ינחיני במעגלי צדק

 

בהקיפנו את מבנה בית המשפט העליון, ראינו על אחת מחומותיו גרפיטי בצורת פירמידה ובתוכה עין. זהו סמל "עין ההשגחה העליונה", העין האלוהית שצופה על האנושות. הוא מופיע במיתולוגיה המצרית, וגם אצל הבודהה. היום הוא מזוהה בעיקר עם הבונים החופשיים, ועם השטר של 1 דולר אמריקני. המסר הוא של כוחות לא נודעים שמנסים לשלוט בעולם, גם באמצעות הכסף. האם זה מה שמרסס הגרפיטי חושב על הערכאה המשפטית העליונה בישראל?

עם התהייה הזו נכנסנו פנימה לבניין, שקיים כבר עשרים שנה וחודשיים. אני עוד זוכרת את הימים שהייתי חיילת, שירתי בפיקוד מרכז, והמשפחה שלי הגיעה לחופשה בת ארבעה ימים בירושלים. שנתיים-שלוש קודם לכן הוקם המבנה, שהיה עדיין מאוד מדובר, ולכן ההורים לקחו את האחים שלי לסיור שם. אני הייתי "תקועה" בבסיס ולא היה סיכוי שאצטרף. עכשיו הגיע התיקון.

יש אנשים שעבורם ביקור בבית המשפט העליון מעורר אסוציאציות לא נחמדות, אבל מי שאין לו עניינים משפטיים ויש לו עניין בארכיטקטורה ועיצוב ייהנה מאוד מסיור כזה. כמעט כל יום ב-11:00, לא צריך להירשם, מתעדכנים באתר של העליון, ובאים לבקר את השוכרים.

כן, זו לא טעות: המתחם שייך לכנסייה הרוסית, וכמו שהמדריכה הסבירה, "גם היום אנחנו דיירים שכירים כאן". הבניין נבנה בכסף של דורותי דה רוטשילד, וגם בניין הכנסת, שנמצא מול העליון, נבנה בכסף של משפחתה – אם כי כמה שנים אחר כך שיפצו בכסף של מישהו אחר, לא של המדינה. תרומות הן שם המשחק כשזה מגיע למוסדות החשובים של מדינת היהודים.

למרות התרומה הנדיבה, אין בשום מקום אזכור של משפחת רוטשילד, לבקשתם. גם לא כתוב כמה דורותי תרמה (נתון סודי ומסקרן). מה שכן יש זה אזכור קטן ל"יד הנדיב", הקרן שדרכה המשפחה תורמת, וסמל המשפחה שמורכב מחמישה חיצים המונחים כמניפה זה על גבי זה (באים לסמל את חמשת האחים שמנהלים חמישה בנקים תחת המותג רוטשילד).

בעוד שכדי לראות את האזכור הרוטשילדי דרושה תשומת לב מירבית, הרבה יותר קל למצוא את האנשים שחלמו, יזמו ועסקו בתכנונו ובהקמתו של העליון. הם כולם נמצאים בכניסה לבית המשפט, בציור ענק שצייר צייר בריטי (למה לא ישראלי? לא ברור). תמצאו שם את יצחק רבין ז"ל, טדי קולק ז"ל, מאיר שמגר ושמעון פרס יבדל"א, וגם האחים האדריכלים רם ועדה כרמי, שתכננו את המבנה. עדה היא האישה היחידה בציור, והיא לא צוירה באופן נשי במיוחד – קל לפספס אותה. על כל פנים, כולם יושבים סביב דגם של העליון ולכאורה משוחחים עליו. למעשה, מעולם לא התקיימה פגישה כזו. הכל פרי דמיונו של הצייר.

מהציור הזה התחלנו את הסיור, שברובו הוקדש לעיצוב ובחלקו הקטן לרענון שיעורי האזרחות. בין המדרגות שעליהן טיפסנו לבין הקירות, שנבנו באופן שמזכיר את הכותל, מפרידות מסילות של מראות, כדי לתת תחושה של עומק (ראו תמונה בסוף הפוסט). נקודת העצירה הראשונה כוללת חלונות שקופים ענקיים, עם נוף לשכונות של נחלאות.

 

באופן מכוון הוחלט לשמור על הקירות נקיים כמעט לגמרי מקישוטים, תמונות, עבודות אמנות או מנורות: זוהי אדריכלות נקייה, הסבירו לנו, והניקיון על הקירות מסמל ניקיון כפיים ואת נקיון הפרוטוקולים. ובכל זאת, מצאנו שני פסיפסים במבנה, אחד מהם בכניסה הראשית והשני בכניסה לאולם ג'. זהו פסיפס מהתקופה הביזנטית (המאות החמישית-שישית) שנמצא בחפירות שומרון, 1931. פירושה של הכתובת בלב האדום היא "מזל טוב" – שזה כנראה מה שהנכנסים לאולם זקוקים לו. הבחירה להציג פה דווקא פסיפס מהשומרון נראתה לי מוזרה, וכנראה שאני לא הראשונה שחשבה על זה. אבל הפסיפס עדיין פה, למזלם (הטוב?) של המתדיינים.

אבל למה להקדים את המאוחר, ולהגיע לאולם, כשעוד לא דיברנו על הצד הידידותי לסביבה של המבנה: כאן מתבססים כמעט לחלוטין על האור הטבעי של השמש, ומסיבה זו, רוב הדיונים מתקיימים רק עד הצהרים. אחרי שקיבלנו אור מבחוץ והשקפנו על נחלאות, הגענו אל בית השער – חלל פירמידה גבוה שבראשו חלונות עגולים, שגם הם מכניסים אור פנימה.

הפירמידה היא דימוי לדבר נצחי, ולהיררכיה שהעליון נמצא בראשה. בתחתית נמצאת ספריית בית המשפט, המוקפת זכוכית. השקיפות הזו מעבירה את המסר ששופטי העליון מסתמכים על ספרים, ולא על גחמות. יש כאן עוד שני עניינים: הספרייה היא היקפית, מעגלית, כדי לסמל את הפסוק מספר תהילים "ינחני במעגלי צדק". המיקום הוא בכניסה לאולמות השופטים, כלומר בשער אליהם, ככתוב בספר דברים, פרק ט"ז, פסוק 18: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.

בעליון יש 15 שופטים וחמישה אולמות. אולם ג' הוא הגדול ביותר, ויכול להכיל עד 150 איש. אנחנו ביקרנו באולם ד', שיש בו מקום ל-90 איש והוא נחשב קטן יחסית. כל האולמות מעוצבים כבזיליקה רומית – עיצוב אוניברסאלי, שתואם את שלוש הדתות. כמובן שגם פה בפנים אין עבודות אמנות, וכמובן שגם פה התאורה הטבעית עושה את העבודה.

"אנחנו יושבים מעל תאי המעצר של בית המשפט", מספרת המדריכה. למה שמתרחש באולם שבו אנחנו יושבים, יש תבנית קבועה: מימין יושב האסיר, משמאל יושבים העיתונאים, שנכנסים לאולם דרך מסדרון נפרד. על הבמה: מימין יושב השופט הצעיר ביותר. מולו התובע, משמאל יושבים הסנגורים. העליון דן ב-10,000 תיקים בשנה בממוצע. לשם השוואה, בבית המשפט הפדרלי בוושינגטון דנים ב-80 תיקים בשנה – הפער מוסבר בכך ששיטת השפיטה שונה לגמרי.

אחרי שהבנו איך זה עובד בתיאוריה, נתנו לנו לראות את המעשה, ונכנסנו לדיון באולם ב'. מכיוון שזה היה אמצע הדיון היה קשה מאוד להבין על מה מדברים שם. ממה שהצלחתי לפענח, היה מדובר בתיק שקשור לבז"ן ו/או למקרה שאירע לאזרח/תושב ערבי ב-2002-2004.

השופטים היו מרים נאור (צפויה להתמנות לנשיאת העליון ב-2015), אסתר חיות (צפויה להתמנות לנשיאת העליון ב-2017) ועוזי פוגלמן. מולם טענו תובעת וסנגורית. השופטות עשו לשתיהן חיים קשים, ובעיקר ביקשו שוב ושוב שלא יבזבזו את זמנן ושלא יגידו את מה שכבר נכתב במסמכים שהוגשו לבית המשפט. התובעת והסנגורית התקשו לעמוד בבקשה הזו. לא נעים לומר, אבל לרגעים היה נראה שהשופטות מקטינות את עורכות הדין והופכות אותן כמעט לילדות. אי אפשר היה לומר שהשופטות נטו לאיזשהו צד: הן הציקו לשתיהן באותה מידה. השופט בקושי פצה את פיו.

יצאנו משם, וראינו כמה עורכי דין מפורסמים – מתוכם בלט אביגדור פלדמן, ולא יכולתי שלא לתהות האם הוא מסוגל בכלל לראות את ההשקעה האדריכלית, או שבשבילו זה פשוט הצד השני של המשרד. עם התהייה הזו המשכנו לעבר אולם הקשתות – חצר פנימית שנבנתה בהשראת החצר של מוזיאון רוקפלר החביב עליי. לנו זה הזכיר קצת גם את ההיברו יוניון קולג' ברחוב המלך דוד. על כל פנים, כשעומדים בפאטיו ומרימים ראש, החלון המרכזי שרואים הוא של לשכת נשיא העליון, כיום השופט אשר גרוניס.

החצר שקטה, לא מרמזת על מה שקורה מסביב. גורלות נחרצים, ואנחנו מתמכרים לשמש החורפית. מתעלמים מהביקורת על בג"ץ, לא מוטרדים מהטרוניה "יש שופטים בירושלים". מי ייתן ונגיע לכאן שוב רק בנסיבות כאלה.

עוד קצת תמונות:

שביל המעבר מהעליון לכנסת

*

מאיר שמגר הוא היחיד שפסלו מוצב במבנה. מדוע? כיוון שהוא "בעל זכות גדולה בהקמת בניין בית המשפט העליון. הוא זה שעמד על ערש הבנייה מהתכנון עד לביצוע, מהמסד עד לטפחות, וליווה כל פרט בתהליך העשייה… עד לפתיחת הבניין לציבור הרחב"

*

האבנים מזכירות כותל, ובינן לבין המדרגות מפרידות מסילות עשויות מראות

*

הפירמידה כפי שהיא נראית דרך החלון השקוף העצום

*

אולם ההמתנה מחוץ לעולמות הדיונים. שוב, גם כאן יש דגש על תאורה טבעית

*

לאן המסדרון הזה מוביל? ומה קורה שם? אוי הסקרנות…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • carmelgottliebכרמל גוטליב קמחי  On 21 בינואר 2013 at 10:17

    גלית, כרגיל מרתק ומעורר לקרוא

  • דפנה לוי  On 21 בינואר 2013 at 11:21

    והצילומים נהדרים

  • galithatan  On 21 בינואר 2013 at 11:32

    תודה. היה עם מה לעבוד, כמו שאומרים 😉

  • שרון  On 24 בינואר 2013 at 23:33

    מעניין.
    למרות שנת התמחות בבית המשפט, לא זכור לי שום סמל של משפחת רוטשילד. איפה הוא ממוקם?
    והמסדרון שהצגת בתמונה האחרונה מוביל לקומת הרשמים, היומן והמחלקה המשפטית של בית המשפט. הם מטפלים בעניינים מקדמיים שונים (אגרות, מועדים), ביומן בית המשפט וקביעת המותבים, ובסיוע לשופטים בטיפול בסוגיות משפטיות מסוימות. חוץ מזה יושבים שם גם כמה עוזרים משפטיים ומתמחים, משום שהקומה למעלה עמוסה מאוד.

    • galithatan  On 27 בינואר 2013 at 0:53

      הסמל של קרן יד הנדיב נמצא על הקיר שחיצוני לפסיפס הגדול מבית הכנסת העתיק של חמת גדר.
      תודה על המידע לגבי המסדרון ובכלל – סיפקת את סקרנותי 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: