רוצה ללמוד שפה חדשה?

 

כל ניסיון לגלות דרך האינטרנט מי עומד מאחורי הגרפיטי הדו-לשוני, שהשתלט לאחרונה על עיר הבירה, הביא אותי לטקסטים ולתמונות שנשלחו לאוויר העולם ב-2006 והתייחסו לגדר ההפרדה. על הגדר (שהיא בעצם חומה) נכתב "ברוכים הבאים לירושלים" בעברית, אנגלית וערבית. הייתה בזה הרבה ציניות, אולי קצת טיפשות, כי האמת היא שלא ממש מברכים את כל מי שרוצה להגיע לעיר. קודם בודקים אותו היטב, ואם הוא "לא בא טוב בעין" הוא נשאר בחוץ. אפילו לא מצליח להתקרב.

אבל הכתובות שאני מתכוונת אליהן, הרבה יותר אמיתיות. הן מנסות להזכיר לנו שבעולם הזה יש שוויון ויש תקווה*, חשוב להשקיע בחינוך, למנוע אפליה ולתת לכל אחד את הזכות לבית. יכול להיות שיש בזה משהו נאיבי, אבל יש בזה גם משהו חזק: מילה אחת בכל פעם, זה הכל.

לא הצלחתי למצוא של מי הרעיון, והאמת היא שלא ציפיתי שמישהו ייקח אחריות – זה הרי לא חלק מהמשחק. הרעיון הוא להישאר האנונימי שמרסס בחשכת הליל. מה שכן מצאתי, זה את הכתבה הנחמדה הזו בגלי צה"ל, שבה בלשן מלמד עולים חדשים עברית באמצעות גרפיטי, למשל זה של הרצל שמתחתיו כתוב "לא רוצים לא צריך". הזכירה לי את נהג אוטובוס התיירים שראינו אתמול ליד הכנסת, מתקן איזה משהו תוך כדי שהוא מקשיב לקלטת לימוד עברית לדוברי רוסית. לנורית היה דובון, או משהו כזה. וגם הסבר מה זה בניין "התפעל".

מה שמביא אותי למסקנה שהשפה החסרה בגרפיטי הדו-לשוני היא לא אנגלית, אלא רוסית. ואם אפשר היה לרסס כמה כתובות כאלה מול הבית של אביגדור ליברמן, זה בכלל היה מצוין. לא פוגעניות, לא מעליבות, רק נותנות תזכורת מה באמת חשוב בעולם הזה.

* בערבית תקווה היא אמל. כשהייתי ילדה בת 10 וחצי בקורס קיץ לערבית, באולפן עקיבא שבנתניה, כל ילד קיבל שם בערבית. אני קיבלתי את השם אמל, ואימא שלי כמעט חטפה התקף לב כששמעה את זה. היא הסבירה לי שאמל זה שם של ארגון בלבנון שלא ממש אוהב את ישראל (חסכה ממני את המידע שמדובר בארגון שיעי שלקח בשבי את רון ארד).

אימא אמרה לי להגיד למורה (שהיתה משפרעם אם אני לא טועה) להחליף לי את השם. התביישתי, חיכיתי לסוף השיעור, ניגשתי אליה לשולחן ובשקט בשקט ביקשתי לשנות למשהו אחר. קיבלתי את השם Suraya אבל בלב, מעולם לא נפרדתי מאמל ולא איבדתי תקווה שהמילה הזו תחזור למשמעות הטובה והמקורית שלה.

היום אמל היא מפלגה שיש לה 14 נציגים בפרלמנט הלבנוני (מתוך 124), ולצד זה מיליציה קטנה שגודלה המדויק אינו ידוע. במלחמת לבנון השנייה היא ניסתה להעביר מסרים לירושלים, אבל על פי הדיווחים הם נפלו על אוזניים ערלות.

 * * * * * המילים החשובות:

*

*

*

*

*

*

*

ורק לשלום לא עשו גרפיטי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענבלול תעלול  On 3 בנובמבר 2011 at 21:01

    מ-ג-נ-י-בבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

  • דפנה לוי  On 3 בנובמבר 2011 at 21:37

    ברחוב יפת ביפו ישנו קיר שמוקדש לסוג של אחווה בין יהודים לערבים ועליו אותן כתובות. אני אומרת סוג של, בגלל שיש מסביב גם גרפיטי פחות מעודדים.

    • galithatan  On 3 בנובמבר 2011 at 21:52

      האמת היא שפה לא כ"כ יצא לי לראות גרפיטי מהסוג שאת רומזת עליו. כאן יותר דורשים שינוי חברתי על כל גווניו או שסתם רוצים לשעשע את הציבור הרחב.

      מה שכן – בעשרות מקומות ובכמה צבעים רוסס הגרפיטי "דרך ארץ קדמה לתורה". שזה כנראה רמז לאלה שחושבים שהדת כפי שהם מפרשים אותה היא חזות הכל, אבל שוב – אין לי מושג מי אחראי למסר הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: