הפוך, רונארד, הפוך

בערב קייצי תל אביבי מהביל הגענו לשדרות רוטשילד. במבנה שהיה נטוש והפך לגלריית הפופאפ BOX69 (עד מחר – שישי), בין כל פריטי האופנה והמשקפיים החדשים שעיצב, הסתובב מעצב-העל רון ארד. בלי שומרים, בלי מלווים, בלי פמליה, הכי א-פורמלי שיש. כל אחד יכול היה לגשת ולדבר איתו. אלמלא הלבוש הייחודי והכובע הנצחי, אפשר היה לחשוב שהוא סתם עוד אחד מהאורחים שהגיעו להרצאה של רון ארד. האם כאורח הוא היה יוצא מרוצה מהערב הזה? לא ברור.

הקהל, מעורב מאוד: מלילך טופילסקי-אשר (בנק הפועלים) ורוני שאטן (איש עסקים), דרך גיא פינס ורותי רודנר, ועד לאנשי אופנה וסטייליסטים. אולי גם מעצבים ואדריכלים צעירים. כולם חשים עצמם סופר-מעודכנים, ואולי הם באמת כאלה. ולמרות הקוליות הנונשלנטית, כמעט כל אחד נעמד ליד קיר המשקפיים ומדד זוג או שניים או יותר. מרחוק נראה שאין שום ייחוד למשקפיים, אבל מקרוב נצפה הטוויסט – מעין משולש על האף, וגמישות יתרה בקיפול.

במידה מסוימת, גם ההרצאה התאפיינה בגמישות. ארד לא ממש החליט על מה לדבר, האייפד שלו לא ממש היה מסונכרן עם מסך ההקרנה הגדול, במקום היה חם ללא אוורור, ולא היה מזיק לו היו מכינים מראש שלט "סליחה, תקלה". המזל הגדול הוא שהיה מדובר בארד: ישראלי לשעבר שלא נדבק לגמרי בנימוסים הבריטיים, כמעט סחבק, סולח ללבנט, אומר "זו ההרצאה הגרועה בחיי" ומייד מוסיף "לא יודע את מי להאשים, כי הכל פה נהדר". הקהל מוחא כפיים, והוא מעלה תהייה: "אולי זה כי אסור לי לספר על מה שאני רוצה לספר?" (הכוונה לתערוכה בחולון שנפתחה כמה ימים מאוחר יותר). לפיליפ סטארק זה לא היה קורה.

על אף מעמדו בעולם והיקף הפעילות שלו, ארד מעסיק רק 25 עובדים, "כי אני לא אוהב לעבוד בגדול". אבל האמת היא שיש לו הרבה פרויקטים גדולים, ואת חלקם הוא מראה לנו דרך תיקיות האייפד שלו. בין סיפור אחד לשני, הוא אומר בחיוך "בואו אני אראה לכם עוד פרויקט שלא קרה, כי נראה לי שגם הערב הזה לא קורה". הפרויקט הזה הוא פסל שהיה אמור להשקיף על בודפשט מלמעלה. מעין עמוד עם מצלמה שמצלמת את כל העיר תוך כדי תזוזה במהירויות שונות – רק פעם אחת בחודש הוא עומד זקוף. בכל שאר הזמן – בתנועה. אבל שנתיים עבודה לא הלכו לפח: בימים אלה מתקיים דיון על מיקום מחדש וייתכן שזה יקרה בלונדון.

פייר, לו אני ראש עיריית לונדון, הייתי הולכת על זה. מתכתב טוב עם London Eye.

על המשקפיים

"במקום לקרוא להם ג'יין או יוסי, קראתי להם על שמות תחנות אנדרגראונד בלונדון – היינו צריכים הרבה שמות (מראה לנו את דגם נוטינג היל גייט). הקופסה של המשקפיים לא כל כך מוצלחת לדעתי, היא גדולה מדי, אבל אנשים אוהבים אותה. הבעיה עם משקפיים היא שזה לא כמו לעשות שיעורי בית, ולסיים. כל הזמן צריך עוד ועוד".

המדף המפורסם

"אנשים חיים באילוזיה שהם מיוחדים, שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה וזה יהיה שונה, אבל בפועל כולם עושים אותו דבר – זו רק אשליה של שליטה. כשאני הולך ברגל מהסטודיו שלי הביתה, אני רואה בכל החלונות למי יש את המדף שתכננתי ואיך זה נראה – אותו דבר, למרות שהם היו רוצים לחשוב שלא. רק לפעמים אני רואה באינסטגרם דברים שלא חשבתי עליהם".

אגב, מהיום שבו נתקלתי במדף לראשונה, בגיל 15 בערך, הייתי בטוחה שמדובר במדף שמדמה שבלול. והנה, תגלית: זו בכלל תולעת ספרים. כך או כך, אחד מחלומות חיי הוא שיהיה לי מדף כזה בבית. העובדה שהוא נמכר במחלקת העיצוב של גאלרי לפייט מאותת על כך שהחלום יתקשה להתגשם.

על הספה

"עשיתי אותה בלי פרוטו-טייפס. זו ספה שכשאתה יושב עליה אתה מרגיש כאילו אתה על מיטת מים, אבל בהתחלה אנשים פחדו ממנה. מתי פרויקט נגמר? כש-10 מתוך 10 אנשים מדווחים על Happiness. וזה מה שקרה בסוף עם כורסת הפלדה הזו".

על השת"פ עם יאמאמוטו

לאורך הערב ארד היה קשוב לבקשות מהקהל. למשל, שיראה לנו מה יש לו בתיקיית "Good Clients" באייפד שלו, ושיסביר מיהם לקוחות טובים. מתברר שיוז'י יאמאמוטו הוא כזה. "יאמאמוטו היה קליינט טוב, כי הוא בחר בי ונתן לי לעשות מה שאני רוצה. בהתחלה הוא שאל אותי אם אני משוגע. אמרתי לו 'כן. זה טוב או רע?'". כנראה שזה היה טוב, כי זה הסתיים בשיתוף פעולה בעיצוב חנות של המעצב ביפן.

בשורה התחתונה: לקוחות טובים, אליבא דרון ארד, הם אלה שמבקשים שתתכנן להם משהו ולא מתערבים בו עד שהוא מוכן, או לחלופין מבקשים תכנון למשהו שלא אמור להיבנות ולכן אין שום מגבלות כספיות ו/או אחרות. משום מה תיקיית "Good Clients" כללה רק שלוש עבודות. כנראה שרוב הלקוחות הם לא-משהו.

 השאלה שלי: איזה אחוז מהעבודות שלך לא מוצא בית?

"1%, זה הכול", עונה לי ארד, "יש הרבה פרויקטים שלא קרו, אבל מה שקורה בדרך כלל מוצא". ואז הוא מציג על המסך שולחן פינג פונג, שנמצא בששה בתים בלבד ברחבי העולם. גם זה לא היה קורה לסטארק: מעצב-העל הצרפתי מאמין שהוא רובין הוד, מעצב לעשירים, ואחר כך מביא את העיצוב לייצור מאסיבי שכל אחד כמעט יכול לרכוש. בניגוד לארד, הוא לא מאמין באקסקלוסיביות.

על הספריה הגיאוגרפית

"שמתי שם רק ספרים שפורסמו בארה"ב, לפי רשימה שמצאתי בגוגל. המורה לספרות של הבת שלי אמר לה 'תשאלי את אבא למה יש על המדף 19 ספרי לוליטה'. ואז אני אמרתי לה: 'תשאלי אותו למה הוא לא רואה 19 'בדרכים' (של ג'ק קרואק).

"זה הוצג ב-MOMA עם מוזיקה, אבל אנשי המוזיאון לא אהבו את זה והעיפו את הסאונד. מה לא אהבו? השיר ששמתי נחשב למעליב ופוגע בעיני האמריקאים, כי הוא מתאר אותם כאנשים לא-משהו. בסוף ב-MOMA הסכימו להחזיר את המוזיקה. אחר כך עשיתי לזה גרסה סינית, והסינים התלוננו על הגבולות שקבעתי למדינה שלהם". לילך טופילסקי: "תנסה לעשות את זה עם ישראל". ארד: "עם ישראל אני לא מתחיל בכלל".

על מוזיאון העיצוב בחולון

מאחורי הקלעים של פרויקט הדגל הישראלי של ארד: "שבוע לפני סיום העבודה באו שני רבנים מרבנות חולון, ולא מצאו איפה לשים מזוזה. אמרתי להם שאין למקום כניסה רשמית, אי אפשר לדעת מתי נכנסים למוזיאון. אז אחד מהם אמר לשני 'הוא צודק', והם הלכו. זה כנראה המבנה היחיד בישראל בלי מזוזה".

על התערוכה In Reverse

"היא נולדה בזכות פסל שתכננתי לשואורום של חברת אופנה במילנו ב-2009". ארד עבד על הפסל במשך כשנתיים, ואז החברה פשטה רגל. אחרי שהסתכל על הפסל מפה ומשם, החליט למעוך אותו. הוא העביר אותו לאזור קומו, ושם הפסל חיכה למקום, לבית, עד ש"מהמעיכה של הפסל נולדה התערוכה הזו, של מעיכה מתמטית. אגב, בשביל הקטלוג הברחנו פרחים מיובשים מלונדון" (לך תבין מה הקשר).

כאן בערך נגמר הערב עם ארד, שכאמור לא יכול היה לדבר על התערוכה, ולא היה לו הרבה מה להגיד על המשקפיים – דווקא הערכתי את זה שהוא לא נגרר לפלצנות. זה היה אחד הערבים ההזויים והמרתקים בחיי, לא הצטערתי על כך שזה גרם לי להגיע לירושלים באחת בלילה.

כעבור כשבוע נסענו לראשונה בחיינו למוזיאון העיצוב בחולון, על מנת להשתתף בערב הפתיחה של התערוכה. אם הפעם הראשונה הייתה אירוע אינטימי, הרי שבפעם השנייה השתתפנו במסיבה גדולה ומרובת משתתפים, מוזיקה ואלכוהול. לטעמי חלל התצוגה קטן יחסית בשביל מוזיאון, אבל כנראה שבעירייה החליטו ללכת עם השיגעון.

מה יש שם: התערוכה מציגה מבחר מעבודותיו של ארד במתכת בשלושת העשורים האחרונים – החל בכיסאות ועד לעבודות פיסוליות. ההיילייט הוא פרויקט חדש שבו הוא לקח מכונית פיאט 500, ובדק איך היא מגיבה ללחץ מסיבי של דחיסה – גם בהדמיות דיגיטליות, אבל גם, וזה יותר מעניין, באמצעות ניסיונות ממשיים בחומר. המעיכה של המכוניות הצבעוניות לכדי פלטה משעשעת ביותר. כשהגענו למכונית הצהובה עם המפתחות בסוויץ' עלו בי זיכרונות מהמכונית המגויסת של הגששים (סע לשלום המפתחות בפנים).

וזה מה שרון ארד עצמו כותב על התערוכה, באתר המוזיאון: "בעוד שפעם היית צריך ליצור מודל או אב־טיפוס, לייצר אותו ורק בסוף לצלם את המוצר שלך, היום אתה מתחיל ב'צילום' או בסרטון של משהו שעדיין לא קיים, וכמו בקלסתר משטרתי אתה מנסה ללכוד את החשוד שלך, לתפוס את הדבר הפיזי, הממשי. 'ברוורס' היא תערוכה שעוסקת במעבר הזה, מהפיזי אל הדיגיטלי – אבל בהיפוך. במקום לעבד חומרים כדי להפוך אותם לפונקציונליים או להעביר מודלים דיגיטליים למצב של אובייקט שמיש ותפקודי, אני 'מהפך' אובייקטים פונקציונליים והופך אותם ללא שימושיים".

מסקנת הערב: התערוכה מעניינת, שווה ביקור, אבל אני לא מסוגלת להיות בגוש דן יותר מפעם אחת בשבוע. ואחרי שלוש פעמים בתוך שמונה ימים, השארתי את הלחות מאחוריי. מוזיאון ישראל, היר איי קאם.

[בקטנה: מעניין שרון ארד הציג במוזיאון ישראל בקיץ שעבר, ולמוזיאון חולון הגיע רק בקיץ הזה. אפשר היה לחשוב שהוא ייתן עדיפות למקום שהוא עצמו עיצב]

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמל גוטליב קמחי  On 4 ביולי 2013 at 7:17

    גלית, חבל שאי אפשר להפוך את הבלוג שלך לחדשות -המהדורה המרכזית. תארי לעצמך – מדינה שמה שחשוב בה זה שביקר בה המעצב רון ארד, והתוכן של עבודותיו, אלה החדשות החמות. לא יותר שווה מהפיכה במצרים? בקיצור, תודה שאת מעדכנת ומעניין לקרוא ולראות:)

    • galithatan  On 9 ביולי 2013 at 12:39

      הנה תראי, עברו כמה ימים מאז שכתבת לי פה והמציאות המשיכה, מי יודע מה הייתה המהדורה המרכזית באותו יום? התרבות, לעומת זאת, נשארת איתנו הרבה יותר זמן.
      שמחה שנהנית 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: