10 אטרקציות חינם בפריז

אומרים שפריז היא אחת הערים הכי יקרות באירופה, וזה אולי נכון. אבל כשם שבמאמץ קל אפשר למצוא בגדים יפים במחירים סבירים, כך גם לגבי אתרי התיירות: אם משקיעים זמן, מגלים שיש לפחות 10 אטרקציות חינם בפריז, אם לא יותר. לפחות במקרה השני, חסכתי לכם את ההשקעה. קבלו כמה רעיונות מה לעשות בפריז בלי לשלם (כל הצילומים – שלי):

(להנאה מושלמת בזמן הקריאה, לחצו על הלינק הזה)

 

 1 קתדרלת נוטרדאם

בנקודה המרכזית באיל דה לה סיטה, האי שבו נוסדה פריז, ממש מול נקודת האפס שממנה נמדדים המרחקים מעיר האורות לכל מקום אחר בעולם, ניצבת קתדרלת נוטרדאם. היא נבנתה במשך כ-200 שנה, מהמאה ה-12 עד המאה ה-14, במקום שבו עמדו פעם מקדש רומי ובזיליקה נוצרית. יש בה אדריכלות גותית מרשימה, ובעיקר בולטות הדמויות המפלצתיות המסמלות את השאול – היום הן חלק מהמזכרות הפופולאריות ביותר בעיר.

קשה לפספס את הקתדרלה: היא גדולה, מרשימה ונחשבת לאחת האטרקציות הבולטות בפריז. לא תמיד זה היה כך: בשנים שאחרי המהפכה הצרפתית היא איבדה את מעמדה, הרס פשט במקום, והברזל שהיה בה הותך לטובת תעשיית הנשק. רק במאה ה-19, בין היתר בזכות ספרו של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם", הגיעה הגאולה.

מה יש לראות: מתחילים באולם המרכזי, ומתבוננים בציורים, בתבליטים ובפסלים. אל תפספסו את הרוזטה הענקית, בת ה-700 שנה. ניתן לבקר גם בחדרי אוצר הקתדרלה (3 יורו), הכולל חפצי קודש יקרים, תמונות, ויטראז'ים, פסלים וספרים עתיקים.

מי שמסוגל לאזור הרבה סבלנות, יעמוד בתור לטיפוס למגדלי הכנסייה (הכניסה היא מבחוץ, וזה עולה כסף), שגובהם מגיע ל-69 מטר. בעשור האחרון הגעתי שלוש פעמים לתור הזה, שבו בכל 10 דקות נותנים ל-20 אנשים לטפס מעלה. רק פעם אחת היתה לי סבלנות לחכות – הפעם הראשונה.

 *

2 סקרה קר

בראש גבעת המונמרטר משקיפה על הפריזאים והתיירים כאחד בזיליקה חדשה יחסית – הסקרה קר ("הלב הקדוש"). היא נבנתה בסוף המאה ה-19 מאבן לבנה שהובאה משאטו לנדון, ונפתחה לציבור ב-1919. מקור שמה הוא ככל הנראה בקדוש המעונה (מרטיר) סן דני אשר מת שם. אגדה אחרת מדברת על כך שהמקימים היו נוצרים שהאמינו שנזר הקוצים שחבש ישו בדרך הייסורים הגיע לכאן. על כל פנים, ניתן לראות אותה כמעט מכל מקום בעיר, ונחמד להגיע אליה ולהשקיף על העיר מלמעלה.

מה יש לראות: האלמנט הבולט ביותר בכנסייה הוא פסיפס ענק המתאר את ישו ונאמניו, מהגדולים בעולם. גם העוגב מרשים. ניתן לטפס לכיפת הבזיליקה, בתשלום – הכניסה מבחוץ. לסקרה קר עצמה ניתן לטפס במדרגות אינסופיות, או לעלות בפניקולר שמגיע תוך דקה וחצי למעלה. במשך שנים הפניקולר לא היה בשימוש, אבל בשנה האחרונה הוא חזר לפעולה – לטובת המתעצלים למיניהם (בתשלום).

חשוב לשים לב שבימי ראשון יש 4 תפילות (מיסות) – הקהל מורכב מהשכבות הנמוכות, ממהגרים וגם מהומלסים – והן לא קצרות, כך שהביקור מעט מוגבל. בזכות העובדה שאחד הביקורים שלי היה בזמן תפילה, שמתי לב שסמוך לעמדת המטיף יש סימן מגן דוד. סרטון על הכנסייה.

 *

3 גני לוקסמבורג

הגנים האלגנטיים ביותר בפריז – ועל כן אתר חובה, כמובן בתנאי שמזג האוויר מאפשר זאת. מבין כל השטחים הירוקים של העיר, זהו גם המתחם הגדול ביותר (250 דונם), והוא תוכנן על ידי הארכיטקט ז'ן פרנסיס טאראז צ'לגרין. בקצה אחד של הגנים נמצא ארמון לוקסמבורג, מקום מושבו של הסנאט הצרפתי (הבית העליון של הפרלמנט), ולא רחוק משם – מוזיאון לוקסמבורג. במרכז הגנים נמצאת בריכה רחבה, המוקפת פינות חמד למכביר.

אם להשתמש בשפה פשוטה, אדריכלי הגנים של העירייה נתנו פה עבודה. ליד הבריכה מפוזרים לא רק פסלים של מלכות צרפת לשעבר, אלא גם כיסאות מתכת רבים המזמינים אותך להתרווח עליהם. גם מסביב לכל פינת חמד יש ספסלים וכיסאות. לא לפספס: את מזרקת מדיצ'י המרגיעה. גם במקרים שהיא נראית לא מרשימה במציאות, בתמונות כל הקסם יוצא החוצה.

 *

4 גני טווילרי

לגני טווילרי יש את הכניסה המרשימה ביותר שאפשר לדמיין: כיכר הקונקורד, על האובליסק המצרי הענק ושתי המזרקות התאומות הנטועות בה. אחרי שעוברים בשער הברזל הגדול, המעוטר בזהב, ממשיכים ישר לכיוון הבריכה העגולה עם הברווזים, מתיישבים על אחד הכיסאות ומדמיינים את המונה ליזה שמחכה בלובר.

בקו ישר מגיעים אל הבריכה הבאה. גם שם יחכו כמה ברווזים, הרבה פסלים ואדריכלות גנים מרשימה. מכל צד של השביל הראשי צצים פסלים מודרניים וישנים, וגם שני בתי קפה לא זולים אך אלגנטיים. השער ה"מסכם" של הגנים הוא שער הקרוסל, מעין שילוב של שער הניצחון והשער המפורסם מברלין – רק יותר קטן.

הכי כיף לקנות סנדביץ' בקרוסל דה לובר (מיני קניון מתחת לאדמה) או ברו ריבולי, ואז להתיישב על ספסל או כיסא, ולהתמסר לשלווה. כמו מדיטציה, בלי מאמץ.

 *

5 שאנז אליזה

השדרות הללו הן קצת כמו נרות חנוכה: לראותן בלבד. רוב החנויות כאן ענקיות אך יקרות יותר מאשר במקומות אחרים. אם תצעדו דרומה תראו לכל אורך הדרך את שער הניצחון. אם תצעדו צפונה, יתבונן עליכם האובליסק שהוא נקודת הסיום של רוכבי הטור דה פראנס.

אבל רוב ימות השנה לא רוכבים כאן. מה שמומלץ הוא פשוט לצעוד לאורך השדרות המפורסמות, להיכנס לחנות הענקית של לואי ויטון ולעלות עד לקומה השביעית. להציץ בחנות של סברובסקי – תזכורת לימים שזו היתה שדרה של מותגי יוקרה בלבד. להיכנס לחנות הענקית של וירג'ין, ולהאזין למוזיקה. לא להתפתות לאף אחת מהמסעדות. סתם יקר ולא איכותי.

 *

6 בית ויקטור הוגו

באחת הפינות של פלאס דה ווז', הכיכר הכי יפה בכל פריז, נמצא הבית שבו התגורר ויקטור הוגו בין השנים 1832-1848. הכניסה לבית חינם, לתערוכות המתחלפות צריך לשלם.

המבנה, כך אומרים, נבנה עוד ב-1605. אל דאגה: הוא שמור היטב, ומחזיק עם מעמד למרות שמדי יום מטפסים עליו מאות אנשים עד לקומה הרביעית. לא ברור אם כך תוכנן הבית במקור, אך במוזיאון חדר מוביל לחדר. מתחילים את הביקור בחדר ובו תמונות של בני המשפחה. מתקדמים לחדר הבא, ובו גם כמה רהיטים ותמונות. בלזק התארח כאן לפנינו, וגם אלכסנדר דיומא האב. בהמשך, חדר שכולו הערצה למזרח הרחוק. בעוד חדר יש פסל ראש של הוגו שיצר אוגוסטו רודן. בחדר האחרון ישן הסופר הנודע. שם כנראה חלם את החלומות שהפכו לספרים, הנודע שבהם הוא "עלובי החיים".

היציאה מהבית אין פירושה שיש לצאת מהכיכר המרשימה בפני עצמה. שווה להתיישב עם כוס קפה, מקרונים או סנדביץ' טוב, וליהנות מהפסטורליות ומה-copy paste  המרשים שמאפיין את האדריכלות במקום.

 *

7 פר לשז

בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב עושים סיורי לילה, בבית הקברות היהודי בפראג מסתובבים ביום, ובבית הקברות פר לשז צריך להסתובב עם מפה כי הוא ענק והקברים בו רבים ומפוזרים היטב. כולם שמעו על כך שקבורים כאן ג'ים מוריסון ואדית פיאף ואיב מונטאן וז'ילבר בקו, אבל גם שופן קבור פה וגם מולייר ואוסקר ויילד וקאמי פיסארו ומרסל פרוסט, ולכולם כמעט יש להם מצבות מיוחדות.

לשז היה הכומר המוודה של המלך לואי ה-14, וחי במעון ישועי שנבנה במקום בשנת 1682. בית הקברות נפתח ב-1804 ביוזמת נפוליאון, והוא היה אז די מרוחק מהעיר. באופן אירוני ניתן לומר שהמרחק הפך אותו ללא פופולרי, ולכן העבירו אליו את עצמותיהם של מולייר וכותב המשלים לה פונטיין. ניתן לומר שבמאה השנים האחרונות הוא מ-א-ו-ד פופולרי. בני כל הדתות קבורים כאן, גם יהודים (משפחת רוטשילד למשל) וגם הינדים, וחלק מהמצבות בנות מאות שנים ומעוטרות בצורה מרשימה. בקצה המרוחק ביותר מהכניסה יש אנדרטה מרשימה ליהודים שניספו בשואה.

בלי ששמנו לב, הסתובבנו שם שעתיים וחצי. קריפי? אולי. אבל באמת שהיה מרתק.

 *

8 גלרי לפאייט

לא צריך לקנות כלום, מספיק להיכנס פנימה, עד למרכז המבנה ממש, ואז להרים את העיניים למעלה, ולהתפעל מבית האופרה, סליחה בית הכלבו הזה. אחר כך טפסו לקומה 3 או 4 והשקיפו על האולם מלמעלה. רוב הפריטים המוצעים לרכישה יקרים מאוד, אבל נחמד להסתכל גם עליהם ואולי לקבל השראה. הדברים היחידים שאי פעם הצלחתי לקנות שם היו פריטי קוסמטיקה – פה אפשר "ליפול" על כמה מחירים לא רעים בכלל.

הפינאלה של הביקור מתרחש בקומה השביעית – התרווחו לכם סביב אחד משולחנות בית הקפה (בשירות עצמי) המשקיפים על האופרה או על האייפל, ונשמו עמוק. לא חייבים להזמין כלום, אבל שווה לקנות גביע גלידה קטן ולהמתיק את החוויה.

*

9 כנסיית מדלן

הכנסייה של מריה מגדלנה הקדושה נראית כמו מקדש יווני, והיא נבנתה כדי "להצדיע" לצבא נפוליאון. הבנייה לא הלכה בקלות – פעמיים החלו לבנות אותה (הראשונה ב-1764), ופעמיים נפסקו העבודות – פעם אחת כי האדריכל מת, ופעם שנייה כי נפוליאון עף על עצמו יותר מדי, כלומר רצה גם שער ניצחון וגם כנסיית ניצחון. רק בפעם השלישית (גלידה!) זה הצליח – ב-1842 הוחלט להמשיך לפי התכנון המקורי, ולבנות 52 עמודים קורינתיים בגובה20 מטר.

מה יש לראות: על דלתות הברונזה מגולפות סצנות הקשורות בעשרת הדברות. העוגב הגדול נחשב לאחד הטובים בפריז. לעיתים מתקיימות כאן חתונות מפוארות, ולעיתים – קונצרטים בתשלום (בערב). שווה לעקוב ולהתעדכן, כיוון שמדובר בחוויה תרבותית מלאת עוצמה. אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי בעיר.

*

10 גני טרוקדרו

כאן נמצאת התצפית הטובה ביותר על האייפל, ועל האקדמיה הצבאית שמאחוריו. גני טרוקדרו, המוקפים בארמון שאיו (היום – מקבץ מוזיאונים) הוקמו במסגרת התערוכה העולמית של פריז ב-1937. יש בהם מזרקות לרוב, ומדרגות לרוב. זה לא מקום ל"מתחילים" – אלה יעדיפו פשוט לטפס על האייפל, וייבהלו כשיראו את כל הרוכלים המוכרים את מרכולתם על המדרכה.

הצעה נוספת: אם כבר הגעתם אל האייפל, אבל אין לכם חשק לבזבז שעתיים בתור, חצו את הכביש, ושבו על ספסל ליד הקרוסלה. מוזיקה נעימה תתנגן, ולא תצטרכו לדמיין שום דבר. הקסם יהיה אמיתי.

אפשר גם: לטייל לאורך הסן ולעלות על הגשר המוביל לאי הקטנטן איל סן לואי, ללכת למוזיאון הבשמים, להיכנס לכנסיית סן סולפיס הקודרת שקנתה את תהילתה בזכות הספר "צופן דה וינצ'י". הכניסה ללובר היא בחינם ביום ראשון הראשון בכל חודש.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Idit Paran  ביום 12 במאי 2012 בשעה 6:43

    את נהדרת, מתי אמרו לך את זה בפעם האחרונה??

  • דפנה לוי  ביום 12 במאי 2012 בשעה 8:43

    אפילו אנחנו, האנגלופילים בנשמה, חשבנו בית הקברות פייר לשז הוא קריפילי אינטרסטינג…

    • galithatan  ביום 12 במאי 2012 בשעה 12:39

      כן, ממש שכחנו את עצמנו שם.
      עד שאמרנו: רגע, זה לא הגיוני. כמה זמן אנחנו כבר כאן? זה בית קברות!

  • גלעד  ביום 12 במאי 2012 בשעה 10:14

    מעולה. נשמר לביקור הבא באירופה..

    הפורמט של 10 אתרים שווים הוא נעים במיוחד: סקירה+תמונה+מוסיקת רקע (אפשר לנגן את אוסף השנסונים הזה במהלך הקריאה).

    תודה רבה, גלית.

  • ערן טרבלסי  ביום 12 במאי 2012 בשעה 14:58

    נחמד מאוד.

    הערה לגבי שאנז אליזה – יש שם לפחות מקום אחד שבהחלט שווה לשבת בו – לה דורה. הוא ידוע בעיקר בגלל המקרונים שלו (שאותם אני לא יכול לאכול כי יש בהם ביצים), אבל זה לא הדבר הטוב היחיד שם.

    • galithatan  ביום 12 במאי 2012 בשעה 18:23

      אוקיי – נרשם. למרות שאוכל טוב, וגם מקרונים, יש בכל פריז 🙂 צריך רק להיזהר ממלכודות תיירים.

      בעבר קניתי מקרונים של פייר הרמה – טעים אבל לא שווה את הכסף.
      הפעם קנינו במקום מקסים במארה בשם ג'ררד מולו (או משו כזה), במחיר סביר יותר.

  • נשר  ביום 12 במאי 2012 בשעה 15:20

    בענייני בתי קברות, הייתי ממליץ גם על זה של וינה. דורש טיפה מאמץ להגעה. אין שם סלבריטאים כמו בפר לשז, אבל יש שם "רובע" יהודי וגם את המלחינים הגדולים, בטהובן, ברהמס, שוברט, שטראוס ושנברג. שמו "בישראל" Zentralfriedhof

    • galithatan  ביום 12 במאי 2012 בשעה 18:23

      בכוונה רשמת את השם באותיות לטיניות? איך מבטאים את זה בכלל? 🙂
      אם אגיע אי פעם לוינה – אזכור את ההמלצה. תודה.

      • דפנה לוי  ביום 12 במאי 2012 בשעה 19:15

        מבטאים את זה בגרמנית "צנטראל פרידהוף", פריד-הוף זהו בית קברות (חצר שלווה, או משהו כזה, אם את מתעקשת על המילוליות…)
        אה, וצנטראל פריד-הוף הלא זה בית הקברות המרכזי

        • avizaz  ביום 19 בספטמבר 2012 בשעה 14:28

          אני לא חושב שבית קברות מהווה אטרקציה כלשהי לביקור, בהחלט הייתי רוצה לטעום בגט צרפתי למהדרין.
          מה שכן, את מגדל אייפל ניתן לראות בחינם אך מבחוץ, עליה למגדל כרוכה בתשלום לצערנו (גם במדרגות).

  • נאוה  ביום 2 באוקטובר 2016 בשעה 23:22

    אכן אהבתי גם אני את כתבתך. ואני ב2016. הייתי מוסיפה להתחיל בפאריס בסיור חינם של העיר, לא ממש חינם כי יש לתת טיפ, ויש לעשות זאת היטב כמייצגי המדינה. אבל , מובטחת איכות. יש מספר סיורי חינםfree tours עליכם לבחור. Sandeman או discoverwalks/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: