דילמת האביר

מדי פעם אני שומעת תלונות של ירושלמים על מספר אירועי התרבות שראש העיר ניר ברקת יוזם. לתלונות יש אופי קבוע: במקום להשקיע בפסטיבלים ובחגיגות, שישקיע בתברואה של העיר. ואז אני חושבת לעצמי, כמה עיוורים ואטומים הם יכולים להיות?

אני הגעתי לירושלים שלא מתוך תשוקה או רצון אמיתי לגור בעיר הקודש. למען האמת, אחרי הסיבוב הקודם שלי בעיר בתקופת הצבא, אמרתי לעצמי שלכאן אני לא חוזרת. החיים האמיתיים נמצאים בתל אביב, בירושלים הכל איטי יותר ואני בן אדם חסר סבלנות (הייתי כזאת ונשארתי כזאת, למגינת לבם של סובביי).

אבל האדם מתכנן ואלוהים צוחק, והחיים הביאו אותי לעיר בפעם השנייה. אז קיבלתי החלטה: אני מגיעה לכאן כתיירת, ואני איהנה מכל מה שיש לעיר להציע. שכרתי דירה שמזכירה לי דירת נופש, ולטשתי עיניים ללוחות המודעות: כל אירוע שדווח על קיומו, נבחן בתשומת לב. לרבים מהם גם הגעתי. לא כולם היו מהנים באותה מידה, אבל לאט לאט התגבשה התחושה: יש המון מה לעשות בעיר הזאת. צריך רק לרצות לצאת מהבית, עם צעיף ומגפיים, ותמיד להחזיק מעיל באוטו. מה שבטוח.

למזלי, נפלתי על תקופה טובה בירושלים: שקטה יחסית מבחינה ביטחונית (טפו טפו), תוססת מאוד מבחינה תרבותית. אמנם אין כאן השקות ופרמיירות כמו בתל אביב, אבל מחפים על זה בהרבה יצירתיות. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, הראש הירושלמי ממציא לנו פסטיבלים. רק בסופ"ש הזה היו שלושה – אבירים בעיר העתיקה, בתים מבפנים ופסטיבל העוד. לא פוסלת את האפשרות שהיו עוד ושכחתי.

 לפני כמה חודשים הייתי באירוע עם ניר ברקת, והוא דיבר על כך שהמוטו שלו הוא ליצור ביקושים לעיר, בכל התחומים, כי עיר (בדיוק כמו מדינה) לא יכולה להתקיים רק על הכלכלה של עצמה. וזה בדיוק החלק שהירושלמים מפספסים: כשבעיר העתיקה יש פסטיבל אבירים, מגיעים הרבה תיירים מבחוץ. הם מכניסים כסף לחניונים שבסביבה (וזו כבר צרה בשבילי כי אז קשה מאוד למצוא חנייה באזור), קונים בחנויות של ממילא, יושבים בבתי הקפה, מספקים פרנסה גם למוכרי הבייגלה מהעיר העתיקה ולמוכרי השוק ברחוב דוד. חלק מהתיירים הללו נשארים לישון במלונות העיר, וזו כבר פרנסה לעוד כמה מאות אנשים, וגם לחנויות באזורים אחרים בעיר. וכל זה רק מערב אחד של פסטיבל אחד.

ככל שיותר כסף מבחוץ מוזרם לעיר, יהיו יותר עסקים בעיר, תהיה יותר ארנונה (לדברי ברקת הארנונה ה"חשובה" היא לא של התושבים אלא של העסקים והמפעלים), ובסוף גם יהיה יותר כסף לשלם על ניקיון העיר. ואגב, אני לא חושבת שהיא מטונפת כמו שהירושלמים מטנפים עליה. הייתי פה ושם בארץ ישראל, ולא התרשמתי שירושלים היא מהגרועות שבערים.

ועכשיו, לשאלת השאלות: מה פסטיבל האבירים נותן בתמורה?

במסלול מעגלי בין שער יפו לשער ציון נהנינו מכמה מופעי אקרובטיקה – חלקם עם פירוטכניקה של אש שבהם הבחור מניע את הגוף כאילו הוא חסר משקל וחסר מגבלות. חלקם מהסוג שמרימים את הראש למעלה ופולטים בלי להתכוון ובלי לתכנן "וואו" אחת לשלוש שניות. וגם חושבים: הן לא נורמליות הבחורות האלה. ואיזה כושר יש להן. וכל זה קורה בפני קהל מעורב, חילונים דתיים וחרדים, יהודים וערבים.

היו גם כמה הופעות של להקות בסגנון ימי הביניים, כולל אחת עם סולנית מצוינת, שלא רציתי שתפסיק לשיר. זה היה בכניסה לשער יפו, ולא רחוק מאיתנו היה "בר אבירים" שבו מכרו כוסות יין אבל אותי יין מרדים ורציתי להישאר ערה מאוד בהופעה הזאת, אז ויתרתי. כמעט קניתי חרב עם אורות של אנגרי בירדס, אבל אז נזכרתי בת כמה אני וירדתי מהעניין.

ברחוב הפטריארכיה הארמנית היו דמויות בלבוש ימי הביניים, כולל אחד שניסה לשכנע את הבנזוג לשלוח מכתב לבת זוגו הנסיכה הענוגה אבל לצערי הוא לא שיתף פעולה ולא קבלתי שום מכתב. חבל, דווקא יש קצת מקום על המקרר. לא רחוק משם היו יצורים בעלי ארבע רגליים ארוכות מאוד, מפוספסות שחור-לבן, ועל ראשם כובעי גרב מפוספסים.

לא ברור היה מה הקשר שלהם לאבירים, אבל לא נראה היה שזה אכפת למישהו. אימא אחת רצתה שהבת שלה תצטלם איתם אבל היא כנראה פחדה והאימא הציקה, אז היא צרחה "אני לא רוצה". ואז אחד היצורים התחיל לרדת עליה בגלל זה, כאילו שהוא לא אמור להיות מנותק מהמציאות סביבו ומהשיחות שמתנהלות למרגלותיו. בסוף הילדה ברחה והאימא צילמה את האביר שלה, כלומר את האבא. העיקר שתהיה תמונה למזכרת.

אם הייתי תיירת אמיתית, מחו"ל, והייתי מגיעה לערב כזה – כנראה שזה היה ההיילייט של הטיול שלי. הייתי מעלה לפייסבוק ולאינסטגרם, מצייצת לחבר'ה בבית שהם מפסידים, ומכרסמת בייגלה. אולי אפילו הייתי קונה את החרב של האנגרי בירדס. איכשהו יש לי הרגשה שגם הירושלמים היו נוהגים בדיוק אותו דבר. ולא מקטרים אפילו לשנייה.

(פסטיבל האבירים יתקיים גם בחמישי הבא, ובזה שאחריו – כלומר במהלך נובמבר 2013)

ברוכים הבאים לחצר ארמון המלך, כלומר לשער יפו

*

הדואר מעולם לא היה מוזיקלי כל כך (בעצם כן היה, בפסטיבל הקודם, לפני כמה חודשים)

*

בסוף כן עשיתי קצת שטויות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • rockpaperscissorshome  On 10 בנובמבר 2013 at 2:53

    כל מלה טובה על ירושלים שווה זהב!
    עיר מקסימה עם אווירה קסומה
    ובכלל – כל מלה טובה שווה!

  • שלומית לוי  On 13 בנובמבר 2013 at 23:09

    איזו תמונה מתוקה! (האחרונה) אני לגמרי בעד שטויות. לגמרי.

    • galithatan  On 16 בנובמבר 2013 at 21:05

      תודה! קצת קשה לי עם השטויות אבל אני מתאמנת 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: