אחלה קרח

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אמנות? רוב הפעמים, על ציור. חלק קטן מהפעמים, על צילום. ולפעמים, על הקשר ביניהם. אבל פחות מדי מדברים על פיסול. וזו, לדעתי, דווקא האמנות הגדולה מכולן. לקחת גוש אבן ולהפוך אותו לדבר מלא חיים, לאבן עם מבט אנושי ולב אדם – זה דבר שרק מעטים מסוגלים לעשות בהצלחה. ובהמחשה: פסל דוד של מיכלאנג'לו מרגש אותי יותר מהמונה ליזה של דה וינצ'י.

אין לי יומרות, חלילה, לצאת נגד עולם הציור. אני מבקרת הרבה במוזיאונים, והאגפים האהובים עליי כוללים יצירות איטלקיות, צרפתיות, פלמיות וספרדיות. אבל התחושה שלי היא שהפיסול – יצירה תלת מימדית – לא זוכה להערכה לה הוא ראוי. מקבל אגף אחד לכל סוגי הפיסול גם יחד, או שהופכים אותו לקישוט בין הציורים (בלובר, למשל). והלא בפיסול צריך מיומנות כפולה ומכופלת: עין טובה, יד טובה, הרבה רגש. וגם כשזה מסחרי, אי אפשר שלא להתרשם.

במילה "מסחרי" אני מתכוונת לפסטיבל "עיר הקרח", שנערך השנה בשנית בירושלים ונפתח השבוע. 39 אמני פיסול הגיעו מסין לישראל, ובמשך חודש עבדו על פסלים בסימן המזרח (סין, יפן והודו), עולם הדינוזאורים ועולם המים, שהיה המוצלח ביותר לטעמי. אין לי מושג איך הם לא קפאו מקור תוך כדי עבודה, הלא אפשרות של חימום באמצעות אלכוהול היא לא הדבר הטוב ביותר במקרה הזה, ובכל זאת כנראה שהם שרדו – ראיתי אותם בלייב.

מתחם הפיסול בקרח מתפרס על פני 1,500 מ"ר. הפיסול מבוסס על יותר מ-7,000 בלוקים של קרח, שכל אחד מהם שוקל 150 ק"ג. חלק מהבלוקים נעשו מראש ממים צבעוניים, מה שמוסיף עניין לתוצאה הסופית. מעבר לפסלים יש גם מתחם החלקרח לחובבי הז'אנר – מעניין כמה ישראלים יודעים להחליק על הקרח, אני ממש כישלון בזה.

יש גם מתחם למופע בהשתתפות 25 אקרובטים סינים, שמחליקים על הקרח בצורה אמנותית. מי שאוהב את סגנון ההופעות הזה ייהנה, ילדים מן הסתם ייהנו. אליי זה לא ממש מדבר (לא אוהבת מופעים שמטרתם לגרום לי לומר 'וואו' כל שלוש שניות). בשנה שעברה הגיעו לפסטיבל 300 אלף איש. מסקרן כמה יגיעו השנה – כלומר איזה אפקט היה לחוויה הקודמת – וכמה מהם ילכו לצפות במופע.

בואו נעשה קצת מתמטיקה: החוויה העיקרית היא הביקור במתחם הפסלים. מכיוון שקר שם, ביקור לא יכול להימשך יותר מ-45 דקות. המופע נמשך כשעה. כלומר, אם מחליטים על ביקור משולב, אפשר להעביר במקום כשעתיים. אבל אם באים רק למתחם, כדאי להוסיף עוד משהו. בכל זאת, עליתם עד לירושלים, חתיכת מאמץ. המלצה שלי: לכו על עולם הקולינריה. גם אוכל יכול להיות מפוסל, לעיר יש הרבה מה להציע, ואפילו לא צריך להזיז את הרכב מהחנייה.

ממש בסמוך למתחם הפסטיבל נמצאת מסעדת קולוני – מקום מרווח, נעים, עם אוכל מצוין. מנה מומלצת: פלפל שושקה ממולא בגבינת עיזים (לא כשר). במרחק 10 דקות הליכה נמצאת המושבה הגרמנית. לאורך הרחוב הראשי, עמק רפאים, יש הרבה מקומות לאכול בהם – כולם כשרים. המומלצים שלי: ופל בר, מקום לחובבי הוופלים הבלגיים, אבל יש בו גם סנדביצ'ים מצוינים; בן עמי – מקום שהתחיל כמאפייה, והפך לבית קפה מקסים. אפשר לשבת לאכול, ואפשר גם לקנות עוגיות ומאפים במקום; לוצ'אנה – איטלקית כשרה וחביבה; טחנת הקפה – למי שמחפש רק קפה, אבל שיהיה איכותי.

פסלו לעצמכם את המציאות כאוות נפשכם, לפחות בערב ירושלמי אחד. אולי זה יעורר השראה גם לימים הבאים. ובינתיים, הנה כמה תמונות קפואות:

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: