צעצוע של סיפור

(מטוס קוקה קולה של יוסי וויס)

בתור ילדה שיחקתי שעות עם הברבי שלי, שלבשה בגדי בוקרים במקום שמלות מפונפנות. לא זוכרת מי בחר אותה עבורי, אבל אין ספק ששם התחילה להתפתח התודעה הפמיניסטית שהובילה אותי לחטיבה במגדר של אוניברסיטת תל אביב (היום מגדר זה כבר חוג שלם, אז זה היה התחלתי וניסיוני ומלהיב). הברבי הזו ויתר הבובות שרדו איתי תקופה מוגבלת. בניגוד לבחורות שאוהבות בובות פרווה גם בגיל 30, אני עם הצעצועים סיימתי עוד בזמן בית הספר היסודי, והמשכתי הלאה, לעבר משחקי הקופסה והקלפים (מי יתנני עכשיו RACE או רביעיות בעלי חיים. הרבה יותר כיף ממשחקי מחשב או סלולרי).

ובכל זאת, בהגיעי למוזיאון יפו, שם מוצגת טוי סייקל – תערוכה קטנה וחמודה המוקדשת לצעצועים מחומרים ממוחזרים – נהניתי מאוד. הדבר הראשון שבולט לעין המבקר אלה הצעצועים שהכין אמן המיחזור יוסי וויס מפסולת מפעלים ומוצרי צריכה כמו פחיות שתייה, רכיבים אלקטרוניים, קופסאות תה וכן הלאה. במקרים רבים זה נראה קצת כמו פרסומת, אבל קשה שלא להתלהב בכל זאת.

(היצורים של היילי קנדל)

מבחינתי היצורים החמודים ביותר הם אלה שיצרה האמנית היילי קנדל – הרכבה של חומרים ממוחזרים שונים שעברו טרנספורמציה. אם הם לא היו עולים 1,540 שקל (לאחד), אלא מחיר שפוי יותר, בוודאות הייתי קונה. אחרי היצורים של קנדל ראינו פרויקטים שיצרו בוגרים וסטודנטים משנקר ומהמכון הטכנולוגי חולון – הם יצרו קונספטים ייחודיים לצעצועים, שחלקם יכולים לעבור לשלב הפיתוח, וחלקם צריכים להישאר בין כותלי בית הספר.

(אני בין הפקקים לכפכפים הממוחזרים שהפכו לפיל)

המוזיאון מורכב מסדרה של חללים מקושתים, צבועים לבן – וזו חוויה נהדרת להסתובב ביניהם. על קיר אחד גדול מופיע פורטרט פקקי הבקבוקים של אוסי פרי חדש, שכמוהו ראינו על גג בדרום תל אביב ב"בתים מפנים", ובסמוך לו נמצא המיזם החברתי הבינלאומי Ocean Sole, שמציג פסלי בעלי חיים העשויים מכפכפים משומשים שנפלטו מהים לחוף. לבעלי הסבלנות יש גם סרטון שמלווה את העבודה, עוד משלב איסוף הכפכפים בחופים ועד למפעל בקניה.

לסיכום נעמדנו מול אמנות ה-X-ray של האמנים ניק ויסי מאנגליה וסאטרה שטולקה (Satre Stuelke) מארה"ב. השניים לקחו צעצועים והעבירו אותם סריקת רנטגן באמצעות מכשירים מתקדמים, מה שמאפשר התבוננות מחדש על חפצי הילדות שלנו. כדאי להרחיק ילדים מההתבוננות הזו, כיוון שהם נראים הרבה פחות מזמינים, מאכזבים במובן המשחקי, ואולי אפילו מפחידים. אבל מבחינה אמנותית, העובדה שמדובר בדימוי מטריד דווקא אומרת משהו טוב. ולכן: שווה צפייה.

האם התערוכה הזו מתאימה יותר לילדים או יותר להורים שלהם? זו שאלה שהתחבטתי בה לאורך הביקור, ועד עכשיו לא הגעתי למסקנה. מצד אחד, יש בילדים התלהבות כנה: אם משהו נראה להם מעניין, הם לא יהססו לומר זאת או להראות זאת. מצד שני, הם לא יכולים לשחק עם הצעצועים המוצגים, והם גם לא מבינים כל מיני רבדים של המוצגים. ואולי ילדים מבינים היום הרבה יותר ממה שאני חושבת. אחרי הכול, הם שולטים בענייני מיחזור ואקולוגיה, ואילו בדורנו אפילו המורים לא כל כך ידעו מה זה.

התערוכה מוצגת עד ה-31 בדצמבר.

(משפחת העכברים של נטע לי זפרן. מזכירה לי את הדמויות במאוס של ארט ספיגלמן)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Susan  ביום 9 באוקטובר 2013 בשעה 4:45

    Very cool. Thank you.

  • דפנה לוי  ביום 10 באוקטובר 2013 בשעה 5:47

    Brilliant וגם המקום יפה

  • יעל ר.  ביום 10 באוקטובר 2013 בשעה 12:59

    מקסים, עושה חשק לבקר.

    בפינוי ארון ישן בבית מצאנו לאחרונה המון מהמשחקים של פעם – דוקים, רייס, סיימון, פאזל של קיפי בן קיפוד, רביעיות פרחי ארץ ישראל ומה לא. מה שכן, אנחנו עדיין מחפשים בנרות את משחק הקאלט של האייטיז: רביעיות אלי אוחנה. כל היודע דבר על מקום הימצאו…

    • galithatan  ביום 10 באוקטובר 2013 בשעה 13:55

      רביעיות אלי אוחנה? זה וינטג' איכותי!
      אני כבר לא זוכרת איך משחקים טאקי, אבל הייתי שמחה לסיבוב עכשיו.

    • מיכל פרי  ביום 15 ביוני 2016 בשעה 22:19

      אשמח מאוד לקנות את הפאזל של קיפי!
      0508881072

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: