל פעם לכיוון אחר. בשנה האחרונה קיבלנו החלטה לצאת מהגבולות המוניציפליים ולבקר בהרים אלה. אזור אחד שאהוב עלינו במיוחד ניתן להגדיר כ"כוכב אבו גוש" – קחו את החומוס, שימו אותו בצד, ועכשיו סמנו לעצמכם חמש דרכים שיוצאות מתוך הכפר הפופלרי.

1. יד השמונה: ארוחה וגן תנ"כי

לפני כמה שבועות הוזמנו לבראנץ' ביד השמונה – וליתר דיוק, בחדר האוכל הענק של מלון היישוב, שכולו ספון עץ פיני. זה מקום עם נוף נהדר ושלווה אינסופית. עוד לפני שמדברים על האוכל, כדאי לדבר על הקונספט: המלצרים מגיעים מגרמניה, ברזיל ופינלנד לתקופה של שלושה חודשים עד ששה חודשים, ומוגדרים "מתנדבים", משל היינו בקיבוץ של שנות ה-70. לעומת זאת, המוזיקה ברקע כמעט אך ורק ישראלית, מה שיוצר שילוב מעניין ומתחיל חוויה קוסמופוליטית.

התפריט עשיר מאוד, ובניגוד לעבר, כיום הכול מוכן במטבח של המלון. יש בו מגוון עצום של לחמים, גבינות, סלטים, דגים, מאכלים חמים (ואני לא מדברת רק על שקשוקה) וקינוחים – שחלקם מזכירים את החברים באבו גוש, וחלקם אירופיים יותר. האמת היא שאתה לא יודע מאיפה להתחיל, ואתה גם כל הזמן מזכיר לעצמך שאי אפשר לאכול את הכל. אז לאט לאט, ובמנות קטנות. האמת, אפילו לא נדרש דמיון מפותח כדי להרגיש שאתם בחו"ל.

לסיום הארוחה שלחתי את הבנזוג להביא לנו קפה, והוא ארגן גם לנו צלחת עוגות קטנה (פינוק עד הסוף). אני דווקא העדפתי חצי בגט עם חמאת לורפק – מה שלוקח בעיניי יותר מכל קרואסון או עוגת שוקולד. האמת היא תמיד העדפתי לקנח אוכל באוכל, ולא במתוק, והפעם זה עבד לטובת הבנזוג: ככה היו לו יותר אפשרויות טעימה.

כמה שיד השמונה קרוב אלינו גיאוגרפית, ככה היה רחוק הידע שלנו. מתברר שהיישוב הוקם ב-1971 על ידי פינים (תושבי פינלנד) נוצרים אוהבי ישראל, לזכר שמונה יהודים שפינלנד הסגירה לנאצים במלחמת העולם השנייה. כן, הם עד כדי כך חשו אשמים, למרות שזה לא בהכרח קשור אליהם ישירות. זהו יישוב שיתופי שעבר חצי הפרטה, וכיום גרים בו 120 איש. ליד המלון יש אולם קונצרטים, ומאחור יש מקום לימי הולדת ובר מצוות. והדבר הכי טוב בעיניי – החוויה לא נגמרת עם האוכל.

אחרי שסיימנו את הארוחה יצאנו לטייל בגן התנ"כי הצמוד למקום. זהו גן שכולו שחזור של ממצאים ארכיאולוגיים יהודיים אופייניים לארץ ישראל, והוא בוצע על ידי ארכיאולוג מוסמך. מצד אחד קשה לי להתלהב ממה שהוא לא עתיק וישן באמת, ומצד שני באמת נעשתה פה עבודה מרשימה. יש מגדל תצפית שאפשר לטפס עליו, להשקיף על העולם ולהצטלם, ויש גם בריכת דגים בתוך סלע שאני די בטוחה שהיא כן אותנטית, כלומר שלא סחבו את הסלעים משום מקום.

בשלב מסוים תפסתי ספסל, נשכבתי עליו, שמתי ראש על התיק ועצמתי עיניים אל מול השמש. סתלבט זה כאן.

מימין: אני על מגדל השמירה/תצפית בגן התנ"כי. משמאל: חדר האוכל ספון העץ (מחיר לארוחת בוקר מלאה: 95 שקל. פתוח לקהל הרחב בימי שישי, בין השעות 9:00-12:30).

*

2. נווה אילן

לא רחוק מהקאנטרי קלאב של נווה אילן יש מסלול לא קשה מדי, שאורכו 6 ק"מ. על ההתחלה ראינו נמיה, בלי להתכוון, ובהמשך פגשנו כמה אטרקציות – לא מספיק לטעמי, אבל הכל תלוי בעונה שבה מגיעים. הכי טוב באביב, אבל גם בחורף מעניין.

ההתחלה קרובה לאתר יהדות בלגיה וההמשך מוביל ליער המכללות, אבל אנחנו פשוט הלכנו עם הספר "אטלס הטיולים השלם" של עומר יגאל (הוצאת מפה) שבשנה האחרונה הפך לתנ"ך הטיולים שלנו. הוא לא מתברבר ולא מברבר, תמיד מדויק למטרה עם הוראות ברורות, קום איל פו.

הנקודה המשמעותית הראשונה היא ספסלי תצפית עם גגוני העץ – תכלס הייתי נשארת שם ולא ממשיכה את כל המסלול, למרות ההזדמנות לשרוף קלוריות. הנקודה הבאה הייתה גן פסלי ברזל ענקיים. אחת העבודות כוללת שני יעלים, ומישהו הפיל יעל אחת לקרקע – לא יפה, וחבל שלא מתוחזק.

האתר המרכזי במסלול הוא חורבת מצד – מבנה מהתקופה החשמונאית, ששימש לפיקוח ולשמירה על עולי הרגל לירושלים. חוץ ממנו היו לנו כמה הזדמנויות לנוף מקסים, והסתקרנו גם ממיני-מערות שנוצרו בסלעים, אבל לא ראינו כמעט אף בעל חיים וזה היה די מאכזב. בסוף ראינו חוגלות, אבל הן דפקו רייס שלא השאיר זמן ליהנות מהן. יכול להיות שבזמן האביב יותר פורח כאן, ולכן יותר מעניין. יכול להיות גם שהטרקטורונים פגעו בחוויית הניתוק. בכל מקרה, החלק האחרון של המסלול הוא טיפוס תלול, מה שנותן תחושה טובה בסיום.

*

3. נחל כפירה

לפני כמה שנים הזמינו אותנו לחוות הגבינות הר ברוח, ואחר כך ביקרנו בגינה האורגנית של מגי במושב נטף, וגם אכלנו במטבח של רמה. אבל האזור הזה הוא לא מתאפיין רק בצד קולינרי מוצלח, אלא גם במסלולי טיולים. מתחילים מול האנדרטה ליהדות פולין, ומסיימים בשער המושב נטף – מסלול כמעט מעגלי, 800 מטר מפרידים בין הכניסה למושב לאנדרטה. לנו, בקצב איטי יחסית, זה לקח כארבע שעות.

בהתחלה טעינו קצת בדרך, והלכנו בשביל לא מסומן – מצד אחד באסה, מצד שני היה נוף מהמם, הרבה פרחים ופרפרים. לבסוף חזרנו על עקבותינו, והתחלנו במסלול הנכון. הפעם הצטרפו לפרחים ולפרפרים גם דבורים, למרבה המזל לא נעקצנו כלל. בסיום הירידה פונים ימינה, ומגיעים לשרידי קבר שייח' כלשהו, שמעליו יש עץ חרוב ומאחוריו נמצא עין כפירה – בריכה קטנה המבוססת על מימי מעיין שנובע גם בימים אלה. טיפסנו אל הבריכה והתיישבנו על שפתה. פתאום האוויר נהיה קריר יותר, נעים יותר, זמן טוב להפסקת סנדוויצ'ים.

אחרי ההפסקה המבורכת חזרנו אחורה, והמשכנו בערוץ נחל כפירה – זה החלק שבדרך כלל לא מופיע בהמלצות הטיולים, וחבל. מדובר במסלול נעים ופורח, אך מלא באבנים שמקשות על ההליכה. פה ושם יש משטחי סלע גדולים, ואם השמש יוצאת, כיף להתפרקד עליהם. כשמגיעים להתפצלות שבילים – בודקים מה השעה. אם היא מאוחרת, כמו במקרה שלנו (שהרי אני לא ממשכימי הקום), פשוט לוקחים את השביל המטפס לעבר היישוב נטף. שם למעלה אפשר להתרווח עד לשקיעה על ספסלים עם נוף מהמם. לא רק ירושלים נותנת הרגשה של חו"ל: גם ההרים שלה יודעים לעשות את זה. צריך רק לצאת מהבית.

*

4. אפרת בייקרי

לפני כארבעה חודשים נפתח בקיבוץ קרית ענבים מקום בשם "אפרת בייקרי" – וכבר שמענו עליו מכמה מקורות, אז החלטנו לבוא ולבדוק באופן אישי. מדובר במקום שמציע ארוחות בוקר, לצד לחמים, עוגיות, ריבות, שמנים, יינות וכל יתר הדברים שעושים אנשים מבסוטים, במיוחד בסופ"ש. בשלנים ימצאו פה קופסאות, מעט כלי מטבח וגם קמח לפסטה, אבל הסיכוי שאנחנו נכין פסטה לבד שואף לאפס אז מבחינתנו זה סתם היה לקישוט.

בחוץ היו הרבה שולחנות, אבל לא היה ברור איך מתנהלים העניינים. אחרי ששאלנו התברר שמשלמים בקופה, לוקחים סטנד של מספר, וההזמנה מגיע אליך. ומה אפשר להזמין? אין תפריט, יש משחק ניחושים. גם בחלק הזה, יש לקוות, עוד יהיה מקצה שיפורים. אנחנו רצינו ארוחת בוקר, ולא היה ברור מה נקבל במסגרתה, כי אמרו לנו "גבינות ולחם ב-51 שקל לא כולל שתייה". חתיכת הימור יקר. ובכל זאת החלטנו שאם כבר באנו, נלך על זה, וגם נוסיף כוס אמריקנו.

אז ככה: קיבלנו מגש לבן בצורת לב, ובתוכו חמש גבינות טעימות ולא חריפות, שלושה סוגים של לחמים, קערת סלט, קערית זיתים שחורים, קערית ריבת תאנים וחמאה. האמריקנו היה איכותי מאוד, ואת המים הבאנו בכוסות פלסטיק ממתקן שנמצא בתוך החלל הסגור. זה היה טעים, המקום מקסים, אבל המחיר גבוה מדי בלי פרופורציה למה שאתה מקבל. בכל מקום אחר ארוחה כזו הייתה כוללת גם שתייה חמה, שתייה קרה ואומלט עם תוספות.

המקום עדיין נמצא בשלבי פיתוח: כשאנחנו הגענו טרם נסלל כביש נורמלי. אבל גינה יפה כן חיכתה לנו, גם קרון עץ שלא ברור מה ייעודו, ובסך הכול שמחנו לפרגן לאפרת, בחורה אחת שאחראית לכל זה (עם קצת עזרה מידידים).

*

5.  אנדרטת הראל

אחרי שקנינו ב"אפרת בייקרי" שתי קופסאות של עוגיות כדי לקחת הביתה (27 שקל לקופסה), שאלנו מה אפשר לעשות באזור. המלצרית המליצה על תצפית בהר אדר, היישוב הסמוך. תוכנת הניווט המליצה על שלוש נקודות תצפית כאלה, ואנחנו בחרנו באנדרטת הראל. גובה 880 מטר, תצפית של 360 מעלות מראש האנדרטה (מתחת לגיל 16 אסור לטפס ללא ליווי מבוגר), ראות טובה ורוח מטורפת. מזל שהיה לי מעיל דק באוטו.

לפני 46 שנה התנהלו פה קרבות קשים, ואילו עכשיו שקט – או שככה דברים נראים מלמעלה. בשלטים מבטיחים שאפשר לראות מפה חצי מדינה, ולמרות ההגזמה, באמת אפשר לראות למרחקים. ותוך כדי לאכול עוגיית שוקולד, כי למה לחכות עד הבית כשיש לך אוצר כזה בידיים. למטה שיחקו ילדים חרדים על שלושת הטנקים שנמצאים במתחם. יש גם שניים-שלושה משוריינים, תעלות קשר ובונקרים שמזכירים שפעם זו הייתה "גבעת הרדאר" על שם הרדאר של הבריטים, ולא יישוב וילות בשם "הר אדר". אם היינו מביאים תרמוס, זה היה סופר רומנטי. מה, לא?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Idit Paran  On 13 בנובמבר 2013 at 6:27

    ואחותי (טוב, אחת מהן) ששאלה אותי בשבת על מקום לעבור בו ולאכול בדרך מירושלים חזרה הביתה
    אני שולחת אותה לפה עוד מעט
    איזה יופי!

    • galithatan  On 13 בנובמבר 2013 at 10:49

      המלצה שלי: אם היא באה בשישי – אז יד השמונה, אם ביום אחר בשבוע – אפרת בייקרי. והתגובה שלך רק מראה לי שצריך לאסוף עוד כמה המלצות על האזור (לא רציתי להעמיס כאן) לכדי פוסט שני 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: