מאחורי הצלילים

יש אנשים שנכנסים תמיד בדלת הראשית, מפגינים נוכחות מהרגע הראשון. ויש כאלה שנכנסים מהצד, משקיפים מרחוק, מתקרבים לאט לאט למקום ההתרחשות, עד שהם בפנים. עד שהם חלק מהדבר עצמו. אני שייכת לקבוצה השנייה.

בירושלים מתקיים השבוע אירוע "צלילים בעיר העתיקה". שמונה במות עיקריות, אחת מהן בכלל בממילא, והיתר מפוזרות ברבעים השונים. ההיגיון אומר שכדאי להתחיל באיזור שער יפו, אבל אנחנו הגענו דרך שער ציון. הגענו מתוך השקט, לפני שנשמעו הצלילים ולפני התאורה החגיגית. לרגע זה היה נראה כאילו התבלבלנו ביום או בשעה, אבל ככל שהתקדמנו ברחוב הפטריארכיה הארמנית המציאות השתנתה. שרשרת נורות החלה לכוון אותנו עד שנשטפנו לתוך המוזיקה הנעימה של אנסמבל אררט.

"מוזיקה נעימה", זו הגדרה פשוטה מדי. לרגעים עמדתי שם ממש מהופנטת. ארבעת חברי האנסמבל מנגנים מוזיקה עתיקה ומודרנית מהרפובליקה הארמנית על כלי נגינה אותנטיים – עוד, קאנון, ניי וכלי הקשה ייחודיים. הגוף התחיל לרקוד אוטומטית לשמע מנגינת הפתיחה של "החמישיה הקאמרית" והפה התחיל ללחוש את המילים (שבעצמן נשמעות כמו מערכון של החמישיה).

אחר כך עברנו להקשיב לרביעיית "פרח אדום", סמוך לשער יפו. אהבתי מאוד את הקול המיוחד של הסולנית, והיה משהו עוצמתי בהופעה הזו ליד חומת העיר ומגדל דוד. דרך השוק של רחוב דוד צעדנו לכיכר המוריסטן. בדרך עברנו ליד נגן קאנון, שניגן נעימות ערביות קלאסיות שלא זיהיתי, אך היום קראתי שהן של גדולי המוזיקאים הערבים – אום כולתום, פריד אלאטרש, עבד אלוהאב ואחרים.

במוריסטן הופיעו העבריים מדימונה שהקפיצו את האווירה ויצרו מסיבת רחוב מדהימה (בכל זאת, מלפנינו מסגד, מימין מגדל של כנסייה, ומסביב סמטאות). אחריהם עלתה להופיעה רביעייה המנגנת מוזיקה קלאסית, והפעם במיוחד – מוזיקת ימי ביניים כובשת. אמנם הקהל התמעט בשלב הזה, מדהים איך האנרגיה השתנתה תוך דקות ספורות, אבל לי זה עשה חשק ללכת לקונצרט שלם של מוזיקה כזו. אחר כך עלו בנות הסטודיו של האופרה הישראלית, ועל אף שהאופרה ואני מעולם לא ניהלנו זוגיות צמודה, הייתי מרותקת.

כל הופעה נמשכה לא יותר מרבע שעה עד עשרים דקות, ובין הופעה להופעה לא עברו יותר מחמש דקות. תקתוק כזה מזמן לא יצא לי לראות. ורצף מוזיקלי עשיר כזה מזמן לא יצא לי לשמוע. בשלב הזה כבר חשבנו ללכת הביתה, אבל בסוף חתכנו לרובע היהודי. שם, בקארדו, בין עמודים בני אלפי שנים, כשהקהל צופה מלמעלה, ניגנו החברים של "עלילה" – הרכב אינסטרומנטלי שמתמחה בג'אז-פיוז'ן-אתני, עם נגיעות מהמזרח התיכון, הבלקן, הודו ואפריקה. למרות האינסטרומנטליות יש להם שיר אחד, "ברכת הבית" שמו – משעשע וגורם להתנועע. וגם בזה יש עוצמה.

"צלילים בעיר העתיקה" הוא פסטיבל ראשון מסוגו, שבא להדגיש את הייחודיות התרבותית והמוזיקלית של פולקלור העמים, בהשראת רובעי העיר העתיקה. אפשר לעבור מהופעה להופעה במסלול מעגלי שמתחיל – אם אתם כאלה שדופקים כניסה – ברחבת שער יפו, ומשם נע דרך הרובע הארמני, היהודי, המוסלמי והרובע הנוצרי, עד ליציאה שוב לשער יפו. ולא הייתי כותבת את כל זה לולא הייתם יכולים ליהנות היום בדיוק מאותן הופעות – בין 18:00 ל-23:00, בכל הרבעים, ובכניסה יש בחורים נחמדים שישמחו לתת מפות והסברים. היש דרך מופלאה מזו לסגור את השבוע?

 

אנסמבל אררט בפעולה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 3 באפריל 2012 at 7:24

    מעדיפה אמני רחוב. אומנות שלא עברה ועדות אוצרים ולא נתלתה בחדרים לבנים ולא גובים כרטיסים כדי לשתף בה. גרפיטי זה אחד הדברים הכי מרגשים בכל עיר. אינפוט של משהו שבער במישהו.

    • galithatan  On 3 באפריל 2012 at 10:59

      זה אמנם מרגש ומלהיב, אני תמיד נעצרת ליד כתובת גרפיטי חדשה (אני עוקבת אחרי זה, אז יודעת מה חדש) – אבל הרבה עבודות אמנות במוזיאונים מרגשות אותי יותר. וכמו שאת בוודאי יודעת, בלונדון ובניו יורק יש כמה מוזיאונים שפתוחים לקהל ללא תשלום…

  • דפנה לוי  On 3 באפריל 2012 at 7:25

    זאת היתה אמורה להיות תגובה לרשימת הגרפיטי ומשום מה הטלפון שאמור להיות חכם מחזיר אותי כל הזמן לכאן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: