הייתי בגן עדן

 

ממש בסמוך לשער הפרחים, מצפון לרובע המוסלמי, נמצא המוזיאון הישראלי הראשון לארכיאולוגיה.

קוראים לו מוזיאון רוקפלר, ובשבת סוף-סוף נסענו עליו. נפלה לידינו הזדמנות, וחובה היה לנצל אותה. נגמרו התירוצים, שרובם עוסקים בשעות הפתיחה (10:00-14:00 אלה שעות שמאוד מגבילות את מי שאוהב את שנת השבת שלו). אם לא הייתי נוסעת, לא הייתי יכולה לקרוא לעצמי חובבת ארכיאולוגיה. אגב, אני עדיין לא יכולה לקרוא לעצמי ארכיאולוגית חובבת, אבל אולי גם זה יבוא.

מי שיזם והקים ופתח את המוזיאון ב-1938, אלה הבריטים. את המבנה המיוחד, שחולש על הרחוב המוסלמי מלמעלה, תכנן האדריכל הבריטי אוסטין סנט ברב הריסון. בפנים יש אוסף מרשים של ממצאים שנחשפו בחפירות שנערכו בארץ בשנות המנדט, 1920-1948. מתברר שחפרו לא מעט, באתרים רבים שממצאיהם מתפרסים על פני תקופות שונות. בואו נאמר שעצמות אדם מלפני 100 אלף שנה הן עוד פרט בתצוגה. פרט מרשים, אבל רק עוד פרט.

לאו דווקא מהסיבה הזו, אלא בגלל יתר הממצאים, מוזיאון רוקפלר משול עבורי לסוג של גן עדן. מה אין פה: פסלים, כדים, תכשיטים, מטבעות, עיטורים, גלוסקמות, ועוד כלים וחפצים שיוצרים ביחד תמונה מסוימת על החיים שהיו כאן לפנינו. הנה כמה מהדברים שמשכו את עיני ואת תשומת לבי, ושמחתי להנציח במצלמה (בלי פלש, כי אסור):

*

למצרים הקדמונים הייתה פה אחיזה כה חזקה, ובית שאן הייתה מעין בירה שלהם. בגלל זה נמצאו שם בעמק הלוהט הרבה ממצאים מצריים קלאסיים, כולל דמויות יושבות, ומצבות בכתב חרטומים, ופריטים מעוטרים. וכל זה נמצא עכשיו ברוקפלר.

בתמונה העליונה אפשר לראות את פסל פרעה רעמסס השלישי, שנמצא בבית שאן ומתוארך למאה ה-12 לפני הספירה. המלך חבוש פאה מעוטרת באוריאוס (נחש הקוברה המלכותי) ולבוש בחצאית קצרה. הפסל בא לפאר אותו כמי שניצח את הפלישתים שפלשו לארץ ישראל (כמהגרים שנפלטו אל החוף). בתמונה השנייה – סרקופג מצרי ישראלי.

*

סמוך ליריחו הוקם במאה השמינית ארמון הישאם, אחד המבנים הכי מרשימים שראיתי אי פעם – כלומר לא ראיתי אותו עצמו (אי שם בפלסטין), אלא את השרידים שלו שהגיעו למוזיאון, שזה די הרבה. הוא נקרא הישאם למרות שנבנה בימי החליף ואליד השני. בכל מקרה, רעידת אדמה גרמה לכך שהוא נהרס בטרם הושלמה בנייתו. מאתר החפירות הגיעו גם ממצאים מבית המרחץ הסמוך לארמון, אף הם מעוררי עניין.

*

במבט ראשון, שני ושלישי הייתי בטוחה שזה עוד פסל של קיסר או מצביא, רומי או יווני. אבל אז התקרבתי וקראתי את השלט. מתברר שפסל השיש הזה הוא בדמות הקיסרית סלונינה, אשקלון, התקופה הרומית, המאה השלישית לספירה. כן, זו אישה.

בהסבר המפורט ניסו לשמור על איפוק: "הדמות בעלת המבט העז ותווי הפנים הנוקשים היא ככל הנראה יוליה קורנליה סלונינה, רעיית הקיסר הרומי גלניוס. המבט החזיתי המודש, השיער המשוך לאחור והפרטים הסכמטיים אופייניים לאמנות שלהי התקופה הרומית. הסמכותיות רבת העוצמה הקורנת ממנה הייתה שכיחה בתיאורי קיסריות מהשושלת הסורית". אני טרם ראיתי אחת כזאת עד היום, אבל מצד שני, יכול להיות שלא התעמקתי וסתם חלפתי על פני מי שהאמנתי שהם עוד גברים, חסרי מקוריות.

 

*

החצר הפנימית, הקלויסטר, היא אחד הדברים הכי מיוחדים במוזיאון. במרכז בריכת מים, ומסביב עשרות גלוסקמות, מצבות, כותרות וגם כף רגל אחת ענקית. הכי כיף להתיישב על ספסל אבן או על מדרגה עם כוס מים, השמפניה של הטבע, וליהנות מהשקט והיופי. בירושלים, כזכור, אין כמעט לחות. גם באוגוסט.

בתמונה רואים אגן שיש מהמונפורט, מתוארך למאה הראשונה לספירה – התקופה הרומית. הוא התגלה, למרבה פליאתם של הארכיאולוגים, במבנה צלבני מהמאה ה-13. לדעתם הוא שימש בשימוש משני כמזרקה למים קדושים.

 

*

מה אומרות עינייך, ומה אומרות פנייך – ממצאים מעניינים מלפני כ-4,000 שנה

 *

עיטורי עץ ממסגד אל אקצה, מתוארכים למאה השמינית לספירה

*

 התכנסנו כאן כדי לחבק את עצמנו

*

פה קבור ה…?

*

היו שלום. עד לפעם הבאה

***

פרטים טכניים: המוזיאון נמצא ברחוב סולטן סולימאן 27. הכניסה, לפחות בימים אלה, חינם. פתוח א', ב', ד', ה' 10:00-1500, ובשבת 10:00-14:00. מומלץ להגיע בשבת, כי זה היום היחיד שבו אפשר להחנות את הרכב במתחם של המוזיאון, ולא צריך לחפש מקום בחניונים הסמוכים (זה הצד הצפון-מזרחי ירושלים, אז אני לא בטוחה מי מפעיל את החניונים האלה).

אגב, העובדה שהכניסה למוזיאון היא בחינם לא מאפשרת לו, לדעתי, להכניס עוד מידע על הפריטים המוצגים וגם לא להחליף את בד היוטה המיושן שעליו מוצגים חלק מהפריטים. קטיפה הייתה הולמת אותם הרבה יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 4 בספטמבר 2012 at 7:54

    תודה על הרשימה. לא התייחסת לעניין חשוב מאוד בפסלי הנשים – השדיים. השדיים מזהים את סלונינה כאישה. והשדיים מובלטים ומורמים באוסף הצלמיות שהן ככל הנראה פסלי פיריון קדומים (אולי בדמות אחת מהאלות שהיו כאן כגון עשתורת).

    • galithatan  On 4 בספטמבר 2012 at 15:01

      זה נכון שלא התייחסתי, טעות שלי. בכל מקרה חייבת לומר שבהתחלה לא שמתי לב בכלל לשדיים הקטנים האלה 🙂 מרחוק זה נראה פשוט כמו קמט בבגד

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: