בית כנסת עם תשע נשמות

כסף מגלגל את העולם, וכסף גלגל גם את בית כנסת החורבה בעיר העתיקה של ירושלים. גלגל אותו כל כך הרבה גלגולים, עד שכולם חטפו סחרחורת שנמשכה מעל ל-300 שנה.

ליתר דיוק, הכול התחיל לפני 311 שנים ו-20 ימים. חבורת עולים מאירופה הגיעה לירושלים בהנהגת רבי יהודה חסיד, והחליטה להקים בית כנסת.

רגע, זה לא היה כל כך פשוט: חסיד היה דרשן ועסקן פולני, שהסתובב בערים ובעיירות, וקרא ליהודים לעלות לירושלים כדי לקרב את ביאת המשיח. 1,300 איש האמינו לו שזה יכול לקרות, והתייצבו למסע הארוך והקשה. רק 300 מהם הצליחו להגיע לעיר הקודש. ר' חסיד הספיק לרכוש את החצר הסמוכה לבית הכנסת הרמב"ן העתיק, כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר (לספרדים היה בית כנסת משלהם, ע"ש יוחנן בן זכאי, וגם הוא עוד יזכה לפוסט משלו) – אבל כעבור מספר ימים חלה ומת.

המאמינים שהלכו אחרי ר' חסיד לא רצו לוותר על החלום של רבם. הם בנו את בית הכנסת באמצעות הלוואות משכניהם הערבים, אולם לאורך שנים התקשו לפרוע אותן. החובות הכספיים הלכו ותפחו, עד שהערבים התעצבנו – בצדק – פלשו לבית הכנסת, והחזיקו בו למעלה ממאה שנה.

ב-1816, תקופת האימפריה העותמנית, הצליחו עסקנים המשתייכים לעליית תלמידי בית הכנסת הגר"א, להשיג "פרימן" (רישיון) מקושטא לביטול החובות הישנים וחידוש הבניין. עם זאת, לא בטוח שהם זכו לראות את התוצאה: בית הכנסת נחנך מחדש רק ב-1864, בנוכחות משה מונטיפיורי ואלפונס רוטשילד (אח של אדמונד) – והפך לגדול, המפואר והחשוב בכל ארץ ישראל.

את בית הכנסת תכנן האדריכל הטורקי, אסעד אפנדי, שבכלל הגיע לירושלים לטובת עבודות שיפוץ ותחזוקה במסגדי הר הבית. תמורת סכום נדיב, הסכים לתכנן בית תפילה יהודי. התוצאה הייתה בניין ביזנטי טיפוסי לתקופה, עם כיפה מרכזית מרשימה וארבעה מגדלים ריבועיים בפינות.

במקום הזה הוכתרו הרבנים האשכנזים של ירושלים וארץ ישראל, בתפילה חגיגית הופקד דגל הגדודים העבריים שנלחמו במלחמת העולם השנייה, ויצאה הזעקה להצלת יהודי אירופה, בעצרת תפילה שבראשה עמדו הרב הראשי יצחק איזיק הלוי הרצוג, והאדמו"ר רבי מרדכי אלטר מגור.

זה היה מקום להתפאר ולפאר, אלא שאז הגיעה מלחמת השחרור, הרובע נפל בידי הירדנים, ואלה פוצצו את בית הכנסת כדי להכריז ללא מילים על ניצחונם. כך הפך בית הכנסת "החורבה" לגל חורבות. יש הטוענים כי הירדנים התריעו מראש על כוונותיהם לפוצץ את בית הכנסת, ולכן הספיקו להציל ממנו כמה חפצי קודש, כולל ספרי תורה. אבל אם תשאלו היכן החפצים היום… המדריך ישתנק קלות, יודה שלאף אחד אין מושג, וימשיך לנקודה הבאה.

הרובע היהודי אמנם חזר לידי ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, ואף שוקם בחלקו, אלא ש"המתכננים" (מעניין מי אלה היו) החליטו שלא להתמודד עם המונומנטים ההיסטוריים. בית הכנסת נוקה מהריסותיו, אך לא נבנה מחדש, למעט קשת הקיר הצפוני. מזכרת עצובה מהיסטוריה מפוארת.

בסוף מישהו הצליח לשכנע שככה זה לא עסק, ולהוביל לפרויקט שחזור. בחפירות המקדימות לקראת התחלת הפרויקט, בסיבובת 2005, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים – מסתבר שמתחת לבית הכנסת גרו כוהנים שהיה להם מקווה בבית, והיה גם מעבר אל הקרדו. את השרידים ניתן לראות כחלק מהסיור.

רק לפני שנה וחצי, במרץ 2010, הושלם שחזור בית הכנסת בעזרת תרומה נדיבה. מה שמעורר בי התרגשות, העלה בעיתון "הארץ" סימני שאלה: האם זה בכלל נחוץ? האם זה לא פוגע במארג היחסים בין היהודים למוסלמים? באופן נחרץ קבעו שם כי "זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית שמבנה בעל ערך היסטורי-לאומי נבנה מחדש במלואו… מומחי שימור בולטים בזירה הבינלאומית סבורים כיום כי אין לשקם חורבות אלא לשמר את מצבן הנוכחי". רמז דק לכך שהכותב ועורכיו סבורים שצריך היה לוותר על הפרויקט. כמה שאני לא מסכימה איתם! בעיניי זו התבטלות מיותרת. מזל שהם לא קובעי האג'נדה.

ערב יום כיפור נראה היה לי כמו זמן מתאים להרחיב על הביקור בבית הכנסת הזה (פוסט המסכם בקצרה את הביקורים בבתי הכנסת הירושלמים – כאן), שאליו הגענו בשעת צהרים מוקדמת של יום שישי. הזמנו כרטיסים מראש, כי ככה מבקשים, אבל נוכחנו שלעיתים ניתן גם לקנות כרטיסים "על המקום". באופן משמח, קיבלנו סיור פרטי במחיר של סיור קבוצתי. יכולנו לשאול שאלות ולהתעניין, להכתיב את הקצב, להתאים את החוויה לאופי שלנו.

הדבר המבאס ביותר הוא שאי אפשר להיכנס לתוך בית הכנסת ממש, מכיוון שזהו "מרכז לימוד לעדות אשכנז החרדיות", ויש שם תלמידים. מצד אחד משמח שבית הכנסת חזר להיות פעיל ממש, ומצד שני, בפרפראזה על דבריה של מילי מ"מציצים", למה למסיבות שלכם אתם לא מזמינים אותי, מה אני כבר יכולה להפריע לכם?

*

עוד קצת תמונות:

למטה: דלת בית הכנסת / מרכז הלימוד. את הצד הזה של החורבה רואים בעצם רק כשמטפסים למעלה. זה הולך ככה: עלייה קצרה במעלית, ואז טיפוס ברגל במדרגות ברזל חיצוניות (מונצחות בתמונה הלפני אחרונה בפוסט זה)

*


כאשר שני אנשים ניצבים זה מול זה בטבעת המקיפה את בית הכנסת, כלומר בשני קצוות של קוטר מדומיין, הם יכולים לדבר אחד אל השני ולשמוע קול רם, צלול וברור, למרות שעשרות מטרים מפרידים ביניהם. ענייני אקוסטיקה וכאלה, שהצליחו להרשים אותנו מאוד.

*


ממש בסמוך לבית הכנסת נמצא מסגד. למיטב ידיעתי הוא אינו פעיל
*


מכמה חלונות ניתן להשקיף על כיפת הסלע

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: