החזית הצפונית

נניח שהחלטתם לצאת לסופ"ש ארוך בארץ. היכן תעדיפו לבלות אותו – צפון, דרום, מרכז או ירושלים? אנחנו כמעט תמיד בוחרים בצפון, וליתר דיוק, בגליל העליון. בדרך אליו מסמנים יעד אחד ששווה ביקור, ולפעמים גם אחד בשביל הדרך חזרה (מה, רמת הגולן זה לא באמצע בין קרית שמונה לירושלים?). הפעם החלטתי לרכז ארבע המלצות מתוך סופ"ש סוכות אחד, אבל אפשר בהחלט להסתפק באחת מהן בלבד, ובשאר הזמן לרבוץ בסתלבט – כמובן בתנאי שהשותף/בן הזוג מאפשר לכם את זה.

1. בית לחם הגלילית

היישוב המקסים הזה הוקם בתחילת המאה הקודמת על ידי אנשי המושבה הגרמנית בחיפה. הטמפלרים היו פה ב-1906, עם עליית הנאצים לשלטון תמכו בהם, ועל כן גורשו על ידי הבריטים (את המידע הזה לא תמצאו על השלט בבית העם). ב-48' "ההגנה" כבשה את המושבה ובני עליית הנוער מאוסטריה באו ליישב את המקום. ברחוב הראשי של מושב העובדים נותרו כמה בתים מהיישוב המקורי. לרובם הוסיפו מרפסות על עמודים, מה שאולי נחמד לדיירים אבל קצת מחרב את ההיסטוריה האדריכלית.

בכל מקרה המסלול שלנו התחיל ברחוב הראשי של העיירה הכי טוסקנית שראיתי בגליל (ראש פינה לא נחשב), אבל די מהר נכנסנו לתוך יער במסלול לא מסומן שלמעשה מקיף את שדות המושב. יכול להיות שבחורף מקסים פה יותר ויש פריחה, אבל הפעם נהנינו בעיקר מהשקט של להיות לבד בלי אף אחד אחר.

בעצם, המילה שקט לא מתאימה פה: בכפר הסמוך עשו חאפלה עם מוזיקה רועשת. ושלא תחשבו שאני מתלוננת, להפך: באמצע השדה רקדתי כאילו אף אחד לא רואה אותי, ענטזתי והייתי מבסוטה עד הגג. יא סלאם!

*

2. הבניאס – נחל חרמון

שימו לב, זו לא המלצה למסלול הבנאלי. אל תגיעו לא לחניון המפל, שבו יש תורים עצומים וצפיפות מוגזמת, אלא לחניון המעיינות, הרגוע יותר. מכאן אפשר להגיע אל המפל ברגל או להסתפק בסיבוב קצר בין העתיקות, המעיינות וטחנת הקמח הייחודית, ולתהות מה תיירים סינים עושים במקום הזה ומה הם חושבים עליו.

אנחנו עשינו כמובן את המסלול הארוך. התחלנו בביקור קצר במקדש האל פאן, וממנו צעדנו דרך המעיינות. המשכנו אל בריכת הקצינים הסורים, טחנות הקמח (ליד אחת מהן אפשר ליהנות מפיתה דרוזית בלבנה וזעתר ב-15 שקל), הגשרים הקטנים שתחתם זורם הנחל בשצף קצף, ולסיכום תצפית על המפל המפורסם (וזה היה החלק הכי פחות מרהיב למען האמת).

אחר כך חזרנו על עקבותנו, כאשר הפעם ההרים הגבוהים מולנו – חוויה אחרת לגמרי. קצת לפני השלב של הפיתה הדרוזית חתכנו ימינה, ואז הגענו לארמון אגריפס המקסים והסתובבנו בין אגפיו השונים (הזדמנות לפתח כישורים של מתווך נדל"ן).

תוך כדי הטיול כולו הנצחנו חרדונים רבים שיודעים ליהנות – סתלבט בשמש, אלה חיים. את שפני הסלע לא פגשנו הפעם.

שני דברים מבאסים היו בטיול הזה: ראשית, הבנזוג צילם ללא הפסקה ולכן פעמים רבות התקדמנו בקצב של מטר לדקה מה שכמעט גרם לי לתלוש שערות, ושנית, למרות שהדרך כוללת מים זורמים רבים, אסור להיכנס אליהם. למעט מקום קטן אחד שבו אפשר לשכשך רגליים, את כל היום החם נאלצנו להעביר מחוץ לנחל החרמון. אני מבינה שזה פוגע בדגים ובבעלי החיים האחרים שמתקיימים כאן, אבל למה בנחל דן זה לא מפריע, וכאן כן? פייר, לא הבנתי.

*

3. אגמון החולה

אחד המקומות האהובים עלינו, אם לא ה. אז אמנם העגורים טרם הגיעו (נצפו רק שניים) ואחרוני השקנאים כבר עוזבים, אבל בכל זאת הצלחנו לזהות מגלנים, שרקרקים, ליבניות, סייפנים, שלדג אחד וגם הרבה סיקסקים ועופות דורסים. היו גם לא מעט נוטריות (אחד מהם – אני החלטתי שזה זכר, לא להתווכח – עשה תנועות של אחד שמסתבן היטב במקלחת וזה היה משעשע מאוד).

הכוכבים הגדולים היו פרפרי הדנאית, מהפרפרים האהובים עליי, והסרטן הגדול שהבנזוג זיהה, ושזכה אצלי לכינוי "אני רובוט" על שום פרצופו ותנועותיו. אגב, כשהתקרבתי אליו יתר על המידה, לדעתו, הוא פרש בפניי את הצבתות שלו – משהו בין טווס שמשוויץ לאריה שמאיים. זה היה מאוד משעשע.

גם הפעם שכרנו אופניים זוגיים והקפנו את האתר תוך כדי דיווש – אחלה ספורט, בניגוד לעצלנים ששוכרים רכבי גולף. מעבר לספורטיביות, חשוב לציין שהשכרת האופניים אינה מוגבלת בזמן, בעוד שרכב הגולף מוגבל בשעה וחצי. אנחנו, אם הטיול נמשך פחות מארבע שעות, מרגישים שלא התחלנו אפילו את החוויה.

על כל פנים אני מודה שאני פארשית ולא באתי עם מצלמה איכותית. הסתפקתי במשקפת ובמצלמת הטלפון. אולי בפעם הבאה. לסיכום קניתי לעצמי כובע בד רחב שוליים כמו של דודות משנות ה-60. כי כמה זמן אפשר להסתובב עם מטפחות?

*

4. יער בירעם

ביער הזה כבר טיילנו בעבר בספונטניות – היינו אחרי ביקור בבית הכנסת העתיק של ברעם, והחלטנו ללכת בעקבות השלט "קבר מרדכי ואסתר", מה שסיפק חוויה הזויה במקצת. הפעם עשינו מסלול שונה כמעט לחלוטין, אך עדיין נשמרה תחושת היער המכושף.

למרות סימוני הדרך הברורים, הרגשתי כאילו איש לא היה כאן כבר שנים רבות. העצים עטופים בשרכים ובקורי עכביש, האבנים מוקפות אזוב, העלים נושרים על הקרקע ורק מעט קרני שמש מצליחות לחדור פנימה אל היער. פלא שהתיש הרגיש חופשי להתחיל עם העז, וגם לבלות איתה, באמצע המסלול? הבחור המאוהב לא הותיר לנו ברירה אלא למצוא שביל עוקף, העיקר לא להפריע לו.

בקטעים שבהם השמש כן הציצה מלמעלה חבשתי את הכובע החדש, והרמתי ראש כלפי מעלה – זה השתלם כי כך ראינו כמה וכמה עופות דורסים. אבל חוץ מזה – לא היו מקורות מים, ולא בעלי חיים מיוחדים ולא פרחים ששווה לדווח עליהם. החוויה רובה ככולה התמצתה בדבר אחד: קסם היער. וזה לא מעט, בהתחשב בכמות היערות הקטנה למדי שבהם בורכה ישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Susan  On 1 באוקטובר 2013 at 0:32

    So interesting. Thank you.

  • שלומית לוי  On 1 באוקטובר 2013 at 8:43

    יער ברעם הוא מקום קסום, מרגיש כמו באגדות.
    אוהבת את הפוסט. מזכיר לי מקומות נשכחים ואהובים
    .
    אבל האמת היא שאני אף פעם- אבל ממש אף פעם- לא יוצאת לטייל בארץ. מחיר צימר הוא מקומם לגמרי , ואני גיליתי שאפשר לטוס לחו"ל- מחיר וויקנד בחו"ל יוצא זול יותר משני לילות מפונפנים בצימר מתיימר.

    • galithatan  On 1 באוקטובר 2013 at 10:12

      חבל מאוד לא לטייל בארץ הנהדרת שלנו. לא חייבים צימר מפונפן, בחיפה למשל יש כמה מלונות לא רעים במחירים ממש סבירים (אני לרוב מתאכסנת אצל משפחה בצפון, אבל גם חיפה לפעמים)

      • יעל  On 1 באוקטובר 2013 at 10:47

        כאדם ללא רכב – בחו"ל יש תחבורה ציבורית של ממש, שגם פועלת בסופי שבוע ובחגים (שבהם יש לך את הזמן הפנוי לטייל). אני מטיילת מקסימום בסביבה הקרובה לכמה שעות ומוותרת על הצימרים או כל לינה אחרת – מעדיפה לחסוך לחופשה נורמלית בחו"ל אחת לכמה שנים.

        • galithatan  On 1 באוקטובר 2013 at 12:19

          בעניין התחבורה את צודקת לחלוטין! התחבורה הציבורית בישראל פשוט זוועתית ולא מאפשרת להגיע לכל כך הרבה אתרי טיולים – ואגב, זה כך לא רק בשבת. אני תמיד חושבת על התיירים העצמאים שמגיעים מחו"ל, ועד כמה החוויה שלהם מוגבלת פה.

  • כרמל גוטליב קמחי  On 1 באוקטובר 2013 at 20:29

    עשית לי חשק להיות בכל המקומות שציינת.. על הכוונת:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: