בסימטאות

חנוכה מסתיים היום, ולכאורה, מה הטעם עכשיו להעלות פוסט תמונות מסיור החנוכיות שעשינו בעיר העתיקה? ועוד לפתוח אותו עם תמונה נוצרית לחלוטין. אבל האמת היא שלמדתי כמה דברים מהסיור הזה, דברים שאפשר לאמץ אותם לכל השנה.

הראשון, דבר אישי – למרות שאני לא אוהבת לצאת מהבית, וסבורה שיש לי מספיק גירויים בדל"ת אמותיי, היציאה הזו מהבית גרמה לי להרגיש את החג הרבה יותר מבדרך כלל.

יש חגים שאני בקושי מרגישה אותם, חולפים על פניי בלי להותיר חותם. פורים, למשל, הוא חג כזה. גם ט"ו בשבט. אני מניחה שכשיש ילדים, מרגישים את כל החגים, אולי אפילו קצת יותר ממה שרוצים. אבל בלי ילדים, ההחלטה אם לחגוג או לא תלויה רק באדם עצמו. אם יש ארוחת חג רצינית – ראש השנה, פסח, שבועות – לחג יש משמעות. ואם לא, אז אפילו סוכות כמעט בלתי מורגש.

והנה, היציאה הקטנה הזו מהבית, בסוף יום עבודה מתיש, גרמה לי להרגיש את החג יותר מכל סופגנייה שלא אכלתי. ובאמת בקושי אכלתי סופגניות בחג הזה. אחת מהבודדות – בסיום הסיור בעיר העתיקה, בקצה הרחבה של בית כנסת החורבה, במאפייה תוססת. למען האמת, קניתי משהו שאי אפשר להגדיר אותו כסופגניה, למרות שהוא היה מתוק ומטוגן. אבל הישיבה על אבן (נקווה שלא עתיקה מדי) וההתבוננות בעוברים והשבים בעודנו נוגסים, היה בה משהו קוסמופוליטי.

והנה אני מגיעה לדבר השני – במהלך השנה יש כמה הזדמנויות לסיור לילי בעיר העתיקה. זה יכול להיות פסטיבל האור, או אירועי חמשושלים, ובוודאי יש עוד אפשרויות ששכחתי. אבל דווקא הימים שבהם אין פסטיבל מאורגן, הם הימים הטובים ביותר לביקור. כי בימים האלה אני מקבלת את התחושה הכל כך אהובה עליי, שאני חוקרת את העולם ומגלה אותו. בלי עשרות או מאות אנשים שמקיפים אותי, נדחסים, צועקים, מתלהבים. אני מעדיפה לטייל כשיש סביבי רק אנשים בודדים, שעוברים במקרה ברחוב.

מכל המקומות בירושלים, בסמטאות הרובע היהודי יש את התחושה החזקה ביותר של חו"ל. את לא יכולה להרגיש שייכת, גם אם את ממש רוצה. תמיד נשארת זרה, סקרנית, לוקה במציצנות. מצלמת, ומרגישה פולשת. זה באזור הבתים והבניינים. אבל אז מגיע תור האתרים ה"ציבוריים", כמו רחבת בית כנסת החורבה. בפעם האחרונה היו שם כמה נערים שניגנו בגיטרות, וחבורת בנות עליזה. לאיזו מדינה הם שייכים, כבר אי אפשר לדעת בימינו. כשממשיכים לכותל, מגלים חיי לילה מסוג אחר. זה לא דומה בכלום לחיים שלי, ודווקא בגלל זה – מעשיר אותם.

והדבר השלישי – לפעמים אני שואלת את הבנזוג אם יש מלונות בעיר העתיקה. מתחשק לי להעביר שם שבת אחת. הוא אומר שכבר שאלתי את זה כמה פעמים, וכן, יש. אבל למה לי לישון שם, הוא מוסיף, אם אני יכולה לישון בבית שלי ולבוא רק כדי להסתובב. איך אני אסביר שזה לא אותו דבר? אנחנו באים בכל פעם לכמה שעות, מטיילים מרובע לרובע, עולים ויורדים, קונים ואוכלים, החוויה מחלחלת בי, ואז מסתיימת. פעם אחת אני רוצה להרגיש את זה יותר. לפצח את המורכבות, את המרקם העדין. כמו בתמונה בראש הפוסט – חוגגים את כריסמס וסילבסטר, חמש דקות מהכותל.

יכול להיות שזה יקרה, ויכול להיות שלא. כבר למדתי שהחיים הם הפתעה אחת גדולה. בינתיים, תמונות לזכור ולהיזכר:

החנוכיה האהובה עליי, בגלל המיקום

*

בתמונה הזו יש משהו מרגש. אולי כי מדובר באחת החנוכיות ה"אמיתיות" הבודדות שראינו

*

תמונה שמתאימה לפתיחת סיפור אפל…

*

חנוכיה מקורית באזור הקארדו

*

חסידי בית שמאי? החנוכיה היחידה שראינו עם 6 נרות

*

שעון המים מוכיח שהוא טוב ליותר מדבר אחד

*

שני חלונות, שתי חנוכיות. כפי הנראה – בית אחד. אבל אין לדעת

*

*

מדלת לדלת

*

שמח בשכונה

*

מבנה חנוכיות מעניין

*

כנראה שזה מבנה מקובל

*

*

כאמור, מקוריות אינה מילה גסה

*

החנוכיה, הצל שלה, ובית כנסת החורבה המואר כל כך יפה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 28 בדצמבר 2011 at 16:20

    only in jerusalem…

    • galithatan  On 28 בדצמבר 2011 at 16:38

      אולי גם בצפת יש ואנחנו לא יודעים? 🙂

  • קלקל  On 28 בדצמבר 2011 at 16:26

    זו עם ששה הנרות היא כנראה בעצם שלושהאנשים שונים שהדליקו שני נרות כ"א,
    רקבאותה פלטפורמה.
    אם זה היה בית שמאי היו שישה נרות בקו אחד…

    • galithatan  On 28 בדצמבר 2011 at 16:39

      יש מצב שאתה צודק, אבל למה היה רק שמש אחד?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 28 בדצמבר 2011 at 20:28

    מתחזקת, אחותי?….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: