מדליית כסף לרון ארד

אך לפני יומיים ביקרנו בגן האמנות שבמוזיאון ישראל כדי ליהנות מהעפיפוניאדה. והנה אתמול הגענו לשם שוב, רק בשעה חשוכה יותר, כדי ליהנות מהמיצג 720 מעלות של המעצב והארכיטקט רון ארד. הקפנו אותה מימין ומשמאל, נתנו לתמונות ולצלילים לשטוף אותנו. התיישבנו למרגלות הפסל המרשים של הנרי מור, הרמנו את המבט, ונהנינו מהיצירה העכשווית: סופת ברקים ורעמים באמצע חלום ליל קיץ, על גבי אלפי חבלי סיליקון בגובה שמונה מטרים, שהפכו למסך ענק.

המיזם המרשים הזה שיצר ארד פותח כחלק מ"קיץ בלומברג 2011", סדרת מופעים שהתקיימה בראונדהאוס, בשכונת קמדן הלונדונית. שם הוא הוקרן במרחב סגור, ואילו כאן, באוויר הפתוח. ארד קיבץ סרטונים של אמנים אהובים עליו, ואת מידת ההנאה שלו מהעניין אפשר להבין מהמשפט "בניגוד לתכנון בניינים, באמנות אתה לא צריך להתייעץ עם אף אחד". למעשה מדובר בעבודות אינטראקטיביות, שהותאמו לתצוגה תלת מימדית מעגלית, והן מצליחות לרתק את הצופה במידה משתנה של הצלחה.

כשהגיע לכאן המיצג, הוא עבר התאמות: קודם כל, בלונדון הוא נקרא Curtain Call ואילו כאן 720 מעלות. שנית, כאן כל סרטון מוצג בעברית, ערבית ואנגלית. שלישית, נוספו שני סרטונים של ישראלים, שלא הוצגו בלונדון. ורביעית, הרקע שבין הסרטונים הוא אבני הכותל המערבי בירושלים. ואגב, שמחתי מאוד על הבחירה להציג בירושלים, ולא בתל אביב (שעליה חשב ארד במקור). לא יכולה להסביר את זה באופן רציונלי: המיקום פשוט מוסיף לקסם. האווירה היא אחרת, כשברקע אתה רואה את כנסת ישראל מוארת בכחול-לבן, ומסביב בתי ירושלים המוארים על הגבעות. במילותיו הפשוטות של ארד, "(בהשוואה לתל אביב) פה הרבה יותר מרגש".

שמו של המיצג בא לבטא את האפשרות לצפות בו מכל נקודה חיצונית, 360 מעלות, ומכל נקודה פנימית, בתוך המיצג ממש, גם כן 360 מעלות. "בלונדון הייתה נטייה להיכנס לאולם, לתוך המעגל, ולשבת על הרצפה", מספר ארד. "לא חשבתי שזה יקרה. פה מה אני מציע לאנשים לראות את שני הלופים, ללכת לראות גם מבפנים וגם מכל מיני מקומות. גם אני גיליתי על העבודה דברים שלא ידעתי קודם".

אמנם לא בדקנו את כל 720 האפשרויות אבל בהחלט נענינו להצעה לשנות את המיקום שלנו במהלך הצפייה, ובכל סרטון שהוקרן צפינו מנקודה אחרת – ממש מול, נמוך יותר, גבוה יותר, רחוק יותר, מבפנים, בישיבה, בעמידה, וגם תוך כדי ריקוד קל, בסרטון עם המוזיקה הספרדית שהיה לטעמי הקומוניקטיבי ביותר ולכן המוצלח ביותר בכל המיצג.

הסרטונים מוקרנים ברצף במשך 75 דקות, פעמיים. לא כולם מעניינים באותה מידה – אחרי חצי שעה בערך יש נקודת שבירה, שלא כולם צולחים. אבל אז מגיע כאמור הסרטון הספרדי, ומגיע גם הסרטון עם הנגנים בכלי נגינה מזרחיים על רקע תמונות מהעיר ירושלים (שיצר קותימאן), והעניינים חוזרים לקצב.

על הפער הזה שם באמצע, וגם על כך שסרטון הפינאלה הוא לא הדבר הכי מיוחד והכי מרשים בכל המיצג – הבנזוג ואני נהנינו ממנו, אימא שלי פחות, היא אהבה יותר את סרטוני הטבע – ל-720 מעלות מגיעה מדליית כסף בלבד. היו רגעים של וואו!, היו רגעים של נו, מתי זה ייגמר? אבל אין מה לומר: חוויה חד פעמית.

***

המיצג, בתשלום נפרד מהכניסה למוזיאון, עולה 45 שקל. כל ערב החל מ-20:30 ועד 23:00 (שני סבבים של הקרנה). מתקיים עד ה-5 בספטמבר.

עוד שלוש מזכרות:

*

*

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: